ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עזיזה כהן ע"י עו"ד פנר / טל / אנס נגד אליהו חוטה :

בפני כבוד השופטת יעל הניג

תובעים

עזיזה כהן ע"י עו"ד פנר / טל / אנס

נגד

נתבעים

1.אליהו חוטה
2.ביטוח חקלאי חברה לביטוח בע"מ
ע"י עו"ד האוזנר / ברכה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

פסק דין

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 [להלן – "החוק"].
המחלוקת על הנזק בלבד.

רקע
1. התובעת, אלמנה ערירית ילידת 1945, מרכזנית באוניברסיטת בן גוריון [להלן – "המעבידה"] נפגעה ביום 16.3.08, כהולכת רגל מרכב נהוג על ידי הנתבע 1 [להלן – "התאונה"]. התאונה הינה תאונת דרכים.

2. פגיעותיה של התובעת כללו שבר בכתף / זרוע שמאל, שבר בירך, קרע של כיס השתן ושברים באגן. התובעת אושפזה עד ליום 30.3.08 בבית החולים סרוקה. במהלך האשפוז נותחה להחלפת מפרק הירך ולקיבוע השבר בכתף / זרוע. לאחר שחרורה שהתה במסגרת שיקומית "בית בלב". ב – 11.5.08 אושפזה פעם נוספת לניתוח חוזר [להלן – "ניתוח נוסף"] בירך עקב התרופפות המשתל בירך.לאחר שחרורה מבית החולים שבה ל - "בית בלב". משך תקופה אחרונה זו שנוי במחלוקת.

3. לאחר אשפוזיה נזקקה התובעת לכיסא גלגלים ולסיוע של הליכון. כיום היא משתמשת במקל הליכה.

4. המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה, שילם דמי פגיעה [שהועברו למעבידה כשזו האחרונה שילמה אותם ישירות לתובעת] ומענקי נכות זמניים. על פי קביעת הוועדות הרפואיות ותקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז – 1956 [להלן – "התקנות"], נקבעו נכויות כדלקמן: נפשית – בשיעור של 10% ואורטופדית – 20% + 25%.

5. הנכות הנפשית שהוכרה במל"ל – הינה נכות על פי דין ומחייבת בתביעה שלפני.

6. שונים הדברים לגבי הנכות האורטופדית. הצדדים כאן הסכימו מראש על מינוי ד"ר הנדל כמומחה מטעם בית המשפט וזאת טרם התקבלה קביעת הנכות במל"ל. על כן אין לקביעה אחרונה זו מעמד בתביעה שלפני. יש לבחון את הנכות האורטופדית בהקשר לקביעות מומחה בית המשפט.

חוות דעת מומחה בית המשפט ד"ר הנדל
7. המומחה בדק את התובעת ואת החומר הרפואי ומצא:

כתף שמאל - הניתוח בכתף זו נכשל מאחר והתזוזה חזרה והאיחוי בעמדה גרועה. נמצאה מגבלת תנועה קשה מאוד בכתף עם שיתוק מלא של חלק גדול משריר הדלטואיד שנפגע בניתוח.

כתף ימין - נמצאה גם מגבלת תנועה משמעותית בכתף זו, הקשורה בפגיעה / בעומס על איברים סמוכים בתאונה.

הנכויות: כתף שמאל – 15% בגין מגבלת תנועה, לפי סעיף 41 [4] ב' לתקנות + 20% בגין שיתוק שריר הדלטואיד לפי סעיף 42 [1] [ג] 2 לתקנות. כתף ימין – 15% בגין מגבלת תנועה לפי סעיף 41 [4] ב' תקנות.

סה"כ בגין הכתפיים: 47% , כאשר האחוזים מצטברים ואינם ברי שקלול – שכן מדובר בפגיעה באיבר זוגי.

ירך – התובעת נזקקה לניתוח נוסף שכן המשתל שהושתל בניתוח הראשון התרופף. בעת בדיקתה אצל המומחה נמצאה הפרוטזה [משתל] בעמדה סבירה אם כי "עמוקה" בתוך האגן, דבר הגורם לקיצור הירך וחולשת השרירים המפשקים.

הנכות: 30% בגין חולשת השרירים והמעמד הלא אנטומי , לפי סעיף 48 [1] ז/ לתקנות.

צלקות – נמצאו צלקות ניתוחיות לא פונקציונאליות, בעלות משמעות אסטטית בלבד.

הנכות : 10% לפי סעיף 75 [1] ב' לתקנות.

8. המומחה נתן דעתו בנוסף על מגבלות תפקודיות. לדעתו התובעת מתקשה מאוד בהליכה עקב כאבים, חולשה ברגל שמאל וכאב ומגבלה בכתף שמאל. היא זקוקה לעזרה בפעילות יומיומית כולל ברחצה ואינה מסוגלת לשום עבודה. הוא מעריך את היקף העזרה ב – 5 פעמים בשבוע.

9. לאור גילה, כך קובע הוא, יש סיכוי שיהא צורך בניתוח נוסף במפרק הירך אם זה יתרופף, אך מדובר על טווח ארוך מעל ל – 10 שנים.

10. המומחה מעמיד את נכותה התפקודית של התובעת על 80%.

תשובות המומחה לשאלות הבהרה מאת הנתבעת
11. ב"כ הנתבעים הפנה למומחה שאלות הבהרה והסתפק בתשובותיו לגבי שלושה עניינים:

[1] קביעת הנכות בכתף ימין, על אף שלא נפגעה בתאונה, נשאה בעומס רב עקב פגיעת כתף שמאל וירך שמאל, בהיעדר תיעוד על מצב קודם, יש לייחס הפגימה בה – לתאונה.
[2] מצב קודם של פציעה ו"כתף קפואה" בכתף שמאל, אכן היה בשנת 2002, אך בעקבות טיפולים השתפר וכבר בשנת 2002 לא נותרה נכות, על פי תיעוד שהוצג.
[3] המומחה שלל קשר בין הנכויות והמגבלות שקבע בגין התאונה לבין מחלת פיברומיאלגיה שאובחנה אצל התובעת, שכן קביעותיו הינן בגין מגבלות תנועה ופגיעות בשרירים ולא בגין כאבי שרירים ומפרקים [תסמיני הפיברומיאלגיה, י.ה.].

12. טענות אלו לא הועלו עוד בסיכומי הנתבעים וטוב שכך: הסבריו של המומחה מבוססים, משכנעים ולא הובאה ראיה ולו לכאורה, על מנת להתערב בשיקול דעתו המקצועי – רפואי. נזכור כי המומחה כאן נהנה לא רק מחזקת אובייקטיביות כמומחה בית המשפט, אלא אף מאמון ובחירת הצדדים בו.

13. בעניין אחד חולקים הנתבעים על קביעות המומחה: המומחה עמד על דעתו כי הנכויות בגין שיתוק בשריר הכתף ובגין מגבלת תנועה הינן מצטברות ונובעות מגורמים נפרדים ואילו לטענת הנתבעים – הן חופפות, כפי שגם נקבע בוועדות הרפואיות במל"ל.

המחלוקות
14. מספר ימי האשפוז - התובעת אושפזה פעמיים בבית החולים לצרכי ניתוחים. בין האשפוז הראשון לשני שהתה במסגרת שיקומית "בית בלב". גם לאחר שחרורה מהאשפוז השני שבה למסגרת זו. לטענת התובעת מדובר בסך של 160 ימים, כאשר שוחררה מ -
בית בלב" בפעם השנייה בסוף אוגוסט 2008. ואילו לטענת הנתבעים מדובר לכל היותר בסך של 120 ימים שכן שוחררה מ – "בית בלב" בסוף יולי 2008.

15. נכויות כתף שמאל – לטענת התובעת והמומחה מדובר בנכויות מצטברות ואילו לטענת הנתבעים מדובר בנכויות חופפות.

16. הפסדי שכר עקב ניצול ימי חופשה ומחלה – מוסכם כי התובעת קיבלה שכר מלא ממעבידה עבור תקופת אי כושר בת 3 חודשים [בתוכו נכללו גם דמי הפגיעה ששילם המל"ל ישירות למעביד]. אך התובעת לא שבה לעבודה משך – 6.5 חודשים נוספים ולאחר מכן פרשה לגימלאות, ללא קשר עם התאונה. ב – 6.5 חודשים המשיכה התובעת לקבל שכר מלא ממעבידה על חשבון ימי חופשה ומחלה צבורים. התובעת נסמכת על אישור מעביד מ – 5.1.09 ולפיו מדובר לשיטתה על הפסד של 13,815 ₪ [משוערך ל – 14,432 ₪] ואילו הנתבעים נסמכים על אותו אישור ולשיטתם מדובר על הפסד של 9,520 ₪ בלבד [טעות סופר בפרוטוקול עמ' 37, ש' 22 עת הוקלד בטעות מפי ב"כ הנתבעים "520 ₪", י.ה.].

17. עזרת הזולת, צרכי התובעת בעבר ובעתיד - מוסכם כי התובעת מקבלת מהמל"ל קצבת סיעוד המועברת ישירות למועדון קשישים, אליו היא מגיעה עצמאית עם מונית, מדי יום [לא בסופ"ש] ואוכלת ארוחת צהריים. ועוד מוסכם כי היא מקבלת מהמל"ל אחת לשבועיים עזרה במשק בית וכי היא מתגוררת לבדה מאז פטירת בעלה בספטמבר 2010. המחלוקת על היקף העזרה שנדרשה ותידרש נוכח מצבה של התובעת בעקבות התאונה ונוכח טענות הנתבעים לגבי מצב שאינו קשור לתאונה. ועוד טוענים הנתבעים כי התובעת נמנעת מפנייה למל"ל בבקשה להגביר את קצבת הסיעוד, כדי שלוש שעות שבועיות, נעזרת באחותה, מה שמעיד על היעדר צרכים או על האדרת צרכיה על חשבון הנתבעים ואי מילוי חובתה להקטנת הנזק.

18. ניידות והוצאות עבור נסיעות - התובעת לא פנתה לקבלת קצבת ניידות מהמל"ל, על אף שמדובר בתאונת עבודה. התובעת טוענת כי אין טעם בפנייה שכן ממילא אינה זכאית בנסיבותיה לקצבה. ואילו הנתבעים טוענים כי התובעת אינה ממלאת אחר חובת הקטנת הנזק, אינה תובעת קצבת ניידות, אינה תובעת מימון הסעות למועדון קשישים ואינה מציגה קבלות על נסיעות.

19. התאמת דיור – התובעת מתגוררת בקומה שנייה של בניין בו לא מותקנת מעלית. לשיטתה יש להוסיף לה על מנת לאפשר לה רכישת בית מותאם סך של 100,000 ₪. לשיטת הנתבעים התובעת מבקשת לשפר את תנאי מגוריה על ידי מעבר לשכונה "טובה" יותר ואין אלא לפסוק לה 32,000 ₪ עבור עלויות נלוות לרכישת בדיור מותאם בשכונתה הנוכחית.

הראיות
20. מטעם התובעת העידו היא עצמה, אחותה גב' רבקה לוי, מר ניר הריס בעל חברה להשמת עובדי סיעוד, שמאי המקרקעין מר אליהו טלמון וכן הוגש ללא חקירה תצהירו של נהג מונית מר אמיל אטיאס. כמו כן העידה גב' יפה פחימה החתומה על תעודת עובד ציבור מטעם המל"ל – אגף השיקום. הוגש תיק מוצגים.

21. מטעם הנתבעים העיד השמאי מר דן ברלינר והאקטואר מר שי ספיר.

דיון
מספר ימי אשפוז בעקבות התאונה
22. התובעת לא הגישה תעודת או מסמך שחרור ב"בית בלב" עם תום השהות השנייה בו, לאחר שחרורה מאשפוז בבית החולים ובעקבות הניתוח הנוסף. כל שיש לבית המשפט הוא אינדיקציות משניות למועד השחרור. שני הצדדים נסמכים על פרק "מסמכים נילווים" בחוות דעתו של המומחה. הוא מתאר "סכום נוסף מגני עומר [שמו האחר של "בית בלב" המצוי בשכונת עומר, י.ה.] 26/8/08". מכך למדה התובעת כי היא שהתה עד סוף אוגוסט 2008.

23. אך במכתב עו"ס מ"בית בלב" מיום 10.7.08, מכתב שצורף למוצגי התובעת עצמה, נאמר כי התובעת מועמדת לשחרור ב – 14/7. במכתב פיזיותראפיסט מ"בית בלב" מיום 10.7.08, לא צויין מועד שחרור אך הוא נושא כותרת "שחרור מפיזיוטרפיה" ומפנה להמשך טיפול בקהילה. די באלה על מנת לקבוע כי התובעת לא הוכיחה את טענתה וצר לי עליה כי נגררה לויכוח בנושא זה. סך ימי האשפוז שהוכחו, אכן 120, כטענת הנתבעים.

נכויות כתף שמאל – מצטברות או חופפות?
24. מקובלים עלי במלואם הסברי המומחה: אכן נגרם בתאונה ובטיפולים לאחריה שיתוק חלק גדול של שריר הדלטואיד , אך בנוסף קיימת מגבלת תנועה הנובעת מהשבר [הגרם – י.ה.] עצמו. ונזכור כי הניתוח בכתף, נכשל.

25. המומחה אישר בתשובה לשאלות 15 - 12, כי שריר הדלטואיד אחראי על תנועת כיפוף ופישוק של מפרק הכתף וכן כי חלק מהגבלת תנועות הכתף נובעת מפגיעה בשריר זה. אך הוא אינו מאשר את התזה של הנתבעים ולפיה בהיעדר פגיעה של השריר, סביר כי טווחי התנועה בכתף היו טובים יותר ואף מעל לגובה השכם. והסברו: "לא, ההגבלה קשורה בשבר עצמו". המומחה לא זומן לחקירה על חוות דעתו ותשובתו זו ומסקנתו, ההגיונית ומובנת כשלעצמה, לא אותגרה על ידי הנתבעים.

נמצא כי אכן כטענת התובעת ועמדת המומחה, מדובר בנכויות מצטברות ולא חופפות. טענת הנתבעים בעניין זה – נדחית.

הפסדי שכר עקב ניצול ימי חופשה ומחלה
26. כאמור, עבדה התובעת עד לתאונה כמרכזנית באוניברסיטת בן גוריון ושכרה החודשי המשוערך כ – 8,600 ₪. לאחר התאונה, שילמה לה המעבידה שכר מלא [כולל דמי פגיעה] עבור 3 חודשי אי כושר מלאים. לאחר מכן הוסיפה ושילמה לה שכר מלא עבור 6.5 חודשים נוספים, עד אשר פרשה התובעת לגמלאות ללא קשר לתאונה. השכר עבור אותם 6.5 חודשים שולם על ידי ניצול ימי חופשה וימי מחלה כאמור באישור המעבידה מיום 5.1.09. וכך כותב הממונה על השכר באוניברסיטה, מר אייל דבידה:

"שולם בגין 170 ימי מחלה ו – 13.28 ימי חופשה. שווי הכספי בגין יום מחלה הינו : 278.86 ₪. שווי הכספי בין יום חופשה הינו " 323.40 ₪. הפסד כספי עקב ניצול ימי מחלה 9,520.28 ₪, ימי חופשה – 4,294.75 ₪. שווים של ימים אלו בעת פרישה לולא לא היו מנוצלים 34,14 יום השווים לסכום 9,520 ₪.".

27. התובעת טוענת כי יש לחבר את הסכומים בגין ימי מחלה וימי חופשה [9,520.28 ₪ + 4,294.75 ₪]. הנתבעת טוענת כי יש להיצמד לקביעה החד משמעית של מר דבידה ולפיה שווי הימים לולא ניצולם, עומד על 9,520.28 ₪.

28. הנטל על התובעת להוכיח את תביעתה לרבות את ראשי הנזק המיוחדים. מכתבו של מר דרידה מעלה אי בהירות ועמימות לגבי הפסד / נזק של ימי חופשה. עמימות זו רובצת לפתחה של התובעת. היה בידיה להסירה לו הייתה פונה בדרישה ספציפית למר דרידה להבהיר את העמימות. היא לא עשתה כן.

נמצא כי התובעת הוכיחה אך ורק זאת – הפסדיה עקב מימוש ימי מחלה – 9,520.28 ₪ [כפוף לשיערוך].

עזרת הזולת לעבר
29. התובעת משתכרת מפנסיה סך של כ – 8,000 ₪ לחודש. אין מקום להידרש ליכולתה לממן עזרה פרטית על חשבון הפנסיה וטענת הנתבעים בעניין זה נדחית מכל וכל. השאלה היא מה היו צרכי התובעת בתקופות העבר, כמה מהם נענו על ידי המל"ל, ומה נותר לפיצוי על ידי המזיק כאן.

30. אחותה של התובעת, גב' רבקה לוי, העידה כי היא ואחיה האחרים של התובעת סייעו בידה לאחר שחרורה מאשפוזיה, כי היו מארחים אותה לסופי שבוע, סועדים אותה ודואגים לקניותיה ולצרכיה, גם ולרבות לאחר החלמתה ולאחר שובה בצהריים ממועדון הקשישים. לא נעלם מעיני כי חלק מקשייה של התובעת נובעים מערירותה ומבדידותה אך לאור מצבה הרפואי והתפקודי, שמצא ביטוי בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, איני יכולה להתעלם מצרכיה הפיסיים וממגבלותיה, הנובעות כל כולן מהתאונה.

31. התובעת לא הציגה ולא טענה לעזרה בשכר, מעבר לעזרת אחיותיה ואחיה ומעבר לסיעוד המל"ל. הסתמכותה על חוות דעתו של מר ניר הריס, בעלים של חברה לשירותי סיעוד בשכר, כבודה במקומה מונח אך אין בה כדי ללמד על נזק מיוחד, שעה שהתובעת עצמה לא נזקקה לשירותיו של מר הריס. אני סבורה כי יש מקום לפסוק לתובעת סכום גלובאלי, בפרט לתקופת ההחלמה לאחר שחרורה ממסגרת שיקומית. ואכן יש להביא בחשבון שאל לו למזיק "להרוויח" על חשבון מיטיבים בני משפחה, ללא תמורה.

מצאתי לפסוק לה סכום גלובלי של 15,000 ₪.

ניידות והוצאות נסיעה
32. אין חולק כיום, לאור עדות גב' פחימה מהמל"ל, כי התובעת אינה זכאית ולא הייתה זכאית לקצבת ניידות על פי הקריטריונים של המל"ל. על כן גם אין מקום לדון בכלל ב"ניכוי רעיוני". ואולם, נוכח מצבה האורטופדי של התובעת, אין ספק כי קשה עליה ההתניידות בתחבורה ציבורית והיא נזקקת לנסיעות באמצעות מוניות. התובעת לא טרחה לפנות למל"ל להשבת הוצאותיה, בהיות התאונה תאונת עבודה ומקנה זכאות למימון על ידי המל"ל.

33. על פי תצהירו של נהג המונית מר אטיאס, שלא נחקר ולא נסתר, עולה נסיעה ממוצעת בבאר שבע, ממקום מגורי התובעת ועד המועדון לקשישים, כ – 22 ₪ לכל כיוון, כלומר כ – 44 ₪ ליום. הגם שהתובעת לא הגישה קבלות, מצאתי לפסוק לה סכום גלובלי של 20,000 ₪.

התאמת מגורים
34. התובעת מתגוררת בדירה בת 3 חדרים, בקומה ב' ללא מעלית בשטח ברוטו של כ – 72 ממ"ר. השמאים מטעם שני הצדדים מסכימים כי שוויה כ – 400,000 ₪. לטענת השמאי מטעם הנתבעים, מר ברלינר, זהו גם שווי דירה דומה בשכונת התובעת וקומת קרקע, אם כי הוא מאשר כ – 32,000 ₪ עלויות עסקה, שכ"ט עו"ד ושיפוץ. ואילו לטענת השמאי מטעם התובעת, מר טלמון, אין עסקאות בדירות דומות בשכונת התובעת והפער בין דירה דומה בשכונה אחרת לבין דירתה הוא כ – 225,000 ₪. התובעת בסיכומיה מסתפקת בפער של כ – 100,000 ₪. בחקירתו הודה השמאי מטעם התובעת כי דירה דומה בשכונה דומה אמורה לעלות כ – 500,000 ₪.

35. אין בליבי ספק כי נוכח מצבה של התובעת ייקשה עליה עד מאוד לטפס לקומה שנייה ללא מעלית ויש לבצע לה התאמת דיור, או בקומהת קרקע או בקומה גבוהה עם מעלית. לאחר שעיינתי בחוות דעת המשאים מטעם שני הצדדים ובעסקאות שפירטו, אני סבורה כי התובעת תוכל לרכוש דירה דומה בשכונתה, בקומת קרקע, תוך הוספת כ – 100,000 ₪ ואני פוסקת לה סכום זה.

עזרת הזולת לעתיד
36. התובעת הגישה את חוות דעתו של מר הריס לגבי עלות שעת עזרה בשכר לאחר הוספת פערי תיווך של חברת כוח האדם. אני סבורה כי התובעת נזקק ותיזקק, גם ללא קשר לבעיותיה האחרות, לעזרה יומית של 3 שעות בעלות של 40 ₪ לשעת עבודה. זאת, מהיום ועד תום תוחלת חייה, וזאת מעבר לסיוע ולסיעוד המל"ל. הבאתי בחשבון כי בעתיד, אם כי אין לדעת מתי, לא תוכל התובעת להתמיד ולהגיע למועדון הקשישים, וממילא תיזקק לסיוע בביתה. על כן אני פוסקת לה סכום זה, לתחשיב על ידי התובעת בנוסח פסיקתא.

ניידות לעתיד
37. התובעת אינה מסוגלת במצבה להיזקק לתחבורת אוטובוסים. יש להכיר בעלויות נסיעה בעתיד, אם כי יש לה גם זכות להשבה מהמל"ל, זכות אותה עליה לנצל.

38. בהתחשב באלה מצאתי לפסוק לה סכום של 15,000 ₪.

נזק לא ממוני
39. לתובעת נכות אורטופדית כפי שקבע ד"ר הנדל מומחה בית המשפט. בנוסף, נכות נפשית בשיעור של 10%. היא אושפזה כתוצאה מהתאונה למשך 120 יום. יש לבצע ניכוי גיל מהסכום המתקבל. לתחשיב על ידי התובעת בנוסח פסיקתא, על פי החוק ותקנותיו.

ניכויים
40. מהסכום המתקבל יש לנכות תשלום תכוף ותגמולי המל"ל בגין נכות מעבודה [לא כולל דמי פגיעה שהובאו כבר בחשבון בחישוב הפסדי השתכרות לעבר].

סוף דבר
הנתבעים ישלמו לתובעת באמצעות הנתבעת 2 את הסכומים הפסוקים בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ובצירוף אגרת משפט . הסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

התובעת תגיש תוך 10 ימים נוסח פסיקתא לחתימה, לבדיקת הנתבעים תוך 10 ימים מקבלת הנוסח.

ניתן היום, כ"ו סיון תשע"ב, 16 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

1 מתוך 10


מעורבים
תובע: עזיזה כהן ע"י עו"ד פנר / טל / אנס
נתבע: אליהו חוטה
שופט :
עורכי דין: