ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ברוכים פרנגיס נגד אליהו בע"מ :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 078304/04

בפני:

כב' השופט חאג' יחיא

תאריך:

18/11/2008

בעניין:

ברוכים פרנגיס ת.ז 314310418

ע"י ב"כ עו"ד

רון שחר

התובע

- נ ג ד -

1. אליהו חברה לביטוח בע"מ

2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ

3. אורטמן ארנון ת.ז. 27823533

ע"י ב"כ עו"ד

יעקב לביא

הנתבע

פסק – דין

מבוא ורקע כללי

תובענה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים-תשל"ה 1975 (להלן- "חוק הפיצויים") שהוגשה על ידי התובעת בגין תאונת דרכים שאירעה לה ביום 28.2.2002 עת הייתה נוסעת ברכב מסוג 'טרנזיט' המבוטח על ידי הנתבעות וניידת משטרה התנגשה ברכב בעוצמה (להלן- "התאונה").

ב"כ הצדדים מתחו את יריעת המחלוקת בתיק, כל אחד לכיוונו הוא (להוציא שאלת החבות לבסוף ) בכל חזית אפשרית בתיק וחבל ! .

האירוע

בזמן התאונה ישבה התובעת מאחורי הנהג במושב האחורי, הרכב בו נסעה נפגע בצד שמאל, כתוצאה מהתאונה נפגעה בצואר,מותן גב שמאל,כתף שמאל ,באף ,ובפנים שמאל .

התובעת פונתה על ידי אמבולנס אל חדר המיון בבית החולים 'ולפסון ' – חולון . שם טופלה ועברה צילומים שלא הדגימו שברים . עם קבלת הטיפולים הרפואיים הדרושים ,התובעת שוחררה אל ביתה עם המלצות למנוחה ,מעקב טיפול אורטופד ונטילת משככי כאבים במידת הצורך .

בהמשך טופלה במסגרת קופת חולים ,על ידי פיזיותרפיה וזריקות וולטרן X5 , כמו כן בוצעה הזרקה של לידוקאין 1% לכתף .

סריקה טומוגרפית ממוחשבת של ע"ש צווארי C2-D1 שעברה התובעת ביום 18.12.2002 הדגימה בלט דיסק אחורי מרכזי מסויד במרווח הבין חולייתי C6-7 ובלט דיסק אחורי מרכזי קטן בגובה C5-6. ביתר המרווחים לא הודגם ממצא פתלוגי משמעותי , ואין עדות לספיינל סטנוזיס .

בדיקת MRI מיום 1.1.2003 הדגימה :

בלטי דיסק בגבהים C5/6 , C6/7 , C7/D1 וחשד למיאלופתיה בגובה C6 .

חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט

ד"ר ויסברוט משה,שמונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי בדק את התובעת ביום 24.2.2006 והעמיד את נכותה הצמיתה על שיעור 10 % מתוכם רק 7.5% קשורים לתאונה .

המומחה קבע בחוות הדעת:"בבדיקה הקלינית נמצאה הגבלה קלה בטווחי התנועה בעמוד שדרה הצוארי ובעמוד השדרה המתני .כח גס – תקין.אין סימני דלדול השרירים,ההחזרים תקינים, התחושה תקינה פרט להיפואסתזיה בקדמת ירך שמאל ,לא נמצאו סימנים מילופטיים ולא נמצאו חסרים וסקולריים .

המומחה בדק את טווחי התנועה בעמוד השדרה הצוארי ובבדיקה עלו הממצאים להלן :

כפוף ( Flexion) – 50 מעלות .

ישור (Extension ) – 0 מעלות .

הטיה דו צדדי ( Side Bending ) – 25 מעלות .

סיבוב דו צדדי ( Side Rotation) - 40 מעלות .

בדיקת טווחי התנועה בעמוד השדרה המותני הדגימה :

כפוף ( Flexion) – 50 מעלות .

ישור (Extension ) – 0 מעלות .

הטיה ( Side Bending ) – 20 מעלות .

סיבוב ( Side Rotation) - 30 מעלות .

מסקנתו של המומחה:בדיקות הדימות (צילומים,מיפוי עצמות,CT,MRI)מדגימים שינויים ספונדילוטיים בעמוד השדרה הצוארי, גבי ומתני ובלטי דיסק בעמוד השדרה הצוארי והמתני עם הצרות התעלה הספינלית המתנית .

ובאשר למצבה הרפואי של התובעת עובר לתאונה קובע המומחה : בכמות הרבה של המסמכים הרפואיים ובריבוי בדיקות הדימות, ראיתי כי התובעת טופלה פעמים רבות עקב כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגליים טרם התאונה הנדונה , לא מצאתי רישומים על תלונות של כאבי צואר וכתפים מלפני התאונה .

עוד קבע המומחה כי יש להעריך את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור 10 % החל מתאריך 1.9.02 ,7.5 % עקב הפגיעה וההגבלה הקלה בתנועות עמוד השדרה הצוארי הקשורה לתאונה , ו – 2.5 % נכות עקב המצאות שינויים ניוונים וסופנדילוטיים בעמוד השדרה הצוארי .

באשר לגב התחתון, המומחה קבע כי קיימת הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני, ושינויים ספונדילוטיים, בלטי דיסק והצרות ספינלית, אך כל אלה היו טרם התאונה ,כך שלא נותרה נכות בגב התחתון הקשורה במישרין לתאונה . גם תחושת ' השריפה ' בקדמת ירך שמאל נובעת מגירוי של עצב פמורלי שטחי וממצא זה לא קשור לפגיעה בתאונה .

המומחה קבע את נכויותיה הזמניות של התובעת בהתאם לפירוט להלן ,

נכות זמנית : 100 % לתקופה 1.3.02 – 31.3.02 .

נכות זמנית : 50 % לתקופה 1.4.02 – 31.5.02 .

נכות זמנית : 25 % לתקופה 31.8.02 – 1.6.02 .

המומחה לא זומן על ידי מי מהצדדים לחקירה על חוות דעתו ואף לא נשלחו אליו שאלות הבהרה מטעם הצדדים .

חוות הדעת כראיה יחידה לקביעת מצבה הרפואי של התובעת בעקבות התאונה :

חרף הטענות וההשגות שהעלה ב"כ התובעת בסיכומיו כנגד חוות הדעת של המומחה, אומר כי אין בדעתי לסטות ממנה .

בטרם אדון בהתרשמותי מחוות הדעת מן הראוי להפנות למושכלת יסוד לפיה לא בנקל יסטה בית המשפט מחוות הדעת של המומחה הרפואי אותו מינה (ע"א 9598/05 - חנן ממן נ' חברת ביטוח "המגן" בע"מ ואח' . תק-על 2007(1), 4729 ,עמ' 4730) .

לא שוכנעתי כי נפל פגם בשיקול הדעת המקצועי של המומחה ובתהליך שהביא אותו לגיבוש המסקנות שבחוות הדעת .שקלתי את ההשגות והביקורת שב"כ מתח כנגד חוות הדעת ולא ראיתי בהם ממש.חוות הדעת נסמכת על תשתית כפי שזו מצאה ביטוי במסמכים הרפואיים ולא כפי שטוען ב"כ התובעת .

בפני המומחה עמדו כל המסמכים הרפואיים הרלבנטיים שחוות הדעת נסמכת עליהם ,ובהתאם קביעותיו ניתנו בהסתמך על אותם מסמכים ובדיקת התובעת ,ומסקנתו ניתנה לאחר בחינה ושקילה של מכלול הנסיבות הרלבנטיות .

כאמור,המומחה לא זומן על ידי מי מהצדדים לחקירה על חוות דעתו ,מכאן שתהיתי ,אם לשיטת התובעת ניתן להצביע על אי סבירות בקביעות המומחה וכדבריה "קביעת המומחה אין בה ממש" לא ברור מדוע זו לא התכבדה וזימנה אותו לחקירה נגדית ? !

רוצה לומר,התרשמתי לחיוב מחוות הדעת של המומחה, מסקנותיו כפי שסוכמו בחוות הדעת מעידות כי חוות הדעת מבוססת ומוסברת כנדרש; לא התרשמתי כי נפל כל פגם בשיקול דעתו המקצועי של המומחה ובתהליך שהוביל לגיבושו ,ומשכך לא מצאתי כל טעם לסטות ממנה .

עוד לציין כי יש לדחות את טענת התובעת בדבר 'מחלה/פגימה' שקיננה בגוף התובעת עובר לתאונה ואשר לא הוצאה מהכח אל הפועל אלא רק לאחר קרות התאונה. לצד ההתרשמות החיובית שלי מהמסקנות שבחוות הדעת והערכת מצבה עובר ואחרי התאונה ,לא שוכנעתי בטענה של מחלה /פגימה שהיא בבחינת 'גולגולת דקה' ,בכל הכבוד יש לדחות את ניסיון התובעת להכשיר את המחדל שלה באי זימונו של המומחה לעדות או למצער לשגר אליו שאלות הבהרה ולעמת אותו עם הטענה בדבר מחלה / פגימה שקיננה בגוף ,ואין להסתפק בטענה כי המדובר בטענה משפטית שעל בית המשפט להכריע בה .

אמת ויציב "בית המשפט ולא המומחה הוא הפוסק האחרון גם בשאלות הרפואיות שנמסרו לחוות דעתו של המומחה, ולהלכה אין בית המשפט חייב לפסוק על פי חוות דעתו של המומחה, אם כי למעשה יתן לחוות דעת מוסמכת כזאת את מלוא משקלה בכל הנוגע לצד הרפואי המקצועי" .ראו ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' דרזי, פ"ד כב(168 ,164 (2).

וכן ,כמו כל חוות דעת של מומחה המוגשת לבית המשפט, כך גם חוות דעתו של מומחה רפואי: היא אינה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות בפני בית המשפט, אשר בית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה,כולה או חלקה, כשהוא מוצא זאת לנכון, בהתאם לשיקול דעתו. ע"א 311/66 נחמיאס נ' לקט קואופרטיב לאיסוף נייר פסולת, פ"ד כ(50 ,48 (4; ע"א 124,128/79 מדינת ישראל נ' קמינר, פ"ד לד(622-621 ,617 (1; ע"א 675/77, אלטשולר נ' נציב המים, פ"ד לד(737 ,731 (1. ; ע"א 409/84 מדינת ישראל נ' שגב, פ"ד מ(711-710 ,706 (3); ע"א 2160/90 - שרה רז נ' פרידה לאץ ואח'. פ"ד מז(5), 170 ,עמ' 171-172.

אם כן ,שקלתי אפוא את מכלול השיקולים והנסיבות , לנוכח כל אלו גמרתי בדעתי כי אין לסטות מקביעתו האיתנה של המומחה מטעם בית המשפט והמוסברת כדבעי בחוות הדעת .

אמור מעתה כי נכותה הרפואית של התובעת בגין התאונה הינה בשיעור 7.5 % .

הנכות התפקודית

הצדדים חלוקים באשר למידת ההשפעה שיש לנכות הרפואית שנקבעה לתובעת על תפקודה .

לטענת התובעת, נכותה התפקודית עולה לאין ערוך על זו הרפואית, כאשר בפועל ועקב נכותה נבצר הימנה כליל העיסוק בטיפול והשגחה בילדים המחייב השגחה מתמדת, התכופפות ואף הרמתם מעת לעת .

עוד נטען ,סוגיה זו של נכות תפקודית רלוונטית שבעתיים מקום בו נמצא כי התובעת נזקקת ועקב מצבה עתה מעת לעת לתמיכה סיעודית מצד המל"ל (כמו גם בסיוע משלים פרטי וסיוע בני משפחה נרחב) .וכיוון שכך הרי גם אם לא יפסוק בית המשפט לתובעת אחוזי נכות רפואית העולים על 10 % שנפסקו לה בשל מצבה בעמ"ש צווארי ובכתפיים (ללא ניכוי) ,ועקב מצבה בגב התחתון/מותני וכנטען,הרי מכל מקום דומה שלא יכול להיות חולק על העובדה כי נכותה התפקודית גבוהה בהרבה מנכות רפואית זו .

מנגד לטענת הנתבעת, התובעת לא פנתה אל המומחה בשאלות הבהרה לעניין המגבלה התפקודית שיש לה בהתחשב בעיסוקה ,הנטען והמוכחש ו/או באורח חייה ו/או בכל עניין או מערכת נסיבות אחרת .

בתיק לא מונה מומחה תעסוקתי ולא הוכח כי קיימת מגבלה תפקודית בעיסוקה של התובעת דבר המוכחש על ידי הנתבעות .

עוד לטענת הנתבעות אף אם מן הבחינה הרפואית היה מוכח באמצעות מומחה, כי הנכות התפקודית עולה על הנכות הרפואית ,הרי שעל התובעת היה להוכיח האם נגרם לה נזק כלכלי בעקבות הפגיעה התפקודית, כגון ירידה בשכר, שכן תתכן פגיעה תפקודית ללא משמעות כלכלית, למשל אם התובעת אינה עובדת או אם הפגיעה התפקודית אינה מוסיפה על צרכיה אלמלא התאונה .

תפקוד התובעת לפני התאונה :

התובעת מתארת בתצהיר עדותה הראשית ( סעיפים 27-32 ) כי : עובר לתאונה היא תפקדה היטב ודאגה לעצמה,למשק ביתה,למשק ביתם של ילדיה ובישולים להם ואף טיפלה בנכדיה,בעבודה בשכר וזאת חרף מגבלות מה בגבה המותני שאכן סבלה מהן גם בעבר,כמו כן היא מתארת כי היא נהלה חיים ספורטיביים של הליכה כמעט מדי יום עם בעלה .

עוד מתארת התובעת כי לפני התאונה אומנם היא פנתה פעמים ספורות לקבלת טיפול רפואי אך פניות אלו אינן רלוונטיות לפגיעותיה בתאונה והינן בתחומים אחרים .לפני התאונה מצבה הרפואי היה טוב באופן יחסי לגילה וכן לא סבלה כלל מכאבים ו/או הגבלות בצוואר ובכתפיים והדבר אושר בחוות דעתו של המומחה .

מנגד הנתבעות טוענות (עמ' 23 לסיכומים) כי: התובעת סבלה עוד לפני התאונה משורה של בעיות רפואיות שאינן קשורות בתאונה ,כפי שפורט בחוות הדעת של המומחה :בעיה בברכיים, התנפחות של הרגליים, בעיות לב, אסטמה, בעיה בעמוד השדרה המתני ,יתר לחץ דם ועוד .

ייאמר כי טענה זו של הנתבעות נכונה רק בחלקה .נכון שהמומחה התייחס לבעיות הרפואיות מהן סבלה התובעת ללא קשר לתאונה,אולם אין בפני כל ראיה על כך שהיא היתה מוגבלת טרם התאונה באיזה מתפקודי היומיום .

אין די להצביע על עצם העובדה כי התובעת סבלה מבעיות רפואיות בעבר,צריך להראות במסמכים או בראיות אחרות כי התובעת היתה מוגבלת בצורה כזו או אחרת בתפקוד ואת זה לא עלה בידי הנתבעות להוכיח .יש להניח כי לו היה בידי הנתבעת תיעוד רפואי או אחר,מלפני התאונה המעיד על מגבלה בתפקוד,הנתבעות היו מציגות תיעוד זה בפני בית המשפט.אוסיף עוד כי התובעת לא נזקקה בפועל,לפני התאונה לכל עזרה,לא של בני משפחה ולא של המל"ל.עזרה מטעם המל"ל החלה להינתן לתובעת רק אחרי התאונה .

תפקוד התובעת כיום :

התובעת טוענת כי מאז בדיקתה על ידי המומחה מטעם בית המשפט ביום 24.2.2006 הוחמר מצבה,ומאז היא נזקקת מרבית הזמן לעזרה ברחצה, הלבשה וניהול משק בית וסידורים מחוץ לבית בהיקף נרחב ותוך העסקת עזרה חיצונית בשכר ,כמו גם מצד ילדיה . עוד לטענתה היא ישבה במשך חודש על כיסא גלגלים ולאחר מכן היא הלכה בעזרת הליכון ומקל .

יודגש כי התיאור הנ"ל אינו רק תיאור סובייקטיבי של התובעת ובני משפחתה אלא שהתיאור מצא ביטוי בהערכת התלות של המוסד לביטוח לאומי ,אותו דו"ח שהנתבעות צירפו לסיכומיה ן ואשר עליו תולים הם את עיקר יהבם כפי שיפורט בהמשך .

דו"ח הערכת תלות על ידי המוסד לביטוח לאומי :

הנתבעות טוענות כי התובעת העזה לטעון בפני נציגי המוסד לביטוח לאומי כי מצבה קשה ביותר . בעקבות כך היא זכתה בתשלומים נכבדים ביותר בגין גמלת סיעוד .בהערכת התלות מיום 19.5.05 תיארה התובעת כי היא סובלת מכאבים בכתף יד ימין,כאבי ברכיים (סעיף 6 להערכת התלות) עוד היא תיארה כי היא לא ישנה טוב בלילה בגלל הכאבים בכתף יד ימין (סעיף 7 להערכת התלות) .

עוד נטען כי סיכום הדו"ח נכתב כי "אין הלימה בין דו"ח רפואי לבין מצבה התפקודי" סעיף 13 בעמ' 7 להערכת התלות.מכאן התובעת למעשה לא נזקקה לעזרה שכן מצבה אינו כפי שהיא מתארת.בכל מקרה בעקבות הערכת תלות זו לא נקבע כי התובעת זכאית לקבלת סיעוד .

עוד לטענת הנתבעות,התובעת נבדקה על ידי נציגי המל"ל ביום 24.2.08 ( 4 ימים לאחר חקירתה בבית המשפט) ובעמוד 25 לסיכומי הנתבעות הן מצטטות מתוך הערכת התלות את טענות התובעת ולבסוף טוענות כי התובעת הציגה ממש כך! בפני המוסד לביטוח לאומי מצג שווא ואינו נכון , ובכל מקרה איננו קשור לפציעה בתאונה וזאת ארבעה ימים בלבד לאחר שהעידה בפני בית המשפט,והיא מבקשת להזכיר כי התובעת לא נזקקה לכיסא גלגלים,עמדה ולאחר מכן ישבה והעידה ללא כל מגבלה נראית לעין .

אומר כי על סמך חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט,אין ללמוד כי מצבה הנוכחי של התובעת וכל טענותיה בדבר ריתוקה לכיסא גלגלים ותלותה הכמעט מוחלטת בעזרת הזולת הינה תוצאה של התאונה .

יחד עם זאת שוכנעתי כי התאונה 'תרמה' לקשיים ומגבלות של התובעת כאלה ואחרים,בעיקר כשהמגבלות הינן תולדה של הפגיעה האורטופדית .

האמור לעיל אינו מהווה תשובה מלאה לשאלת הערך של הדו"ח שכן, ייתכן שטרם התאונה לא היתה לתובעת כל מגבלה תפקודית בשל מחלותיה עובר לתאונה ,אולם אחרי התאונה, וללא קשר אליה, החמירו אותן מחלות. וכך הגיע מצבה לאן שהגיע .

בענין זה כבר ציינתי ואציין שוב כי המומחה הרפואי לא התייחס (ובצדק) לשאלות שאינן בתחום מומחיותו,כגון לשאלת מידת הערך שיש לייחס להערכת התלות.אם נבודד את הגורמים למגבלותיה של התובעת כיום אחד לאחד,נראה כי כולם כשלעצמם משפיעים על התלות של התובעת בעזרת הזולת . אך לא ניתן בסופו של דבר לבודד את הגורמים השונים ולקבוע "כמה" ממצבה הסיעודי הנוכחי של התובעת הוא תולדה של פגיעתה האורטופדית בתאונה, נראה לי כי, לצורך הערכת הפיצוי המגיע, אין מנוס אלא לקבוע קביעה שכזאת, קביעה שתהא מבוססת בעיקרו של דבר על אומדנא והערכה של מכלול הראיות שבפניי.

לציין כי את המשמעות הפונקציונאלית של הנכות בחישוב הפיצויים אני מעמיד על שיעור 15 %.

צירוף תיעוד רפואי עדכני

לטענת ב"כ התובעת, מאז בדיקת התובעת על ידי המומחה מטעם בית המשפט ביום 24.2.06 מצבה של התובעת הוחמר עד כדי כך שביום 15.5.07 אושפזה בבית החולים עקב כאבי גב תחתון המקרינים לרגליים בניידותה וזאת עד 22.5.07 .

מאז נזקקת התובעת, מרבית הזמן (וע"פי העליות והירידות במצבה ) לעזרה ברחצה, הלבשה וניהול משק בית וסידורים מחוץ לבית בהיקף נרחב ותוך העסקת עזרה חיצונית בשכר , כמו גם מצד ילדיה .

לעניין זה התובעת צירפה לסיכומיה תיעוד רפואי עדכני נוסף ,בין היתר של האורטופד המטפל אשר ממנו שב ועולה לשיטתה מצבה הרפואי העגום ללא כל שיפור ושינוי , תוך שהיא מציינת כי על פי המוסכם בינה לבין הנתבעת, בד בבד עם הגשת תיק סיעוד התובעת במל"ל ע"י הנתבעת .

מנגד הנתבעת מתנגדת בתוקף לצירוף התיעוד הרפואי הנוסף וטוענת כי : אין ממש בטענה, כאילו מוסכם על הצדדים, כי לסיכומי התובעת יצורף תיעוד רפואי להוכחת מצב עדכני לכאורה שכן : עם סיום שמיעת הראיות נתברר, כי על אף שהוגשה תעודת עובד ציבור מטעם המוסד לביטוח לאומי,הרי שלא נכלל בה מידע עדכני ,שכן התובעת נבדקה שוב כ- 15 ימים לפני ישיבת ההוכחות. על כן ב"כ הנתבעת ביקש לאפשר לו ,אם יהיה בכך צורך, להגיש תיעוד משלים מן המל"ל .לכך השיב ב"כ התובעת, כי איננו מתנגד וכן: "אני מצפה לייחס מקביל שבא כוח הנתבעת לא יתנגד לכך שאני אצרף חומר נוסף , ככל שיהיה צורך בכך ". התיעוד שצורף על ידי התובעת אינו נוגע לאותה בדיקה במוסד לביטוח לאומי בה דנו הצדדים,כמו כן התיעוד לא יכול לשמש כראיה למצבה הרפואי של התובעת שכן הדרך היחידה לעניין זה הינה חוות דעת המומחה . עוד לטענת ב"כ הנתבעת אפילו היה מסכים ( והוא לא הסכים ( הרי שלכל היותר יכול היה התיעוד לשמש כראיה לכך שהתובעת ביקרה אצל רופאים , אך לא למצבה הרפואי ולא לקשר סיבתי בינו לבין התאונה .

אומר,כי מתוך מחויבות לעיקרון ההדדיות וההגינות הייתי מצפה כי לא תועלה מצד הנתבעת התנגדות לצירוף התיעוד הרפואי העדכני ,וחבל שבית המשפט נדרש להכריע בהתנגדות שהינה בבחינת ' טובל ושרץ בידו ' שכן התנגדות שכזו לא עלתה כשביקש ב"כ הנתבעות לצרף מסמכים מהמוסד לביטוח לאומי .

מכל מקום ,כאמור מתוך מחויבות לעיקרון ההגינות אני מתיר צירוף המסמכים , יפים לעניין זה דבריו המאלפים של בית המשפט ( בבג"צ 7738/04 - פלונית נ' שר הרווחה, תק-על 2007(1), 374 , 376 (2007 ) "הרצון להימנע מתוצאה שאינה צודקת טבועה בשורשי שיטתנו המשפטית ושזורה בה כחוט השני. אמר בהקשר אחר הנשיא זמורה כי "יש להימנע, עד כמה שאפשר, מתוצאות כאלה המספקות אולי את השכל המשפטי הפורמלי, אבל אינן מספקות את רגש הצדק והיושר" (ע"פ 1/48 סילוסטר נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ"ד א(1) 5, 19 (1949)) .

מכאן לחישוב הנזק :

פיצוי בגין נזק לא ממוני : בנסיבות תיק זה ראיתי הצדקה לקבוע את הפיצוי על פי תקנה 2(ב) לתקנות הפלת"ד ( חישוב נזק שאינו נזק ממון ) תשל"ו :אני פוסק לתובעת פיצוי על סך 15,000 ₪ ( במעוגל ) .

הפסד השתכרות לעבר ולעתיד

אקדים ואציין כי לא שוכנעתי כי שי לפסוק לתובעת פיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר ולעתיד וזאת מכמה נימוקים :

לציין תחילה כי אין לראות בראש הנזק דנן כהרחבת חזית כטענת הנתבעות,להוסיף עוד כי ,דעתי לא נוחה מטענה זו ב"כ הנתבעות הגובלת בהטעיית בית המשפט שכן מעיון בכתב התביעה המתוקן,עולה כי נכללה הטענה של טיפול בנכדים בשכר .

לגופו של עניין לא שוכנעתי חרף עדותם של עדי התביעה בעניין,כי התובעת עסקה כהוא זה בטיפול בנכדיה תמורת קבלת שכר כנטען על ידה .ויש לראות בעדותה כעדות יחידה כמשמעותה בסעיף 54 (2) לפקודת הראיות [נוסח חדש],התשל"א ואין בכוחם של עדי התביעה מטעמה כדי לתרום להנמקה מדוע יש להסתפק בעדות זו .

הגם שהתובעת טיפלה בנכדיה כטענתה לא שוכנעתי כי הטיפול היה מעבר לדאגת סבתא לנכדים עד כדי עיסוק בכך בבחינת יחסי עובד מעביד, על בסיס קבוע , וביצוע עבודה תמורת שכר במשמעות המקובלת של הדברים ,וכי נגרם נזק ספציפי .

מלבד זאת ,מקובלת עלי טענת ב"כ הנתבעות לפיה המדובר בהכנסה לא מדווחת ומשכך שומא על התובעת להציג ראיות של ממש בתמיכה לטענותיה. ואוסיף כי הסתייעות בעדותם של בני המשפחה לא הועילה לתובעת שכן שוכנעתי שיש להם עניין בדבר .

אשר על כן , אני דוחה מכל וכל את טענות התובעת להפסדי השתכרות .

התאמת דיור, מכשור רפואי וניידות

פגיעותיה של התובעת לאחר התאונה הינה ללא ספק פגיעה תפקודית , ואין להקל ראש בהשפעתה הפוטנציאלית בחיי היומיום.אך יחד עם זאת,הנחת המוצא שלנו בעניין הינה חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט ,ולפיה לא התרשמתי כי לאור מצבה של התובעת כתוצאה מהתאונה גם לאחר קביעת הנכות התפקודית על שיעור 15 % מצריכה באמת לדיור חלופי מתאים או מכשור רפואי וניידות .

במאמר מוסגר אציין כי ראש נזק זה לא נטען בכתב התביעה המקורי וגם לא בכתב התביעה המתוקן ויש לראות בו כהחרבת חזית .

משכך תביעתה של התובעת בפריט זה נדחית .

הוצאות רפואיות ונסיעות

לטענת התובעת בסמוך לאחר התאונה היא עברה במצוות רופאיה סדרת טיפולי פיזיותרפיה ללא הטבה ובסה"כ למעלה מ – 30 טיפולים .כמו כן הומלץ לתובעת בסמוך לאחר התאונה לעבור 2 – 3 טיפולים בשבוע במרפאת כאב,ובמשך השנתיים הקרובות לפחות.התובעת קיבלה תקופה ממושכת טיפול אחד בשבוע במרפאת כאב בשיטות מיוחדות, וכן גם במרפא