ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רדינה חווא נגד עירית רמלה :

בפני כבוד השופט מנחם פינקלשטיין

העותרת

רדינה חווא
ע"י ב"כ עו"ד אמג'ד דעאס

נגד

המשיבה

עירית רמלה
ע"י ב"כ עו"ד זהר (פוקס) ברבר

בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

פסק דין

עובר לשנת 2005 התגוררה הגב' רודינא חווא (להלן – "העותרת") יחד עם בעלה המנוח, מר ג'ריאס חווא ז"ל, בנכס מס' 13700205001, בגוש 4431, חלקה 37, שברחוב יצחק שדה 33 בעיר רמלה (להלן – "הנכס"). אין מחלוקת כי עד לפטירת המנוח נהגה עיריית רמלה (להלן – "המשיבה") לשלוח אליו דרישות תשלום ביחס לחיובי הארנונה שרבצו על הנכס. לאחר שנפטר, זקפה המשיבה לחובת העותרת את חוב הארנונה שרבץ על הנכס ביחס לשנים שקדמו לשנת 2005. מכאן עתירה זו שבמסגרתה מבקשת העותרת לקבוע שדרישת המשיבה לחייבה בתשלום החוב שבמחלוקת – אינה כדין.
טענותיה העיקריות של העותרת הן:
ראשית, כי אין היא חבה בחוב אלא בעלה המנוח, וכי חיובה בחוב זה מהווה חיוב למפרע.
שנית, כי נודע לה על קיום החוב רק במהלך שנת 2011, כך שחוב זה התיישן. בהקשר זה טוענת העותרת, כי העותרת כלל לא פירטה מהי נקודת הזמן הראשונית אשר ביחס אליה חל החוב .
שלישית, כי זקיפת החוב לחובתה מבלי ליידעהּ על כך מנע ממנה את האפשרות לנקוט באמצעים החוקיים העומדים לרשותה.
לאחר שבחנתי את כתבי הטענות שהגישו הצדדים ואת טיעוניהם שהועלו במהלך הישיבות שהתקיימו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לדחות את העתירה על הסף משני נימוקים: ראשית, שיהוי ניכר בהגשתה; שנית – חוסר ניקיון כפיים.
שיהוי
תקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 קובעות:
3. (א) עתירה תוגש במועד שנקבע לכך בדין.
(ב) לא נקבע מועד כאמור, תוגש העתירה בלא שיהוי, לפי נסיבות הענין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם.
המועד להגשת עתירה

בתקנה זו עיגן הדין החל על בתי-המשפט לעניינים מינהליים את עקרונות השיהוי, השאובים מהלכותיו של בית-המשפט הגבוה לצדק (עע"מ 2376/06 דרויש נ' מדינת ישראל – מנהל מקרקעי ישראל (ניתן ביום 25.9.2007)).
על-פי ההלכה הפסוקה, טענת שיהוי הנטענת כנגד עתירה מינהלית לקבלת סעד שמקורו במשפט הציבורי מצריכה בחינה של שלושה יסודות: השיהוי הסובייקטיבי, השיהוי האובייקטיבי ומידת הפגיעה בעקרון שלטון החוק (אם תתקבל טענת השיהוי). בעע"מ 2273/03 אי התכלת שותפות כללית נ' החברה להגנת הטבע (ניתן ביום 7.12.2006), עמדה כבוד השופטת א' פרוקצ'יה על מבחנים אלו (בסעיף 87 לחוות דעתה):
השיהוי הסובייקטיבי מתמקד בבחינת התנהגות העותר בפועל, ובשאלה האם התנהגותו מצביעה על ויתור משתמע מצידו על זכותו לפנות לערכאות. השיהוי האובייקטיבי עניינו מידת השינוי שחל במצב בשטח, והיקף הפגיעה באינטרסים של צדדים נוגעים בדבר נוכח האיחור בהגשת העתירה. לצורך הקמת טענת שיהוי במשפט הציבורי, נדרשים להתקיים היסוד הסובייקטיבי והאובייקטיבי במצטבר. אל מול מבחנים מצטברים אלה, המקימים טענת שיהוי, יש לבחון את שאלת התקיימותו של מבחן השולל שיהוי והוא - מידת הפגיעה בשלטון החוק ובאינטרס הציבורי המתגלה מתוך המעשה המהווה נושא העתירה.
בענייננו אין כל מחלוקת שבסמוך ליום 7.2.2011, לכל המאוחר, נודע לעותרת, מפי היועצת המשפטית וסגנית מחלקת ההכנסות במשיבה, כי החוב שרבץ על הנכס נזקף לחובתה (ר' נספח יד לכתב התשובה מטעם המשיבה). ואולם, העותרת הגישה את עתירתה רק ביום 22.11.2011, קרי כתשעה חודשים לאחר שנודע לה על הפעולה המנהלית אותה היא תוקפת. כמובן שלאור תקנה 3 דלעיל, די בכך כדי לגבש שיהוי סובייקטיבי ניכר מטעם העותרת. ברם, לאחר שבחנתי את כתבי הטענות, לרבות המסמכים שצורפו להם, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה שהעותרת ידעה על הפעולה המנהלית עוד לפני חודש פברואר 2011:
מנספח יב לתשובת המשיבה עולה כי ביום 22.11.2010 נפגשה העותרת עם נציגי המשיבה, ובמהלך הפגישה הובהר לה שלא ניתן למחוק את החוב שבמחלוקת, היות והיא בעלת הנכס, כך שלאור נוהל מחיקת חובות – שלפיו פועלת המשיבה – יש לדחות את בקשתה.
מנספח ה לעתירה עולה, כי עוד בחודש נובמבר 2007, עת שלחה המשיבה לעותרת חשבון תקופתי לתשלום ארנונה ביחס לנכס, ציינה היא לפניה שקיימת יתרת חובה בחשבונה בסך של 38,870.7 ₪.
מנספח ג לתשובת המשיבה עולה, כי בסמוך לסוף שנת 2005 פרסה המשיבה לעותרת את החוב שבמחלוקת לפרעון בתשלומים, כאשר במסגרת זו שילמה העותרת סך 10,472 ₪. אינני מקבל את טענת העותרת, לפיה סכומים אלו שולמו על חשבון חובות הארנונה השוטפים החלים ביחס לנכס. על גבי הקבלה שצורפה לנספח ג לתשובת המשיבה (הנושאת את התאריך 30.12.2005 ואת שמותיהם של העותרת ובעלה המנוח כלקוחות העסקה), אשר מתייחסת לתשלומים השונים ששילמה העותרת, מצוין תחת התיבה "שרות" – "ארנונה – יתרות", תחת התיבה "תיאור פעולה" – "ע"ח יתרת חוב", ותחת התיבה "שנה" – "2004". משמע, ממסמך זה עולה, כי העותרת ידעה על קיום החוב וזקיפתו לחובתה עוד ביום 30.12.2005 (וראו גם נספח ד לתשובת המשיבה, לגבי פריסת תשלומים בשנת 2007).
מנספחים ב 1 – ב 8, ו- יג לתשובת המשיבה עולה, כי במהלך שנת 2005 הגישה העותרת למשיבה בקשה למחיקת החוב שבמחלוקת. אין לקבל לדעתי את ניסיון העותרת להתנער מזיקתה לבקשה זו. על הבקשה הנושאת את הכותרת "בקשה למחיקת חוב ליחיד", מופיעים פרטיה האישיים של העותרת (הגם שבקשה זו לא חתומה). בנוסף, מצורף לבקשה זו תצהיר מטעם העותרת, הנושא תאריך 18.9.2005, שבו היא מצהירה כי אין בבעלותה דירה זולת "דירת עמידר", הוא הנכס נשוא עתירה זו, כאשר לפי ההנחיות המחייבות את המשיבה, תנאי למחיקת חוב ליחיד הוא היעדר בעלות על נכס מקרקעין כלשהו. תמהני כיצד טוענת העותרת שלא היא, או מי מטעמה, הגישו בקשה זו, כאשר הגשת הבקשה – שאף נדונה על-ידי הגורמים המוסמכים לאישורה – אינה משרתת אלא את האינטרס שלה!
מהאמור לעיל עולה, כי במקרה דנן השתהתה העותרת שיהוי ניכר, למעשה במשך למעלה מחמש שנים, אשר במהלכו אף שילמה תשלומים על חשבון החוב שאותו היא תוקפת עתה. סבורני כי גם מן ההיבט האובייקטיבי קיים שיהוי ניכר מצד העותרת, באשר המשיבה, הפועלת בתוך גבולות תקציב מסוים, מתכננת ומנהלת את עסקיה על יסוד ההנחה שהחלטותיה תקפות. והנה עכשיו, לאחר שנים – שבמהלכן אף שילמה העותרת תשלומים על יסוד ההחלטה הנתקפת – מבקשת העותרת להשיב את הגלגל לאחור.
בנוסף, אינני סבור שהמקרה דנן בא בגדר אותם מקרים מיוחדים שבהם מדובר לכאורה בפגם משפטי חמור המצדיק בחינת התערבותו של בית המשפט המנהלי למרות השיהוי. אין מחלוקת כי העותרת החזיקה בנכס יחד עם בעלה המנוח עובר לפטירתו, וכי היא עדיין ממשיכה להחזיק בנכס. יתר על כן, ביום 3.2.2008 אף הועברה זכות הבעלות בנכס מרשות הפיתוח אל העותרת. בע"א 2987/91 ריינר נ' עיריית ירושלים, פד"י מו(3) 661, התייחס בית המשפט העליון לשאלה האם יש לעירייה הכוח לתקן בדיעבד את רישומיה ולחייב מחזיק בחוב שרובץ על המקרקעין, הגם שאותו מחזיק לא הופיע כמחזיק ברישומי העירייה. באותו המקרה ציין כבוד השופט א' מצא:
החובה לשלם ארנונה כללית מוטלת על המחזיק בנכס: ראה סעיף 274(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש]. "מחזיק" מוגדר, בסעיף 1 לפקודה, כ"אדם המחזיק למעשה בנכס כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר, למעט אדם שגר בבית מלון או בפנסיון"...
חובת תשלום הארנונה חלה, מדעיקרא, על המבקשת. בכך שמתוך טעות תבעה המשיבה, תחילה, את התשלום מבעלה של המבקשת, אין כדי לחלץ את המבקשת מחובה. ככל שהמשיבה לא גבתה את חובה על-פי פסק הדין הראשון, וככל שהזכות לתבעו לא נתיישנה, לא הייתה מנועה מלתבוע את פרעונו מידי המבקשת...
אין בכך כלום, [ש]כל מי שהיה רשום בפנקסי העירייה כמחזיק היה בעלה המנוח של המבקשת, בעוד ששמה של המבקשת עצמה נפקד מן הרישום. כשם שרישום מוטעה אין בכוחו להטיל חובת תשלום, כך השמטה מוטעית מן הרישום אין בכוחה לפטור חייב מחבותו. המבקשת לא חלקה על העובדה, שהחזיקה בדירה בכל השנים שבגינן חויבה. נמצא, שתיקון הרישום, הגם שנעשה בחלוף שנים ובתוקף למפרע, לא שינה ולא עיוות מאומה, אלא רק התאים את הרישום למצב העובדתי.
מכאן שהמשיבה נהנית מהכוח לחייב את העותרת בתשלום החובות שרבצו על הנכס, כך שאין לראות בפעולה זו כפעולה לא חוקית הפוגעת בשלטון החוק. בהקשר זה אזכיר שוב, כי העותרת ידעה עוד בשנת 2005 על קיומו של החוב הרובץ על הנכס, וכי המשיבה רואה בה כגורם החב בפרעונו שאף הכירה למעשה בחיובה שעה שהחלה לשלם תשלומים על חשבון חוב זה.
הגם שדי בשיהוי המתואר כדי לדחות את העתירה דנן, מן הראוי לדעתי לדחות את העתירה גם בשל חוסר ניקיון כפיים.

חוסר ניקיון כפיים
על העותר בפני בית המשפט לעניינים מנהליים החובה המוכרת מתחום העתירות לבג"צ – לנהוג בניקיון כפיים ולהציג את עניינו בצורה תמת-לב, תוך גילוי כל העובדות הרלבנטיות הנדרשות לבירור טענותיו. המסתיר עובדות שיש להן משמעות לגבי העתירה, איננו ראוי לכך שבית המשפט יושיט לו סעד (עע"מ 9562/10 שפיגל נ' החברה לשירותי איכות הסביבה בע"מ (ניתן ביום 2.4.2012); בג"צ 421/86 אשכנזי נ' שר התחבורה, פ"ד מא(1) 409).
כפי יפורט להלן, העותרת לא עמדה בחובה זו ולא גילתה עובדות מהותיות לעתירתה:
ראשית, העותרת לא ציינה שהגישה בקשה למחיקת חובות בשנת 2005.
שנית, העותרת לא ציינה כי פרעה חלק מתשלומי הפריסה שניתנו לה על-ידי המשיבה, כאמור לעיל.
משלא עמדה העותרת בחובתה לגלות בפני בית משפט זה את מלוא העובדות המהותיות לעתירה, הרי שדין עתירתה להידחות, ולו מחמת חוסר ניקיון כפיים.
התוצאה
העתירה נדחית.
בנסיבות העניין, ובכלל זה בשים לב לנסיבותיה של העותרת, תשלם העותרת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 2,500 ש"ח.

ניתן היום, ל' סיון תשע"ב, 20 יוני 2012, בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח פסה"ד לב"כ הצדדים


מעורבים
תובע: רדינה חווא
נתבע: עירית רמלה
שופט :
עורכי דין: