ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ציון- הפניקס :

1

בתי המשפט

בבית משפט השלום

בירושלים

א 011310/06

בפני:

כב' השופט אלכסנדר רון

תאריך:

18/11/2008

בעניין:

1. ציון בן יעקב

2. שלום בן יעקב

ע"י ב"כ עו"ד מוריס אלון

התובעים

נ ג ד

הפניקס הישראלי חברה לבטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד שי פרידמן

הנתבעת

החלטה

1. מבוא

החלטה בשאלת הכיסוי הביטוחי במסגרת תביעה אזרחית שהוגשה על ידי בעליה של מכונית (התובע 1), כנגד המבטחת של מכונית זו, לאחר שניזוקה המכונית בתאונת דרכים שעה שנהג בה בנו (התובע 2), והכל בנסיבות כמפורט להלן.

להבנת נסיבותיה של הפרשה העגומה שברקע להליכים דנן, יש חשיבות בעמידה על טיבה המיוחד מעט של פוליסת הביטוח, היא הסכם ההתקשרות שבין הצדדים. התובע 1 ביטח את מכוניתו בשתי פוליסות. האחת, בה לא כוסו נזקים שמקורם ב"נהג צעיר" וזו אינה רלוונטית; והשניה נועדה במיוחד לנהג צעיר ולפיה "רכש" בעל המכונית 60 שעות כיסוי ביטוחי למכוניתו לנהיגה באמצעות נהג צעיר עבור בנו, תלמיד תיכון באותה עת. 60 שעות הכיסוי הביטוחי ניתנות לחלוקה על פי רצון המבוטח והן נמנות מהמועד בו שולח המבוטח או הנהג הצעיר הודעת SMS לנתבעת על תחילת הנסיעה ועד למועד בו נשלחת הודעה נוספת, על סיומה. הבריח התיכון להליך דנן בשאלה אם שלח התובע 2 הודעה כאמור המפעילה את הכיסוי הביטוחי קודם שהחל בנסיעה וקודם שארעה תאונת הדרכים, אם לאו.

2. תמצית גרסת התובעים

אין חולקין, שבעל המכונית, אביו של התובע 2, לא היה במחיצת בנו במועדים הרלוונטיים, ועדותו בשאלות המרכזיות נשענת על דברי בנו. תמצית עמדת התביעה מגולמת, אפוא, בגרסת התובע 2 שסיפר בסעיפים 4 ו- 5 לתצהירו כדלקמן:

4. בהמשך הערב יצאתי עם מור צור ונדב מור (ועם חבר'ה נוספים שלא הכרתי), לבילוי ליל שבת בירושלים. לאחר הבילוי, שנמשך מספר שעות, חזרנו ברכבו של נדב מור לקסטל, והוא הוריד את מור ואותי במרכז המסחרי של הקסטל, כעשר דקות עד רבע שעה לפני אירוע התאונה נשוא התביעה. במרכז המסחרי מור ואני פגשנו באקראי חברים נוספים – את רביד בוקובזה ויוגב אפרים, ושוחחנו עמם מספר דקות. לאחר מכן, מור ואני המשכנו לבית הורי שברחוב מצפה 28 במשרת ציון, כדי לקחת את רכבו של אבי, מר ציון בן יעקב (רכב מתוצרת הונדה סיויק מ.ר. 5425657) ולנסוע לביתו של יעקב שברחוב שבי ציון 14 במבשרת ציון. ביתו של יעקב קרוב לבית הורי, ומצוי במרחק דקות ספורות של נסיעה.

5. לפני שהתחלתי בנהיגה לביתו של יעקב, שלחתי לנתבעת הודעת SMS (ביום שבת 22/04/2006 לפנות בוקר, בשעה 04:29) וקיבלתי אישור בדבר קבלתה, כנדרש על פי תנאי הפוליסה, ורק אז התחלתי בנהיגה. רכב ההונדה חנה ליד ביתנו שברחוב מצפה הבירה 28 מבשרת ציון. התחלתי בנהיגה לביתו של יעקב. כעבור זמן קצר מאוד, הגעתי לגשר של מבשרת ציון. במהלך הנסיעה, הצמיג של הרכב קבל מכה מהמדרכה והתפוצץ. כתוצאה מכך, איבדתי את השליטה ברכב והתנגשתי בגדר ההפרדה שבצדו השמאלי של הגשר. עקב התאונה, נגרם לרכב נזק כבד מאוד, שהגיע עד כדי אבדן מוחלט...

חשיבות נתונה לעובדה נוספת שנתבררה במהלך חקירתו הנגדית של שלומי, כי שוחח עם אחיו עוד בשלביו המוקדמים של אותו יום בדבר כוונתו להגיע לביתו באשמורת האחרונה של הלילה, עם מור צור, ידידתו הצעירה, כדי לבלות עימה בחדר פנוי שבביתו של אותו אח – ראה בעמ' 6 משורה 11 לפרוטוקול.

אבני הבוחן לדיון בפרשה דנן מצויות בבדיקה מדוקדקת של הכרונולוגיה של האירועים על פי פלטי מידע רלוונטיים של חברת פלאפון ובהשוואת גרסת הבן שלומי כפי שנמסרה לבית המשפט לגרסתו לחוקר שמטעם הנתבעת שנגבתה סמוך לאירוע.

3. מוקד הדיון : הכרונולוגיה הנלמדת מן הראיות והשאלות בעניין סבירותה

א. על פי סעיף 5 לתצהיר שלומי, נשלחה לנתבעת הודעה להפעלת הפוליסה בשעה 04:29. על פי הנספח האחרון לתצהיר החוקר אלכס אפרת היה הדבר בשעה 04:29:28.

ב. שלומי התקשר ליעקב אחיו במועדים הבאים: 04:29:36, 04:29:57, 04:32:53 ובפעם הרביעית 04:34:21. האח יעקב, בסעיף 4 לתצהירו מפרט טלפונים אלה וביחס אליהם הוסיף עוד והצהיר, כי: "...לכל הטלפונים האלה לא עניתי. הצלצולים החוזרים והנשנים אמנם לא העירו אותי אך העירו את אשתי שהעירה אותי. ראיתי ששלומי התקשר אלי והתקשרתי אליו בחזרה בשעה 04:35:05 ושאלתי אותו מה העניינים והיכן הוא נמצא. שלומי סיפר לי שארעה לו תאונה".

ג. שאלת סבירות הכרונולוגיה הנלמדת מן הראיות, היא זו שבמוקד הדיון. ברקע לה, ולמעשה, כחלק ממנה, מקום נכבד גם לשאלת מהימנות הבן שלומי. אשר לסבירות הכרונולוגיה על בית המשפט להבחין בין שתי אפשרויות, שלשתיהן אחיזה בחומר הראיות.

1. האפשרות האחת, בה מצדדת הנתבעת, הינה, כי נערכו כל שיחות הטלפון בעקבות תאונת הדרכים. אם אכן כך, ברור על פני הדברים שדין התביעה לדחייה. אין הדעת נותנת שב- 04:29:28 "יפעיל" מבוטח את הפוליסה באמצעות משלוח הודעה ושמונה שניות לאחר מכן כבר יתקשר לבקש את עזרת אחיו לאחר קרות התאונה.

2. האפשרות השניה, וגם לה אחיזה בראיות, הינה, כי שתי הפעמים הראשונות בהן התקשר, ולמעשה, ניסה להתקשר, שלומי ליעקב התבצעו עוד קודם לתאונה במטרה להודיע לאח על כוונתו להגיע לביתו עם מור, ורק שיחת הטלפון השלישית הייתה כבר לאחר התאונה. גם אפשרות זאת אינה נקיה מקשיים, באשר, מכל מקום, בין שיחת הטלפון השנייה לבין השלישית שהתרחשה ב- 04:32:53 חלפו פחות מ- 3 דקות. עם זאת, באשר אין חולקין, שהתרחשה התאונה סמוך לביתם של התובעים, האפשרות, ממשית.

שאלת סבירות האפשרות השניה היא זו שבמוקד הדיון.

4. שאלת מהימנות התובע 2

א. בפי ההגנה שתי טענות מרכזיות. האחת, זו שכבר קיבלה ביטוי לעיל, כי לוח הזמנים הנטען, גם על פי האפשרות השניה, לוקה באי סבירות; והשניה כי לוקה גרסת הבן שלומי בחוסר מהימנות מעיקרא, וזאת, בפרט, על רקע ההודעה שמסר 3 ימים לאחר התאונה לחוקר שהגיע לביתו מטעם הנתבעת: נ/1. אפתח בשאלת המהימנות.

ב. על פני הדברים ישנן אי התאמות ממשיות, שלא לומר סתירות של ממש, בין גרסת שלומי בתצהירו וזו שהוצגה בבית המשפט, מכאן, לבין הגרסה שגבה ממנו החוקר, מנגד. נכון אני אף ליתן ביטוי לאחדות מהעיקריות שבהן. כך, למשל, יש הבדל בגרסת שלומי בשאלה, האם לאחר הבילוי בירושלים בחלקו הראשון של הערב, הוריד אותו חברו, נדב מור, ליד ביתו, או במרכז מבשרת ציון; האם, בהנחה שעזב את רכבו של נדב מור במרכז, שם את פעמיו לביתו יחד עם חברתו, מור, או לבד, ורק לאחר מכן התקשר חברו ותיאם מפגש עם מור במרכז הישוב בהמשך הלילה; מור, זו, חברתו של מי היא בכלל; יש סתירה גם בשאלה האם העיר שלומי את אביו כדי לקבל את מפתחות המכונית או שנטלם עוד בשעות הערב. ישנן נוספות.

ג. ברם, בעדותו בבית המשפט ביקש שלומי לספק לסתירות אלה הסבר, לפחות למרביתן: "לא סיפרתי הכל נכון כי לא רציתי גם שאבא שלי ישמע את הגרסה, את כל העניין עם מור, פשוט לא ייחסתי לזה חשיבות" [עמ' 23 שורות 16-17 לפרוטוקול]. לא בנקל סבר בית המשפט לקבל הסבר זה, ולכך אף ניתן ביטוי בדברי בית המשפט לאחר גמר הסיכומים. ועם כל זאת, לאחר שקרא בית המשפט את הודעת שלומי לחוקר וחזר וקרא אותה, הגיע לכלל מסקנה, שככל הנראה, יש בטענה זאת לא מעט ממש. כפתיח להמשך הדברים בנקודה מרכזית זו נמצא להעיר שתי הערות. ראשית, שנקל להבין את מבוכת הבן שלומי, באותה עת תלמיד בית ספר תיכון, שעה שסיפר את סיפורו כשאביו לידו, ביחס לתכנית שקיווה לממש עם אותה מור צור, ילדה בת כ- 15.5, בבית אחיו. לא למותר להוסיף שהיה בכך גם כדי להביך את אחיו [לעניין גילה של מור, ראה, למשל, בנ/1 עמ' 4 שורה 8]. שנית יוער, כי לעניין שאלת הכיסוי הביטוחי אין הנושא רלוונטי. לשון אחר: ניתן להבין להחלטת שלומי לשנות מגרסתו באותם רכיבים הקשורים במור צור. ניתוח הודעתו לחוקר מצביע על כך שמרבית הסתירות, וכאמור, סתירות, ללא ספק קיימות, הינן, ובמובהק, במגמה זו. רצונו להרחיק עצמו ממור הטתה את עדותו לחוקר, וניתוח הודעתו מצביע בבירור על מגמה זו. ומן הכלל אל הפרט.

1. כמפורט לעיל גרס שלומי בפני בית המשפט, שהיתה מור ידידתו. ואולם מתברר, שלגרסת נ/1 מוצגת מור למן הרגע הראשון כחברתו, כביכול, של אותו נדב מור, עימו בילה קודם לכן: "... לאחר מספר דקות נדב התקשר אלי שנית וביקש ממני להסיע ידידה שלו בשם מור לא ידוע לי שם משפחה נדב ביקש ממני שאני אסיע את חברתו לביתה במבשרת ציון" [נ/1 עמ' 2 שורות 3 עד 7]. רצונו להרחיק עצמו ממור בולט ביותר ומסקנה זו מקרינה גם על המשך הדברים.

2. כך גם ביחס להתרחשות בכיכר: "נדב הוריד את חברתו מור בכיכר, והוא ביקש ממני שאני אאסוף אותה מהכיכר" [נ/1 שורות 12 - 13].

3. הגרסה שבפני בית המשפט מלמדת על כוונת שלומי לנסוע עם מור לבית אחיו, יעקב. ברם, בנ/1 סיפר כי: "לאחר שיצאתי מהכיכר והסעתי את מור לביתה שנמצא ברכס חלילים ששייך למבשרת התאונה אירעה בגשר הראל..." [שם, שורות 17-19]. היינו, שוב, מאמץ להרחיק את מור: הנסיעה לבית האח הפכה לנסיעה לביתה של מור. מור עימה ביקש לבלות בבית אחיו, היתה, כביכול, לחברתו של חברו.

ד. מגמת שלומי להרחיק עצמו ממור, ברורה לחלוטין: היא מעולם לא הגיעה לביתו, הוא מעולם לא חשב לבלות עימה, לא ביקש להסיעה אלא לביתה, זאת לבקשת חברו, ובכלל, אין המדובר כלל בידידתו. ער אני לסתירות נוספות כגון בשאלה האם העיר שלומי את אביו ואולם גם שאלה זו שולית לשאלה שעל הפרק בדומה לשאלת מקומה של מור בפרשה.

ה. ומכאן למסקנה המתחייבת שלה נועדה חשיבות רבה להכרעה בפרשה זו. פילוגה של גרסה, מוסד ראייתי השואב את שמו מן המשפט העברי, "פלגינן דיבורא", מוכר, ועל בית המשפט לעשות בו שימוש מקום שנכון הדבר. על בית המשפט לפלג את עדותו של שלומי לחוקר אגב קביעה, כי מכלול הרכיבים שבמסגרת הודעה זו המתייחסים לבילוייו לפני התאונה, ובפרט אלה המתייחסים למגמת נסיעתו ותוכניותיו להמשך, בעיקר עם מור, יש להניח להם, על אף הסתירות שבדברים. המדובר בתלמיד תיכון, שדי היה לו בעגמת הנפש היתירה שנגרמה לו בעקבות תאונת הדרכים הקשה בה הרס את מכונית אביו, ושעה שישב אביו לידו באותה שעת בוקר בה גבה ממנו החוקר את הודעתו, ביקש, לכל הפחות, להרחיק מעצמו את המבוכה הנוספת שכרוכה הייתה בתוכניותיו ביחס למור, שלא לדבר על כך שלא היה בסיפור גם כדי לתרום לאחיו, יעקב, שלא ביקש אלא לארחו בביתו בנסיבות שכאלה. יש במסקנה זו כדי להחליש במידה ניכרת את משקל טענות ההגנה בדבר הסתירות שבגרסת שלומי.

ו. בשולי האמור פירט ב"כ הנכבד של התובעים מקבץ טענות המתייחסות לעבודת החוקר ותמליל השיחה שהגיש. טענות אלה מתבססות על תשובות החוקר בחקירתו הנגדית, ויש בהן כדי ללמד על כך שהשיחות שערך, לרבות עם שלומי, ככל הנראה, הוקלטו, אם כי, אין איש היודע, הקלטות אלה, היכן הן, וחשוב מכך, שלא משקף נ/1, אלא את עיקרי הדברים, סוג של תמצות - ראה במפורש בדבריו בעמ' 31 שורה 22 לפרוטוקול. בנסיבות אחרות ניתן היה, ללא ספק, משקל נכבד לטענות אלה, וגם עתה לא יתעלם מהן בית המשפט. עם זאת, פטור בית המשפט מן הצורך להרחיב בכך. הבעייתיות בהודעת שלומי אובחנה גם על פי נ/1, ובנסיבות העניין, די בכך.

ז. האמור לעיל משליך ישירות גם על הדיון בשאלה האם התקשר שלומי לאחיו לראשונה לפני התאונה או לאחריה, כלומר, האם נערכה השיחה הראשונה שלאחר התאונה ב- 04:29:36 או ב- 04:32:53. כמפורט לעיל, זו שאלת רבת חשיבות להכרעה בסוגיה שעל הפרק. בסעיף 6 לתצהירו מצהיר שלומי כי שתי השיחות הראשונות לאחיו יעקב: "בוצעו כשנהגתי כבר בדרך אליו כדי להודיע לו שאני מגיע לביתו עם מור". על גרסה זו אף חזר בפני בית המשפט [עמ' 20 שורה 3 לפרוטוקול]. (אך במאמר מוסגר אציין ביחס לשלומי, כי ניכרו מפיו דברי אמת שעה שהצהיר, כי במהלך נסיעתו, שניות ספורות קודם שגרם לתאונה, עסוק היה בחיוג לאחיו, היינו סוג של הודאה כי נהג בהפקרות, ועם זאת, לעניינה של תביעה זאת, הדבר אינו רלוונטי). לעומת זאת, בהודעתו לחוקר הפרטי אין לשתי שיחות מוקדמות אלה כל זכר, ולא בכדי טענה ההגנה את שטענה, והגיון טענותיה ברור. ואולם, על רקע כל האמור, יש לגרסת נ/1 גם הסבר. לגרסת שלומי שתי השיחות הראשונות נועדו להכין את אחיו לקראת הגעתו יחד עם מור. ואולם, הרי, נחה דעתנו, שרצה שלומי להסתיר זאת מעיני אביו והדבר אף משתלב במגמה הכללית של עדותו כמפורט בהרחבה לעיל. לשון אחר: סביר בנסיבות אלה להעדיף את גרסתו המאוחרת של שלומי, והדבר אף אינו נעדר היגיון: ידע הוא שאחיו ישן, תכנן הוא להגיע עם ידידתו הצעירה לביתו בשעת לילה מאוחרת, והמדובר בנסיעה קצרה. סביר, אפוא, שביקש להקדים ולהודיע על הגעתו המתוכננת ולהשכים את אחיו כדי לא להיקלע להמתנה מביכה עם מור בפתח ביתו של האח באשמורת הלילה האחרונה. ואולם, זאת, לא רצה לספר בנוכחות אביו, שכאמור, במועד בו סיפר את דבריו לחוקר ישב לצידו. לאב, הרי, הוצגה גרסה, שמור זו, לא היתה כלל אלא חברתו של חברו...

עם כל הקושי שבדבר, ותוך מודעות מלאה לגבוליות הדברים, נכון בנסיבות העניין בית המשפט להימנע מקביעות לחובת מהימנות התובע 2.

5. הדיון המסכם

א. גם לאחר שנכון היה בית המשפט לאמץ את טענת התביעה, ששתי השיחות הראשונות בוצעו לפני התאונה, אין גרסתה נקיה מספקות. זאת, שהרי גם בהנחה שכך, התבצעה השיחה הראשונה שלאחר התאונה ליעקב האח, לכל היותר כשלש דקות וחצי לאחר משלוח הודעת ההפעלה לחברת הביטוח, ולא יותר מאשר דקה או שתיים לאחר התאונה. גם גרסה זו מתאפיינת, אפוא, בסמיכות מועדים ניכרת. ועם זאת, לאחר שנכון היה בית המשפט לקבל את טענת הנאשם, שלא הקפיד עם דבריו לחוקר בשל הנימוקים הקשורים במור, שאינם רלוונטיים לשאלת הכיסוי, מאבדת טענת ההגנה העיקרית, זו שביקשה להצביע על הסתירות בין תצהיר שלומי ועדותו לבין הודעתו לחוקר, את עיקר עוקצה. בנסיבות אלה, נכון בית המשפט לאמץ את גרסת התביעה למרות גבוליותה.

ב. ומה גם, שאין בפני בית המשפט גרסה הלוקה בחוסר סבירות. אין חולקין שהתרחשה התאונה מאות ספורות של מטרים ממקום מגורי התובעים. אין חולקין, שגרים התובעים במבשרת ציון, ואין חולקין שהתרחשה התאונה בגשר מחלף הראל. המרחק אינו צורך יותר מאשר מספר שניות נסיעה, בפרט בשעות הלילה המאוחרות בערב שבת, כשהכבישים פנויים. קל וחומר, בנהיגה פרועה, דבר המוכח מסיפור התאונה העצוב, סיפור שסופו מעיד על תחילתו: תאונה עצמית בה פגע שלומי במדרכה ולאחר מכן בגדר ההפרדה, תאונה שלא הייתה יכולה להתרחש אלא אם כן יושב היה ליד ההגה נהג צעיר נעדר כל אחריות, ואולם נקל להבין שעשה הוא את הדרך הקצרה בזמן מועט ביותר.

ג. בית המשפט מורגל בתביעות בהן, לאחר שנפסקת חבות חברת הביטוח, ניתן ביטוי לתרעומת על התנגדות החברה לשלם, שבעטייה נאלץ המבוטח לשים את פעמיו לבית המשפט. לא זה המצב בתיק זה. התנגדות הנתבעת לתשלום הנזק, על רקע הודעת שלומי, מובנת, מתבקשת, ומבחינתה, לא היתה אלא מחויבת המציאות. אין לצפות מהנתבעת, שתנתח את הודעת הנהג בדרך בה מוסמך בית המשפט לנקוט, מה גם, שלהסברו של שלומי, כי היטה את גרסתו כדי להרחיק עצמו ממור, לא ניתן כל ביטוי עד שעומת עם הודעתו לחוקר, בפני בית המשפט. גם אם לסופו של יום תתקבל התביעה, אין מנוס מן הקביעה, ששלומי, בהודעתו הבעייתית לחוקר, גרם לכך במישרין. למותר להוסיף, שלטענות התובעים כלפי הנתבעת, אין בנסיבות אלה כל מקום. נוכח זאת, נכון בית המשפט כבר בשלב זה ליתן ביטוי להערכתו, כי שעה שיתבקש לשקול בטענות התובעים לנזקיהם העקיפים ואף להוצאותיהם בהליך זה, יתקשה שלא ליתן משקל רב למסקנה המתבקשת, שראוי שישאו התובעים בכל אותם נזקים, שהיו, ככל הנראה, נמנעים, אם היה שלומי בהודעתו לחוקר מקפיד לדייק בכל דבריו; אילו כך עשה, סביר שלא היתה הנתבעת מסרבת לשלם, ונמנעים היו נזקים אלה.

ד. אין חולקין שלמעט טענת ההגנה בדבר מועד משלוח ההודעה לאחר התאונה, אין בפיה טענות חלופיות שיצדיקו את אי התשלום. שני עמודי התווך לחיוב חברת ביטוח בנזקי רכוש למכונית בעקבות תאונת דרכים, ניצבים על כנם: כי תאונת דרכים בה נזוקה המכונית, אכן, התרחשה וטענות כנגד אותנטיות התאונה - אין בנמצא, וכי בידי בעלי המכונית פוליסת ביטוח תקפה שתמורתה שולמה (במקרה דנן, למועדים בהם נהג בה נהג צעיר).

1. אשר לתאונה. המדובר בתאונת דרכים, שעל פני הדברים אין לפקפק באמיתותה: המכונית חדשה למדי, לבטח לא מכונית ישנה לגביה ניתן לחשוד כי ביקש בדרך זו המבוטח להיפטר ממנה ולזכות בתגמולי הביטוח, ומעבר לכך מלמדות הראיות בבירור על המבוכה ועגמת נפש שהייתה נחלת התובעים בנסיבות אלה. דומני, אף הנתבעת אינה סבורה שעל הפרק תאונה מבוימת.

2. ומכאן, לפוליסה. לא זו בלבד שאין חולקין על תוקפה, מתבקשות בנושא מסקנות רלוונטיות נוספות דווקא מראיות ההגנה. הנספח האחרון לתצהיר החוקר אלכס אפרת, הינו פלט מחשב המלמד על המקרים הקודמים בהם הופעלה פוליסה זו באמצעות משלוח הודעת SMS על ידי הנהג הצעיר. הופעלה הפוליסה במתכונת המוסכמת קודם לתאונה, כבר לפחות פעמיים. על הפרק, אפוא, נהג צעיר שלא הייתה לו כל סיבה שלא להפעיל את פוליסת הביטוח, בוודאי לא סיבה הנמנית עם הטעמים שבעטים נמנעים מבוטחים מלכסות את עצמם, בנסיבות בהן נתקלים בתי המשפט דבר יום ביומו. על הפרק פוליסת ביטוח שהפרמיה עבורה שולמה (ולפחות אין מצד ההגנה כל טענה לעניין זה), הפוליסה נועדה בדיוק, אבל בדיוק, לכיסוי מפני תאונות מסוג זה, והנהג הנדון כבר התנסה בהפעלתה. אף אין חולקין, שמתוך 60 שעות הכיסוי שנרכשו נוצלו פחות מ- 5%. במילים אחרות, לבד מן השאלה האם שלח התובע 2 אותה הודעת SMS גורלית זמן מועט לפני התאונה, אין בפי ההגנה כל טענה בדבר תרמית או כוונת תרמית בדרך לכיסוי הביטוחי. זאת, לא בכדי, הרי, כאמור, לא הייתה לתובע 2 כל סיבה לרמות ואף לא לקחת על עצמו את הסיכון המיותר: נרכשה פוליסת ביטוח ייעודית שנועדה במיוחד לנסיבות אלה, התמורה בגינה שולמה, וכאמור, מרבית שעות הכיסוי טרם נוצלו.

כללו של דיון - אלמלא סברה הנתבעת ששלח שלומי את ההודעה בדבר תחילת הנסיעה רגע לאחר התאונה ולא רגע קודם לכן, סביר שהיתה היא נושאת בנזק בלא כל טענות נוספות.

ה. בשולי האמור טענה ההגנה לכשל חוזי נוסף מצד התובע 2, שלא הודיע על גמר השימוש במכונית, עד לרגע בו התקשרו אליו נציגי הנתבעת על פי הנהלים הנקוטים בידם לנסיבות אלה. בטענה זו לא מצאתי הרבה ממש. מי המעורב בתאונת דרכים, בפרט תאונת דרכים קשה בה נהרסת המכונית, נקל להבין שלאחר מכן שוכח הוא לשלוח הודעת SMS נוספת לחב' הביטוח על הפסקת הכיסוי. כך גם עמדת בית המשפט ביחס לעובדה שלא התקשר שלומי להודיע על תאונת הדרכים (לגרסתו, אגב, ניסה להתקשר ולא הצליח). בפרק הזמן הסמוך לתאונה ניתן להבין למחדלו זה, זאת, באשר, לבטח דאג בתחילה לבריאותו, לבריאות ידידתו, לתגובתו הקשה הצפויה של אביו וכדומה. סביר שהיה מתעשת בהמשך, אך הקדימה אותו חברת הביטוח, כאמור, שביקשה לברר מדוע לא הודיע הנהג על הפסקת הכיסוי.

6. סוף דבר

שאלת הכיסוי הביטוחי, המצטמצמת, בפועל, לשאלה האם שלח התובע 2 הודעתsms לנתבעת קודם קרות התאונה, גבולית היא. לקשיים העולים מסמיכות המועדים ומהסתירות בגרסת התובע 2 אף ניתן ביטוי ברור בדברי בית המשפט לצדדים לאחר גמר הסיכומים. נכון אף בית המשפט להוסיף ולציין, שגם אם נכון יהא, לסופו של יום, לאמץ את עמדת התובעים, ניתן בנקל להבין גם את עמדת הנתבעת שבקשה לפקפק בגרסתם, וכשברקע עדותו הבעייתית של שלומי לחוקר. ואולם, לאחר שהשתכנע בית המשפט כי נבעו מרבית ההטיות שבדברי שלומי לחוקר מרצונו להרחיק עצמו ממור, שיקול שאינו רלוונטי לשאלת הכיסוי הביטוחי, קטן במידה ניכרת משקל טענות ההגנה כלפי מהימנותו, וניתן ביתר קלות לקבל את דבריו ואת גרסתו. לכך מצטרפת המסקנה, כי לא הייתה לשלומי כל סיבה לנסות ולהונות את חברת הביטוח כשברקע פוליסה תקפה ומשולמת שנועדה במיוחד לכיסוי זה, וכן המסקנה, כי עם כל הבעייתיות הכרוכה בלוח הזמנים הצפוף שהציגו התובעים במוקד גרסתם, אין זו גרסה הלוקה בהכרח בחוסר סבירות, באשר התרחשה התאונה סמוך מאד לביתם.

7. על יסוד כל האמור נקבע בזה כי חוסה התאונה תחת הכיסוי הביטוחי, וכל שנותר להכרעה מתייחס לשאלת הנזק.

8. להמשך דיון לקראת שאלת הנזק, ליום 18.2.09 בשעה 14:30.

ניתן היום כ' בחשון, תשס"ט (18 בנובמבר 2008) בהיעדר הצדדים.