ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בנק הפועלים חיפה נגד יצחק אסאייג :

בפני כבוד הרשם אפרים צ'יזיק

תובעים

בנק הפועלים חיפה

נגד

נתבעים

  1. יצחק אסאייג
  2. דוד אסאייג
  3. שמעון זנו

בית משפט השלום בחיפה

החלטה

העניין שבפני, בקשה לביטול פסק דין.

השתלשלות ההליכים עד כה:

ביום 18.7.2011 הוגשה בקשת הנתבע מס' 3 לביטול פסק דין אשר ניתן בעניינו, במסגרת ההליכים בתובענה זאת. עוד באותו יום הורתה כבוד הרשמת פומרנץ, על מתן תשובת התובע בתוך 20 ימים מאותו מועד.

ביום 21.8.2011 הוגשה בקשת התובע להאריך המועד למתן תשובתו. הבקשה נענתה בחיוב.

ביום 19.9.2011 הוגשה בקשה שנייה להארכת המועד למתן תשובת התובע. גם בקשה זאת נענתה בחיוב.

ביום 19.1.2012 הוגשה הודעת הצדדים כי הם מצויים בהליך מו"מ, וביקשו ארכה בת 30 ימים. הבקשה נענתה בחיוב באותו יום ממש.

ביום 13.3.2012 ניתנה החלטתי המורה לצדדים לעדכן אודות תוצאות המו"מ. הצדדים התבקשו לדווח בתוך 30 ימים מאותו מועד. בהיעדר מענה, ניתנה החלטה נוספת ביום 15.4.2012, המורה על מסירת הודעה, תוך הבהרה שבהיעדר היענות, הבקשה לביטול פסק דין, תימחק.

ביום 18.4.2012 נמסרה הודעת ב"כ הנתבע מס' 3, על כך כי הצדדים עדיין מנהלים מו"מ, ומבקשים ארכה בת 30 ימים. לצדדים ניתנה ארכה להודיע על תוצאות המו"מ עד ליום 20.5.2012. משלא נתקבלה ההודעה ביום 20.5.2012, הוריתי לצדדים לעדכן בתוך 20 ימים מאותו מועד. גם בחלוף תקופה זאת, לא נמסרה כל תשובה מטעם הצדדים.

מעיון בתיק, עולה תמונה עגומה ביותר: ביהמ"ש מורה, והצדדים אינם נענים. ביהמ"ש מבקש כי הצדדים יעדכנו אותו בדבר ההליכים, ונענה בהתעלמות מופגנת. תסריט זה חוזר פעם אחר פעם, כאשר הצדדים מנהלים מו"מ בניחותא, משך 11 חודשים לאחר שהוגשה הבקשה לביטול פסק הדין, ואפילו החלטות ביהמ"ש אינה מטרידה את שלוותם, והם רואים בהליך התלוי ועומד, כהליך אשר אינו חייב להתקדם לקראת סיומו, אלא יכול הוא להישאר תלוי ועומד, עד קץ הימים.

מהתנהגות הצדדים, לא ניתן אלא להסיק כי זנחו הם את הבקשה לביטול פסק דין. ככל שהיה הנתבע מס' 3 עומד על ההליך, היה דורש כי תינתן תשובת התובע; לכל הפחות, היה מבקש לקצוב המועד למתן תשובה, או מבקש שתינתן החלטה בהיעדרה של תשובה; ואולם הנתבע מס' 3, די לו בהמצאת הודעה, אחת לשישה חודשים, כי מתנהל מו"מ.

תקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, דנה במחיקת תובענה.

"156.
(א) נבצר מבית המשפט לדון בתובענה או להמשיך את הדיון בה מחמת חוסר מעש מצד בעל דין, רשאי בית המשפט או הרשם על דעת עצמו, ליתן הודעה לבעלי הדין או למי שבית המשפט הורה ובדרך שהורה לבוא וליתן טעם מדוע לא תימחק התובענה.
(ב) לא ניתן כל טעם, בתוך שלושים ימים מיום ההמצאה או פרק זמן ארוך יותר שנקבע בהודעה, יראו את התובענה כתובענה שנמחקה.
(ג) בית המשפט או הרשם רשאי למחוק את התובענה אם הטעם שניתן אינו מניח את דעתו.
(ד) ..."

תובענה, בהקשר זה, על פי סעיף ההגדרות (תקנה מס' 1), "תביעות, בקשות ושאר ענינים שמביא בעל דין לפני בית משפט, באחת הדרכים שנקבעו לכך". לפיכך, לא ניתן אלא לראות בבקשה לביטול פסק דין, ככזאת אשר מחיקתה מוצדקת, מחוסר מעש של בעלי הדין.

אכן, מחיקת הליך מחוסר מעש, אינו ראוי להינקט בקלות ובכל מקרה, אלא כמוצא אחרון, ואולם משבית המשפט מפציר בצדדים לקדם ההליך, ואולם המענה הינו לא פחות מהתעלמות מופגנת, אין הצדקה, במקרה זה, שלא למחוק את ההליך.

עניין דומה במהותו נדון אך לאחרונה בפני ביהמ"ש העליון, רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן (כבוד השופט צ. זילברטל, 22.5.12, טרם פורסם, מצוי במאגר "נבו"), ויפים הדברים אשר נפסקו שם:

"כפי שציין בית משפט קמא, שניים הם השיקולים המנחים בבחינת בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות: הראשון, עניינו בסיבת אי ההתייצבות, האם מדובר במי "שהתעלם מדעת מההליך השיפוטי?" (ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד (מהדורה שנייה, 2008) 241-240, להלן: תורת הפרוצדורה); ראו גם י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 739, להלן: סדר הדין האזרחי), או שמא עסקינן במי שלא התייצב מפאת צירוף נסיבות אומלל, בהיסח הדעת או מרשלנות (ראו ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ ([פורסם בנבו], 2.2.2009), פסקה 15 וההפניות שם). במקרים אלה, בניגוד למקרה הראשון, תגבר נטיית בית המשפט לבטל את פסק הדין. השיקול השני, שעל-פי רוב נודעת לו חשיבות גדולה יותר (ראו ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז(3) 431, 438) (1983)), עוסק בסיכויי ההגנה (או התביעה, אם מדובר בתובע) של מבקש הביטול:

"שכן אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו (ראו יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)" (רע"א 9565/09 מרגוליס נ' גנץ ([פורסם בנבו], 10.8.2010), להלן: עניין מרגוליס).

לצד שיקולים מנחים אלה, שהאיזון הפנימי ביניהם הוסבר לעיל, קיים שיקול נוסף, מעין שיקול על, שיש להביאו בחשבון בעת שנבחנת בקשה לביטול פסק דין והוא זכות הגישה לערכאות, אשר נמנעת מאותו בעל דין שפסק הדין ניתן בהעדרו (לעניין מקומה של הבקשה לביטול פסק דין במארג הזכויות המרכיבות את זכות הגישה לערכאות ראו תורת הפרוצדורה האזרחית בעמוד 240). ברי, כי זו אינה זכות מוחלטת ויש לאזנה, בין היתר, אל מול האינטרס הציבורי. כדברי השופט (כתארו אז) א' גרוניס: "בדברנו על אינטרס הציבור מכוונים אנו לאינטרס הציבורי-מערכתי בניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט" (רע"א 9686/09 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר ([פורסם בנבו], 21.2.2010) פסקה 6). מכאן שבבואנו לבחון בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות (או בהעדר הגנה) עלינו לאזן בין השיקולים והאינטרסים האמורים על רקע מכלול נסיבות המקרה ולהבטיח, כי הסנקציה של מתן פסק דין במעמד צד היא מידתית בנסיבות העניין ושלא ראוי היה להפעיל סנקציה אחרת - פחותה בחומרתה - כגון השתת הוצאות (ראו למשל רע"א 2975/11 טכנו אקספרס שירותי רכב בע"מ ואח' נ' דהן ([פורסם בנבו] 30.5.2011) פסקה 9; רע"א 1119/05 גולדסיל בע"מ נ' ביליה רוברט - נכסים ובניין בע"מ ([פורסם בנבו], 27.2.2005) פסקה ח (2))"

ומוסיף ביהמ"ש העליון באותו עניין:

"כבר נפסק, כי גם כשבעלי הדין מסכימים על דחיית דיון, רשאי בית המשפט, ולעיתים הוא אף חייב, שלא להיענות לבקשה מוסכמת זו (רע"א 8327/05 צדיק נ' פנימי ([פורסם בנבו], 14.9.2005)). קל וחומר שכך הוא כשמדובר בדיון לשמיעת הוכחות. בית המשפט הוא נאמן של הציבור. הוא מצווה להבטיח שהדיונים יתקיימו במועדם וכסדרם, ושזמנו של הציבור, הוא המשאב המצומצם המופקד בידי בית המשפט, לא יהא הפקר. אם ינהגו בתי המשפט בסלחנות כלפי בעלי דין המבזים את החלטותיהם וגורמים לבזבוז הזמן השיפוטי, תהא בכך פגיעה לא רק ביריביהם של אותם בעלי דין, אלא, בעיקר, במערכת המשפט כולה. מתן הזדמנות נוספת לחלה פירושה שבעל דין אחר, שעניינו יכול להיות דוחק, יישמע במועד רחוק יותר. בעבר כבר נפסק כי: "שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה" (רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי פ"ד נה(3) 730, 732 (2001))."

ובהשלכה למקרה דכאן: לצדדים נוח כי אחד עשר חודשים לאחר שהוגשה הבקשה לביטול פסק דין, היא לא תידון, ואפילו תגובה בעניינה של הבקשה לא הוגשה. כל אשר הוגש, הינן בקשות למתן ארכות, אשר גם לאחר חלוף אותן ארכות, לא בוצעה כל פעולה בתיק. ההליך השיפוטי, תלוי ועומד ללא הצדקה, מבלי שהצדדים פונים לביהמ"ש, מגיבים להחלטותיו או מקדמים את ההליך. דומה כי ביהמ"ש אף כמעט ומטריד את הצדדים, ומפריע לניהול השלו של המו"מ בין הצדדים.

לא ניתן, אלא לראות בבקשה כנזנחת, ומחוסר מעש – דינה להימחק. הבקשה לביטול פסק דין נמחקת.

לפנים משורת הדין, נמחקת הבקשה לביטול פסק דין, ללא חיוב בהוצאות.

ניתנה היום, כ"ו סיון תשע"ב, 16 יוני 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בנק הפועלים חיפה
נתבע: יצחק אסאייג
שופט :
עורכי דין: