ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בוחניק נגד אילן סימן טוב :

בפני כבוד השופטת לימור רייך

תובעים

1.לירון שנהר
2.עומר שנהר
באמצעות ב"כ עוה"ד חן בוכניק

נגד

נתבע

אילן סימן טוב
באמצעות ב"כ עוה"ד ציון לוי

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

פסק דין

לפני תביעה שהגישו התובעים כנגד הנתבע בסדר דין מהיר בסך של 64,900 ₪ בגין הפרת הסכם להזמנת שירותי צילום בחתונתם של בני הזוג התובעים תוך גרימת עוגמת נפש שהוערכה על ידי התובעים בסכום של 60,000 ₪ , היתרה מהווה השבה של אותו רכיב שלא סיפק הנתבע לתובעים מתוך העסקה בכללותה.

התובעים, הינם בני זוג שנישאו זל"ז בשעה טובה ביום 12/9/10.
במסגרת ההכנות לרגל האירוע לו ציפו בני הזוג בכיליון, התקשרו בהסכם עם הנתבע למתן שירותי צילום ביום 23/8/10 , בין היתר התחייב הנתבע לספק לידי התובעים תקליטור עליו מוקלט צילום וידאו של אירוע חתונתם "בלי עריכה".

הנתבע הינו צלם מוכר ומקצועי ובעל סטודיו לצילום מזה כ- 20 שנה לערך ואשר התחייב לספק לתובעים שירותי צילום במועד אירוע חתונתם- הכול בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים.

פסק הדין ניתן לאחר שמיעת עדויות הצדדים שניהם, סיכומי ב"כ הצדדים לפני בעל פה , עיון בכל חומר הראיות המצוי בתיק, בין היתר הוצג במועד דיון ההוכחות אלבום התמונות שסופק לתובעים והתקליטור המקוצר / הערוך, בו צפה ביהמ"ש לאחר הדיון (במלואו), כדלקמן:

אין מחלוקת בין הצדדים ביחס להתקשרות ולמכלול התחייבויות הנתבע כלפי התובעים, בהתאם להסכם עליו חתמו.
אין מחלוקת לפיה התובעים שילמו לידי הנתבע את מלוא התמורה לרבות התוספת ביחס להזמנת תמונות סטילס נוספות, מעבר למכסה שהתחייב לה על פי ההסכם.
עוד אין מחלוקת כי בסופו של דבר, הנתבע לא סיפק לידי התובעים את קלטת הוידאו שתיעדה את מלוא האירוע באורך מלא להבדיל מהתקציר שסופק להם ואשר הינו באורך של כ- 45 דקות בלבד והינו ערוך.
כמו כן, אין חולק כי התובעים שילמו גם ביחס לקלטת המלאה שלא סופקה וכל פיצוי לא ניתן על ידי הנתבע ו/או השבה של חלק מהסכום ששולם על ידם לנתבע.

סה"כ שילמו התובעים לידי הנתבע סכום כולל של 9,800 ₪ עבור מכלול ההתחייבויות מבלי שנעשתה אבחנה ביחס לרכיבים השונים המרכיבים את המכלול, דהיינו, לא ניתן להפריד בין הרכיבים השונים לצורך כימות החלק היחסי שאין מחלוקת שלא סופק מתוך המכלול, בבחינת "הכול כלול".

מייד לאחר האירוע נסעו בני הזוג לירח דבש לתקופה של חודש ומחצה לערך וכששבו ארצה פנו אל הנתבע על מנת לקיים פגישה לצורך קבלת התמונות וסרט הוידאו, לאחר שקיבלו לידם את העבודות כולן, תקופת מה לאחר מכן כאשר ביקשו בני הזוג לצפות בקלטת הוידאו הבלתי ערוכה ( הקרויה גם "חומר הגלם" ) התחוור להם לתדהמתם, כי אין המדובר באירוע שלהם כי אם באירוע של בני זוג אחרים.

מייד לאחר שנודע לתובעים אודות "הטעות", פנתה התובעת 1 אל הנתבע על מנת להעמידו על טעותו ברם זה בסופו של דבר הודה כי הקלטת איננה בנמצא וכי ככל הנראה אבדה / הושמדה על ידו והתובעים נותרו ללא סרט המתעד את אירוע חתונתם באופן מלא כפי שציפו וביקשו לקבל.

לטענת הנתבע, חל ככל הנראה "בלבול" במסירת התקליטור המלא לידי התובעים של בני זוג אחרים בטעות ואולם אם היו התובעים בודקים ו/או צופים מייד בקלטת, בתוך 30 יום מהמועד שזו נמסרה על ידו, הייתה לו אפשרות לשחזר ו/או לאתר את הקלטת שלהם ובהעדר פניה מצידם של התובעים סבר לתומו שהכול בסדר ובחלוף הזמן הנקוב בהסכם שבין הצדדים, הקליט על הקלטת של התובעים חתונה אחרת.

התובעים שיבחו את עבודתו של הנתבע והעריכו את הכישרון שלו בתחום הצילום, יחד עם זאת התאכזבו והעבירו ביקורת על אופן התנהלותו לאורך כל הדרך, מרגע שנודע לו כי הקלטת הושמדה , תוך שהוא מתנער ומזלזל בחשיבות שייחסו לקלטת התובעים ולמשמעות תיעוד האירוע עבורם.

למעלה מכך, חשו התובעים את אוזלת היד ששידר להם התובע, שלא עשה דבר מצידו על מנת לנסות ולשחזר את הקלטת, כל הניסיונות להקטין את הנזק ולהציל את המצב נעשו מצידם של התובעים לרבות בדרך של תיווך אנשי מקצוע מתחום המחשבים ישירות אל הנתבע.

מנגד טען הנתבע להגנתו, כי הצטער על ה"אירוע" שאירע והבין את המצוקה והאכזבה שחשו התובעים, יחד עם זאת ביקש לפצות את בני הזוג בהנחה ו/או מתן שירותי צילום לאירוע אחר שיחגגו בני הזוג בעתיד, ברם כל הצעותיו לפיצוי נדחו על ידי התובעים, שביקשו להגיש את התביעה ולזכות בפיצוי כספי שהינו מופרז ומוגזם, במיוחד כאשר בני הזוג קיבלו כמעט את כול מה שהתחייב כלפיהם הנתבע למעט קלטת וידאו באורך מלא , במובן הזה שהאירוע תועד על ידו לשביעות רצונם.

לדידם של התובעים, אין די בכך שהנתבע סיפק להם את התקליטור המקוצר באשר הוא מהווה רק חלק מתיעוד האירוע המלא ולמעלה מכך, לא ניתן לשמוע את קולות האורחים באופן בלתי אמצעי ואוטנטי, באשר התקציר ערוך וברקע ניתן לשמוע מוסיקה אותה בחר הנתבע בלבד.

הנתבע טען, כי מוסיקת הרקע בתקליטור המקוצר, בחלקה הקטן נבחרה בתיאום מראש עם התובעים ובחלקה האחר (הרוב המכריע) ניתן לשמוע את המוסיקה שניגן התקליטן שנכח באירוע, אותו בחרו התובעים.

בכל מקרה, טען הנתבע כי הקלטת הלא ערוכה, הארוכה שאבדה כשהייתה ברשותו, לא אמורה הייתה לתעד את האירוע מתחילתו ועד סופו כי אם חלקים מהאירוע , דהיינו, כ- שלוש שעות בלבד לערך.

דומני, כי לא יכולה להיות מחלוקת לפיה הנתבע הפר את ההסכם שנחתם בין הצדדים בכך שלא סיפק את כול מה שהתחייב כלפי התובעים, ביחס אליו שילמו האחרונים את התמורה במלואה.
עוד לא יכולה להיות מחלוקת לפיה, לא ניתן לבודד את אותו רכיב שלא סופק במובן של אבחנה וכימות אותו חלק מתוך המכלול וכי הנתבע התרשל בכך שמסר לידי התובעים קלטת של זוג אחר, במקום את הקלטת שלהם. גם לכשנודע לו דבר הטעות, במועד מאוחר יותר, לא הייתה לו כל יכולת לשחזר ו/או לערוך תקליטור חדש באשר לדבריו, בעדותו לפני, הודה כי הקליט על גבי הקלטת המצויה במצלמת הוידאו אירוע אחר, כפי שנהג הנתבע לעשות במהלך כל השנים עד לאירוע שלפני .

אין מחלוקת בין הצדדים, כי בעת שנערכה הפגישה לאחר ששבו מירח הדבש, במקום עסקו של הנתבע, בדקו ועיינו באלבום שנמסר להם, בתקליטור הקצר והערוך ואולם לא צפו או לכל הפחות בדקו כי הקלטת הבלתי ערוכה הינה הקלטת שלהם, בדיקה פשוטה שאם הייתה מתבצע באותו מעמד, הייתה מונעת את המצב אליו הגיעו בסופו של דבר הצדדים שלפני.
התובעים הציגו בדיון את הקלטת (שני תקליטורים) שכן הומצאה להם על ידי הנתבע ואשר הינה שייכת לאירוע אחר שאינו האירוע של התובעים , כאשר על גבי העטיפה / תקליטורים אין כל רישום וממילא אינדיקציה לכך שהיא שייכת לזוג כזה או אחר, למעט רישום הספרות 1 ו- 2 ( דבר המתאר את הסדר הכרונולוגי של צילום האירוע), אין כל רישום חיצוני שמייחס את הצילום והתוכן לבני הזוג התובעים שלפני .
בעניין זה נראה, כי ניתן היה לצפות מבעל המקצוע דווקא, דהיינו, הנתבע - כי יערוך רישום פשוט ולו רק לצורך זיהוי כך למשל על גבי העטיפה של הקלטת ואם לא עשה כן, לכל הפחות יערוך בדיקה בטרם מגיע הזוג אליו לפגישה או במעמד מסירת העבודות,לוודא כי אכן הקלטת שנמסרה הינה של התובעים , בבחינת מניעת אירועים מהסוג הזה.

מבין שני הצדדים, בהכרח מי שיכול היה למנוע את המצב הינו הנתבע שבקיא בתחום עיסוקו ומוחזק כמומחה וכמי שוידא כי אכן מסר לתובעים את המוצר ששייך להם , דהיינו, הוא יכול היה למנוע את אותו סיכון בנקל ואל לו לנתבע לנסות להעביר את המחדל ו/או הרשלנות שהינה מנת חלקו לכתחילה,לפתחם של התובעים, שהרי אלמלא ערך את הבדיקה הפשוטה מראש, לא היה נגרם האירוע ועוגמת הנפש שבצידה.

אכן, גם התובעים יכלו לבדוק את התוכן שבקלטת ואולם לא בבחינת "בדיקת" מומחיותו של הנתבע וכמונע סיכון כי אם על מנת למנוע טעויות מהסוג הנ"ל , יחד עם זאת המרחק בין "מחדל" זה שלא בדקו לבין העברת האחריות לקרות האירוע לפתחם של התובעים כמי שאמונים על מניעת אותו "נזק" הינו רב.

בשאלת האחריות לקרות האירוע, אין חולק כי התובעים סמכו ידיהם על אנשי המקצוע איתם התקשרו, בין היתר על הנתבע שיצלם את האירוע ויתעד אותו בהתאם להתחייבותו בהסכם עליו חתמו הצדדים שניהם ולא הייתה סיבה נראית לעין לפקפק במומחיותו ויכולתו של הנתבע לעשות כן בעצמו וממילא לא היו צריכים התובעים לחשוש מתקלה כלשהי, בוודאי כאשר הנתבע בעצמו הודה שבכל עשרים שנות עבודתו לא קרה לא אירוע מסוג זה, נראה כי הנתבע התכוון לאותו בלבול שאירע במסירת קלטת שגויה ובכך התרשל באופן ניכר לקרות האירוע.

התרשמתי, כי התובעים התאכזבו מהאובדן של אותה קלטת "בלתי ערוכה" ומכאבם ועוגמת הנפש שנגרמה להם בעטיה של האבידה מיום חתונתם, אירוע מכונן לו מצפים בני הזוג בכיליון עיניים ולאחר מכן כל מה שנותר זה להתרפק על אותו זיכרון שמתועד באותן קלטות שבאחת מהן לא יוכלו לצפות לעולם.

אינני שותפה לרושם שקיבלו התובעים מהדרך שבה התנהל כלפיהם הנתבע, אשר בוודאי לא רצה להגיע לכך שתוגש כנגדו תביעה, בטוחני כי אם הייתה לו היכולת למנוע מראש את האירוע הוא היה עושה כן ואם יכול היה לעשות דבר מה כדי לשחזר את הקלטת גם כן היה פועל לצורך כך , במובן זה לנגד עיניהם של שני הצדדים עמד אותו אינטרס, כאשר הנתבע הבין שהדבר אינו אפשרי עוד הוא הציע לתובעים פיצוי, בדמות מתן שירות נוסף ללא עלות ו/או בהנחה משמעותית, פיצוי שיש בו כדי להוות תמורה של ממש לתובעים, בעתיד לכשיצטרכו שירות מהסוג הזה וממילא יאלצו לשלם עבורו ואולם התובעים דחו את ההצעה על הסף ואף ראו בה עלבון וזלזול מצד הנתבע.
חלילה אינני מקלה ראש במחדליו והתרשלותו של הנתבע בהתנהלותו אל מול התובעים ואולם לא ניתן לומר כי הנתבע היה אדיש ו/או זלזל בתובעים שהיו לקוחות שלו ונראה כי גם האחרונים שותפים לכך שהנתבע הינו בעל שם בתחומו וכי העבודות שנמסרו על ידו היו יוצאות דופן באיכותן ולשביעות רצונם המלא של התובעים.

ביהמ"ש כאמור, לבקשת הצדדים שניהם, צפה לאחר הדיון בקלטת / התקליטור המקוצר שערך הנתבע, גם בעריכתה של קלטת זו עשה הנתבע עבודה יסודית ומרשימה כפי שעשה ביחס לתמונות הסטילס שהוצגו במועד הדיון, במסגרתה תיעד הנתבע, אמנם בקיצור ( זו תכליתה של הקלטת הזו להבדיל מהתכלית של הקלטת שאבדה) את האירוע כולו החל בהכנות לקראת האירוע, הפרומו, קבלת הפנים, החופה , הריקודים (שלושה חלקים) וכלה בקליפ סיום.

ביחס לקולות הרקע, נראה כי ככל הנראה זו הייתה בקשתם של התובעים בתיאום עם הנתבע, בטרם אירע האירוע וממילא מבלי ששיערו בנפשם כי יוותרו רק עם הקלטת המקוצרת. במרבית הקלטת אכן ישנה מוסיקת רקע , בין אם זו המוסיקה שהתנגנה על ידי התקליטן שנטל חלק באירוע ובין אם מדובר במוסיקה שנבחרה על ידי הנתבע, הרי שזו תכלית הקלטת המקוצרת ובמקרים שבהם ישנן ברכות ו/או אמירות של התובעים ובני משפחתם, המוסיקה הופסקה, לצורך כך.

נקודת המוצא בעת פסיקת גובה סכום הפיצוי, לוקחת בחשבון את העובדה שלא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור וכי המצב אליו נקלעו התובעים אינו בר תיקון , שהנתבע לא סיפק לידי התובעים את אותו חלק שהתחייב כלפיהם , שכתוצאה מכך, נגרמה לתובעים עוגמת נפש , את האחריות לביצוע הבדיקה על ידי הנתבע והאפשרות למנוע את המצב לכתחילה, את הרצון של הנתבע לפצות את התובעים במתן שירות צילום אחר בעתיד, בכך ניתן לראות לקיחת אחריות על האירוע ולא התנערות או לעג לרש כפי שטענו התובעים, את העובדה כי האירוע תועד על ידי הנתבע כמעט באופן מוחלט בתמונות סטילס ווידאו, גם אם לא באופן מלא.

למעשה התביעה מתייחסת לשני ראשי נזק, אחד השבה של מחצית מהסכום ששילמו התובעים לנתבע בגין השירות שהתחייב לספק והשני עוגמת נפש, שהינו בבחינת נזק לא ממוני ואשר לעולם מצוי בשיקול דעתו של ביהמ"ש.

כך או כך, שני רכיבי התביעה נפסקים על דרך האומדן באשר כאמור לא ניתן לכמת את החלק שלא סופק ממכלול העבודות להן התחייב הנתבע בבחינת "מקשה אחת".

סוף דבר, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לידי התובעים סכום כולל של 10,000 ₪ ( בגין עילת ההשבה החלטתי להורות על השבת שליש מהסכום, על דרך האומדנא ובהתאם למכלול העבודות שכן סופקו, היתרה מהווה פיצוי בגין עוגמת נפש).
בנוסף לסכום זה, יישא הנתבע בהוצאות ניהול ההליך לטובת התובעים ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,700 ₪ .

הסכומים שנפסקו לעיל, ישולמו בתוך 30 יום מקבלת עותק פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

מזכירות ביהמ"ש תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום + א.מ.

ניתן היום, כ"ג סיון תשע"ב, 13 יוני 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בוחניק
נתבע: אילן סימן טוב
שופט :
עורכי דין: