ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חלווה בירושלים נגד הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז ירושלים :

בפני כבוד השופטת נאוה בן אור

העותרים

ועד תושבי ואדי חלווה בירושלים ו- 18 אח'
על ידי ב"כ עו"ד קייס נאסר

נגד

המשיבות

1.הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז ירושלים
באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי), עו"ד רות אפריאט
2.הועדה המקומית לתכנון ובניה – ירושלים
על ידי ב"כ עו"ד אירנה טויב, הלשכה המשפטית בעירית ירושלים
3.מעלה בית דוד בע"מ
4.עמותת אלע"ד
שתיהן על ידי ב"כ עו"ד אורי ימין
5.רשות הטבע והגנים הלאומיים
על ידי ב"כ עו"ד נירית אהרון
6.עירית ירושלים
על ידי ב"כ עו"ד אירנה טויב

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

פסק דין

1. ענייה של העתירה בהחלטת משיבה 1 מיום 13.2.12, במסגרתה הוחלט על הפקדת תכנית מתאר מקומית 13542 שהוצעה על ידי משיבות 3 ו-4, והומלצה להפקדה על ידי משיבה 2. ההחלטה מורה על תנאים שונים, שרק בהתקיימם תופקד התכנית. בכללם - חתימתה של משיבה 5 על מסמכי התכנית, כמגישת התכנית. יוער, כי כעולה מתגובותיהן המקדמיות של המשיבות, התכנית טרם הופקדה, שכן טרם מולאו כלל התנאים עליהם הורתה משיבה 1 כתנאי להפקדתה.

2. במצב התכנוני הקיים, חלות על המקרקעין שבתחום התכנית מספר תכניות: עמ/9, המייעדת את השטח לשטח ציבורי פתוח מיוחד; עמ/6 הקובעת את ייעוד השטח כגן לאומי סובב חומות העיר העתיקה; תמ"א 8, המפרטת את השימושים המותרים בשטח גן לאומי מוכרז. התכנית עוסקת במתחם המכונה "חניון גבעתי", הממוקם בשכונת סילואן, מדרום לחומת העיר העתיקה וממערב לעיר דוד. שטח התכנית 5.64 דונם. התכנית מציעה שינוי ייעוד, משטח ציבורי פתוח מיוחד לשטח למבנים ולמוסדות ציבור ותיירות, ולכביש. הכוונה להקים מבנה ציבור להצגת הממצאים הארכיאולוגים שנמצאו בתחומה. משיבות 3 ו-4 חתומות על התכנית כבעלות העניין בה.

3. העותרים מבהירים, כי אין הם מבקשים לטעון בשלב זה כל טענה תכנונית ביחס לתכנית, אולם טוענים הם, כי משיבות 3 ו-4 אינן הבעלים של המקרקעין נשוא התכנית ו/או בעלות עניין בהם, וזו גם הסיבה שבעטיה לא צורפו לתכנית מסמכים נדרשים, כגון נסח מלשכת רישום המקרקעין ואישור המודד המחוזי. משכך, עומדת החלטת ההפקדה בניגוד לסעיף 61א(ב) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, בניגוד לנוהל מבא"ת ובניגוד לנוהל תנאי הסף של משיבה 1 עצמה.

בנסיבות אלה, כך טוענים העותרים, היה על משיבה 1 לדחות את התכנית על הסף. תחת זאת, אפשרה למשיבה 5 לחתום על התכנית כמגישתה, ובכך אפשרה את קידומה ואת הכשרתו בדיעבד של ההליך הפסול של הגשתה. המדובר, כלשונם, "במקרה חריג שלפיו גורם יוזם תכנית על קרקע שאינה שלו, ובכך מנכס לעצמו מקרקעין שאינם שלו", ולפיכך על בית המשפט להידרש לעתירתם כבר בשלב זה, כחריג לכלל הקובע כי אין מקום לביקורת שיפוטית על החלטותיהן של רשויות התכנון בזמן שהליכי התכנון תלויים ועומדים.

4. לאחר שקיבלתי את תגובותיהן המקדמיות של המשיבות ואת התייחסותם של העותרים לתגובות אלה, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בהיותה עתירה מוקדמת, כטענת המשיבות.

5. העותרים מסתמכים, בעתירתם, על פסק דינו של בית המשפט העליון בעע"מ 2141/09 הוועדה המחוזית לתכנון ובניה נ' אחל"ה איכות חיים לתושבי השרון (מיום 17.11.10), וממנו מבקשים הם להביא ראיה כי יתכנו חריגים לכלל לפיו אין דנים בהחלטות רשויות התכנון בטרם הושלמו הליכי התכנון בכללותם. אלא שפסק דין זה אינו קובע הלכה בעניין, ובהתייחסו למספר פסקי דין של בתי משפט לעניינים מנהליים במסגרתם התאפשרה תקיפה של עצם החלטת ההפקדה הוא מעיר, כי סוגיית קיומם של חריגים כאלה טרם הוכרעה סופית בפסיקתו של בית המשפט העליון. בית המשפט העליון אף מדגיש בפסק דינו כי "נפסק באופן עקבי ושיטתי, כי מקום בו טרם מוצו הליכי ההתנגדות הקבועים בדין, אין מקום לכך שבית המשפט ישים עצמו בנעליהן של רשויות התכנון ויקדים לדון בהשגות תכנוניות; וכי ככלל, אין מקום לעריכתה של ביקורת שיפוטית על החלטותיהן של רשויות התכנון שעה שההליכים התכנוניים תלויים ועומדים. העמדה המקובלת היא, אפוא, כי זמנה של ביקורת שיפוטית מעין זו יגיע, כאשר הליכי התכנון יבואו אל סיומם".

עוד אומר בית המשפט העליון באותה פרשה, כי האבחנה בין טענות תכנוניות אותן יש לברר בהליך ההתנגדויות לבין טענות התוקפות את הליך קבלת ההחלטה על ההפקדה אינה מקובלת עליו, שכן "...באופן מעשי, אין כל קושי להלביש כל טענה תכנונית, תהא אשר תהא, בלבוש של טענה התוקפת את אופן קבלת ההחלטה בעניין ההפקדה. משמעותה של האבחנה אותה ניסה בית משפט קמא לבסס היא, אם כן, יצירתו של מסלול עוקף להליך התכנוני הקבוע בדין, ותוצאה זו איננה יכולה להתקבל".

ובפסק דין שניתן בימים האחרונים, ואשר במסגרתו ביקשו העותרים לתקוף את חוקיות הליכי המלצתה של תכנית להפקדה, אומר בית המשפט העליון כך: "שלב ההתערבות, אם בכלל, בכל מה שקדם לאישורה של תכנית - הוא רק לאחר אישורה ולא בשלב קודם" (עע"מ 1678/11 ד"ר מאיר מרגלית ואח' נ' עירית ירושלים ואח', מיום 11.6.12; עת"מ 26766-07-10 מרגלית ואח' נ' עירית ירושלים ואח', מיום 19.1.11).

6. הנה כי כן, גם אם קיימים חריגים לכלל המפורט לעיל, לא מצאתי כי כזה הוא עניינה של העתירה שלפניי. את טענותיהם יוכלו העותרים להעלות במסגרת ההתנגדויות לתכנית, וככל שתתקבל החלטה אשר תקים, לשיטתם, עילה להתערבותו של בית המשפט, יוכלו לפנות בהליך המתאים, בבוא שעתו. החשש שמביעים העותרים, לפיו חתימתה של משיבה 5 תכשיר, בדיעבד, פגם בהליך הגשת התכנית, אף הוא אינו מצדיק חריגה מן הכלל לפיו אין דנים בהחלטותיהן של רשויות התכנון קודם להשלמת הליכי התכנון. את הטענה שנפל פגם בהגשת התכנית, כזה שאינו ניתן לריפוי באמצעות חתימה - גם אם מאוחרת - של בעל עניין עליה, יוכלו העותרים להביא בפני ועדת המשנה להתנגדויות, וזו תשקול ותכריע. ככל שימצאו לנכון, יוכלו לעתור גם כנגד החלטה זו עם סיום הליכי התכנון, כמקובל.

7. ב"כ העותרים ביקש להפנות להחלטת ועדת העררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה בערר 39/10 עמותת כפר דהמש נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז, מיום 24.5.12, על מנת ללמוד מן האמור בה כי הפגם שנפל בתכנית מאיין כל אפשרות לאשרה בעתיד, גם לא באמצעות חתימה בדיעבד של משיבה 5, וכי על כן אין טעם להמתין עד לסיום הליכי התכנון. אלא שעיון בהחלטת ועדת העררים מלמד, כי אין בו כדי לתמוך בטענת העותרים. אלה הם דבריה: "ודוק, אין בתנאי שלפיו נדרש כי ליזם תהיה זכות בכל הקרקע נשוא התכנית כדי להכשיל האפשרות לקדם תכנית מצד היזם הפרטי. לרשות היזם עומדת לעולם האפשרות לשכנע את הרשות המקומית כי מדובר בתכנית חשובה, או נחוצה וראויה, ולגרום לה להגיש אותה כתוכנית מטעמה. כאשר הרשות המקומית נמנעת מעשות כן, עדיין פתוחה דרכה של הוועדה המחוזית לכפות אימוץ כאמור על ידי הוועדה המקומית, ובכלל זה לכפות אף ייזום והגשת תכנית, וזאת מכוח סמכותה לפי הוראת סעיף 28 לחוק. הואיל ולעיתים קרובות אין טעם במהלך ארוך של כפיית הוועדה המקומית לתכנן, ניתן להמשיך (בנסיבות חריגות) בהליך התכנוני, תוך אימוץ התכנית בידי הוועדה המחוזית, כאשר פתרון זה מבוסס על העיקרון שלפיו מעת שהוגשה התכנית, היא הופכת להיות קניינו של מוסד הציבור והשליטה בה עוברת אליו" (סעיף 88 להחלטה).

8. האמור לעיל מלמד, כי הדרך הנכונה לילך בה היא דרך המלך, היינו הגשת התנגדות. הגשת עתירה מנהלית בשלב בו טרם התגבשה מלוא התשתית העובדתית הרלוונטית, בטרם ניתנה לוועדת המשנה להתנגדויות ההזדמנות להידרש למלוא רוחב היריעה של טענות ההתנגדות, לזיקתן של משיבות 3 ו-4 למקרקעין הנדונים, ולמשמעות החתימה של משיבה 5 על התכנית - לא תצלח.

העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ג סיון תשע"ב, 13 יוני 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: חלווה בירושלים
נתבע: הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז ירושלים
שופט :
עורכי דין: