ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אבו ראיה חליל נגד כיוף ענאן :

0904110094


בפני כבוד השופט יואב פרידמן

מבקשים

  1. כיוף ענאן
  2. כיוף תמר

נגד

משיבים

אבו ראיה חליל

בית משפט השלום בחיפה

החלטה

1. בקשה להפקדת ערובה לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי. מדובר בהליך שהחל כבקשה לביצוע שטר בה הוגשה התנגדות , ובהמשך ניתנה רשות להתגונן. התביעה אפוא היא תביעה בעילה שטרית טהורה.

2. התובע תושב שטחים. התובע בתגובתו מעלה החשש מפני חסימת הגישה לערכאות, כתוצאה מחיובו בהפקדת ערובה. יש לומר כי התובע בתגובתו התייחס משום מה לחיוב בהפקדת הוצאות, ולא היא. הבקשה מתייחסת להפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים בהליך. ולא הבטחת הוצאות ישיבה אליה לא התייצב , בהן כבר חויב. עוד בהחלטה שחייבה בהוצאות קבעתי שתשלומן בפועל אינו תנאי להמשך הדיון.

3. צירוף הנתונים מטה הכף לכיוון קבלת הבקשה, אף בהינתן מצב כלכלי לא פשוט, שגם לאורו יש להבטיח הוצאות הנתבעים.

4. לדין החל כבר התייחסתי במספר החלטות בעבר, ולהלן אביא דברים מתוך אחת מהן (ת.א. (חי') 13942/07 מדינת ישראל נ' חמדאן אסמאעיל עבדאלרחמאן (החלטה מיום 26.1.09 – מאגר נבו):

"תקנה 519 מיועדת בעיקר למקרה בו התובע מתגורר בחו"ל והנתבע אם יזכה בהוצאות יתקשה משום כך לגבות המגיע לו, ומקרה בו נפל פגם בציון מענו של התובע. אלא ששיקול דעתו של בית המשפט לחייב תובע במתן ערובה לא מוגבל לשני המקרים האמורים, היינו אין מדובר ברשימה סגורה. ראה זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 901.
כך מיועדת התקנה במקרה המתאים גם על מנת למנוע תביעות סרק, כשיש לאזן בין שיקול זה לבין החשש של מניעת גישה לערכאות ולכן רק לעתים נדירות תוטל ערובה אך לנוכח קלישות סיכויי התובענה, אף כי במקרים המתאימים בהם לא מגלה התובענה סכויים על פניה, אין להימנע מכך . וראה רע"א 6066/00 חאלד אעדילי נ' חברת סלקום ישראל בע"מ (מאגר "נבו").

5. לנוכח שורת ההחלטות השיפוטיות הארוכה אליה הופניתי ניתן לקצר. בשורה של פסקי דין, בכל הערכאות, לרבות בבית המשפט העליון, נקבע שכאשר בתובעים תושבי איו"ש ורצועת עזה עסקינן, דינם כדין תושב זר, לענין ההצדקה לחייב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת. ראה גם החלטתי בע"א (חי') 105/08 אלמדהון נ' מדינת ישראל (מאגר נבו) . כך פני הדברים הן בנזקי גוף, הן בנזקי רכוש, וגם משעה שנטען, שהדבר עשוי לייצר מחסום כלכלי מחמת חסרון כיס, ולפגוע בזכות הגישה לערכאות: זכות חוקתית שאין חולק על חשיבותה ומעמדה המרכזי. טעם הדבר הנו הנימוק הידוע משכבר בדבר חוסר היכולת האפקטיבית של המדינה להיפרע הוצאותיה באזורי יו"ש ועזה, במידה ותידחה התביעה (בה בשעה שאם התובעים הם שיזכו בתביעתם, לא יעמדו בפני קושי מקביל).

ראה למשל: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון באסל פ"ד נח(5) 865; רע"א 5693/07 עדנאן פהמי אמין קמחאוי ואח' נ' מדינת ישראל; רע"א 3124/08 נביל עומר חאמד על מדינת ישראל.

6. ברע"א 2241/01 נינה הופ נ' ידיעות תקשורת, תק-על 2001(2) 537 נאמר כי –

"מקובל עלינו כי בית המשפט משתמש בסמכותו לפי תקנה 519 (א) לתקנות בעיקר בשני מקרים: א) כאשר מתגורר התובע בחוץ לארץ, מחוץ לתחום השיפוט, ומשום כך יתקשה הנתבע לגבות את המגיע לו, אם יזכה בהוצאות; וכן אין בידי התובע להצביע על נכסים הנמצאים בארץ שמהם יוכל הנתבע להיפרע. ב) כאשר הנתבע לא המציא את מענו כנדרש לפי תקנה 2) 9) לתקנות, או המציא מען לא נכון, שבכך גילה, לכאורה, כוונה להכשיל את הנתבע בגביית ההוצאות. כמו כן רשאי בית המשפט להביא בחשבון שיקוליו גם את סיכוייו של התובע להצליח בתביעתו, אלא שהדבר צריך להיעשות בזהירות מרבית, על מנת שלא יהיה בהחלטה משום חריצת דין בטרם עת. (ראו, בין היתר, בפסק דיני בת.ה. (ב"ש) 808/87 (ת.א.(240/85 אבוסעלוק סלימאן נ' מכתשים מפעלים כימיים בע"מ (לא פורסם); רע "א 377/87 חליל ג'נחו ואח' נ' וויבהו א.ב.ה. - חברת מניות בפשיטת רגל הרשומה בגרמניה, פ"ד מ"א(522 (4; רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מ"ו(647 (1; רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' אורי ניב ואח', פ"ד נ"ד(845 (2; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית - 901-899 (1995). "

אני נכון להניח כרגע לטובת התובעים שלא ניתן לאמוד את סיכויי התובענה באופן ממשי, היינו שאין עסקינן בתובענה בעלת סיכויים יוצאים מגדר הרגיל או גרועים במיוחד. במצב עניינים זה, הכלל לגבי תובע זר, אף שידוע שהדבר עשוי לעתים להציב פוטנציאלית מכשול בפני הגישה לערכאות, הנו שיש להטיל ערובה להבטחת הוצאות הנתבע.
כאמור השיקול של אומדן סיכויי התובענה בבדידותו מופעל לעתים נדירות בלבד, כאשר מדובר על תובענה שעל פניה סיכוייה גרועים, כשיקול התומך בהטלת ערובה. וכאשר לא מתקיים שיקול אחרון זה, ומדובר בתובע זר – הכף כאמור נוטה עדיין להטלת ערובה.

אכן זכויותיו של בעל דין לא צריך שתתממשנה על חשבון זכויותיו של בעל ריבו, וכאן מצטרף גם שיקול נוסף שאוזכר בהלכה הפסוקה, שזכויותיה של הנתבעת להבטחת הוצאותיה הנן זכויותיו של הציבור כולו, שמקופתו שלו תגרענה עלויות ניהול ההליך, היה ותידחה התובענה.

7. יש אפוא הצדקה להטיל ערובה. כאמור התובע לא הגיב לבקשה ולא פירט שיש לו נכסים בתחום המדינה מהם ניתן יהא להיפרע במקרה של דחיית התביעה. במצב עניינים זה ההנחה הנה שאין לו נכסים כאמור..."

5. עד כאן לציטוט. גם אם בעניינו לא חל השיקול שהנתבע היא המדינה שזכויותיה להבטחת הוצאותיה הנם זכויות הציבור כולו, הרי יתר השיקולים כן חלים. כאמור דינו של התובע כדין תושב זר. ואין הוא מצביע בתגובתו על נכסים בתחום המדינה מהם ניתן יהא להיפרע להבטחת הוצאותיו של הנתבע : "בהקשר זה הלכה היא, כי אם מתגורר התובע מחוץ לתחום השיפוט (ותושבי האזור נחשבים בעניין זה כמי שמתגוררים מחוץ לתחום השיפוט; ראו רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח (5) 865,869 (להלן: עניין איברהים), ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בישראל, יטה בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו על פי תקנה 519 " (רע"א 2310/10 לידיה והבה אבו קבע נ' מדינת ישראל.

אם נסכם, שעה שבאים לשקול האם להטיל ערובה על תושב זר (ותושבי השטחים – בכלל זה) להבטחת הוצאות הנתבע, יש לשקול מס' שיקולים מצטברים: יכולתו הכלכלית של התובע, האם מצביע הוא על נכסים בישראל מהם ניתן יהא להיפרע במידת הצורך, החשש של מניעת גישה לערכאות וסיכויי תובענה לכאוריים, כשיקול מצטרף (אלא אם מדובר בתובענה שמעיון בכתבי הטענות לבדם ניתן לקבוע שסיכויי התביעה בה קלושים ביותר, מצב נדיר אך כאשר הוא מתקיים ינתן משקל רב יותר לשיקול זה). ככלל משעה שבתושב זר עסקינן שאינו מצביע על נכסים בארץ – הנטיה הנה להטיל ערובה חרף התוצאה האפשרית של סלוק התביעה בלא דיון בה לגופה, באין הפקדה של הסכום שנקבע.

6. במקרה דנן לא המחיש התובע מצבו הכלכלי, מעבר להעלאת טענות, ולא הצביע על נכסים בארץ.
7. בזהירות הראויה גם סיכויי התובענה אינם נראים משופרים. לדבריו של התובע נמסרו לו השיקים מנתבע 1 בחתימת מושך של האחרון; כאשר שם הנפרע אינו ממולא בשיקים. התובע מציין שמסר אותם לנושים שלו ואז הושלמו פרטי אותם נושים כנפרעים על פני השיקים, במקום המיועד לכך. משחוללו השיקים – שלם התובע במזומן את חובו לאותו נושה, קיבל מידיו את השיקים וכעת הוא מבקש להיפרע מן הנתבעים, בעלי החשבון עליו נמשך השיק .

הנתבע 1 בתצהירו מציין מצידו שמדובר על שיקים מפנקס שנגנב וכי זויפה חתימתו. אלא שלא זו המשוכה היחידה שעל התובע לחצות. השיקים משורטטים למוטב בלבד , והתובע אינו הנפרע המצויין בהם.

בע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון בישראל פ"ד מח(4) 498 נקבעה ההלכה בענין הכיתוב "למוטב בלבד". נקבע ברוב של ארבעה שופטים, כי הכיתוב "למוטב בלבד" על שיק שולל את סחרות השיק על שתי פניה: עבירות (העברת הבעלות בזכות המגולמת בשטר) וטהירות (אין לצד שלישי שאינו הנפרע זכויות טובות מאלו של הנפרע כלפי מושך השטר). לגבי הטהירות הסכימו השופטים כולם, ולגבי העבירות – היתה כאמור דעת רוב של ארבעה מול דעתו החולקת של השופט ברק (כתארו אז). הלכה חשובה זו באה משיקולים של וודאות והגנת עניינם של מושכי שיקים החפצים לצמצם סיכוניהם ולהיות חשופים לטענות שטריות רק מצד הנפרע שפרטיו צויינו בשטר.

אני מסכים שמקרה בו המושך חותם על שטר אך אינו ממלא בו פרטי הנפרע, הוא כזה בו עשוי המושך להיתפס כמי שויתר על צמצום היריבות השטרית רק כלפי נפרע שזהותו ידועה מראש. אך עדיין גם אז יש משמעות לכיתוב "למוטב בלבד" לענין סחרות השטר. משעה שצויינו פרטי הנפרע, זכאי המושך לכך שהשטר לא יסוחר עוד, ורק אותו נפרע רשאי לחזור עליו בתביעה שטרית על יסוד אותו שטר. בכל מקרה של כיתוב למוטב בלבד תצומצם היריבות השטרית מול המושך רק לאותו אדם או גוף שצוין בו כנפרע. יכול שיש לו לו לתובע טענות טובות במישור עסקת היסוד מול הנתבע 1, אך התביעה שבפני עילתה שטרית ושטרית בלבד.

גם אלמלא הציון "למוטב בלבד" בפנינו תביעה שסיכוייה לכל היותר מאוזנים ולא מצויינים, בשים לב לגרסת הנתבע בדבר הגניבה והזיוף. ובהינתן שהתובע תושב זר שאינו מצביע על נכסים, היתה הצדקה להורות על הפקדת ערובה. לא כל שכן כאשר "מצטרפת" גם גם סוגית הכיתוב "למוטב בלבד".
8. אני מחייב הנתבע להפקיד בתוך 45 יום (להסרת ספק – הפגרה במנין) סך של 5000 ש"ח להבטחת הוצאות הנתבעים בהליך. לא תופקד הערובה במועד תדחה התביעה.

ניתנה היום, ל' סיון תשע"ב, 20 יוני 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אבו ראיה חליל
נתבע: כיוף ענאן
שופט :
עורכי דין: