ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אליהו אלישע נגד חברת נמל אשדוד :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום אשדוד

בשא001750/08

בתיק עיקרי: א 001917/07

בפני:

כב' הרשם יניב בוקר

תאריך:

18/11/2008

בעניין:

אליהו אלישע

המבקש

ע"י ב"כ עו"ד

טובול

נ ג ד

חברת נמל אשדוד בע"מ

המשיבה

ע"י ב"כ עו"ד

יגאל ארנון ושות'

החלטה

מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים

1. בפני בקשתו של המבקש, מר אליהו אלישע, כי תינתן לו הרשות להתגונן בפני התביעה בסדר דין מקוצר שהגישה כנגדו המשיבה, חברת נמל אשדוד בע"מ, בת.א. (אשדוד) 1917/07.

2. כתב התביעה הוגש ביום 26/12/2007 ובו טענה המשיבה כי היא חברה ממשלתית שהתאגדה לפי חוק החברות, התשנ"ט - 1999 והוסמכה על ידי שר התחבורה, בהסכמת שר האוצר, להיות חברת נמל שתפעיל את נמל אשדוד לפי סעיף 10(א) לחוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד – 2004.

3. העתק מכתב ההסמכה צורף לכתב התביעה כנספח א' ועולה ממנו כי נחתם על ידי שרי האוצר והתחבורה ביום 15/2/2005.

4. נטען בכתב התביעה כי על פי סע' 10 לכתב ההסמכה הוסמכה המשיבה להפעיל את הנמל בשטח הנמל, בין היתר תוך שמירה על הבטיחות ואיכות הסביבה, באופן שיבטיח הפעלתו התקינה והיעילה של שטח חברת הנמל, ברמה ההולמת את צרכי הנמל, לקוחותיו והמשתמשים בו.

5. עוד נטען בכתב התביעה כי המבקש הינו דייג במקצועו אשר פלש ותפס חזקה שלא כדין בחלקים מרציף הדיג בנמל ומתגורר בו כמסיג גבול.

6. על פי הנטען בכתב התביעה פלש המבקש לשטחים המהווים חלק מרציף הדיג בנמל, בנה על הרציף צריף ומתגורר בו, הכל ללא היתר, תוך הסגת גבול ובניגוד גמור להוראות כל דין.

7. עוד טוענת המשיבה בכתב התביעה כי שהותו של המבקש שלא כדין בשטח הרציף, על מיטלטליו, מהווה מפגע בטיחותי ובריאותי, ועולה כדי מטרד.

8. על פי הנטען בכתב התביעה המשיבה פנתה למבקש במכתב, באמצעות בא-כוחה, ובו דרשה ממנו לסלק את ידו לאלתר משטח הרציף וכי המבקש סירב לקבל את המכתב ולפיכך הוא הודבק על דלת הרציף בו מתגורר המבקש.

9. לאור כל האמור לעיל ביקשה המשיבה מבית המשפט כי יזמן את המבקש לדין ויחייב אותו לסלק ידו משטח הרציף לאלתר.

10. ביום 24/8/2008 הגיש המבקש את בקשתו זו למתן רשות להתגונן בפני התביעה.

11. בבקשתו טוען המבקש כי הוא מתגורר ברציף מס' 9 בנמל אשדוד מזה למעלה מ- 12 שנים בהרשאה וברישיון כדין ועובד שם לפרנסתו כדייג מקצועי בעל סירה בנמל אשדוד משנת 1978.

12. זאת, טוען המבקש, בהרשאה כאמור מאת המשיבה ובהסכמה מפורשת מאת גורמי הנמל השונים.

13. המבקש טוען בבקשתו כי התגוררותו ברציף נעשתה על דעתה של המשיבה ובהסכמתה, הסכמה דה-פקטו בהתנהגות פוזיטיבית של המשיבה לאורך שנים רבות.

14. הסכמה זו, ממשיך וטוען המשיב, יצרה הסתמכות וציפייה ברורות אצל המבקש וגרמה לו להשקיע השקעות רבות במקום זה, לטפחו ולבנות מקום מגורים, בית של ממש בעל ערך כלכלי.

המבקש צירף תמונות לבקשתו המציגות את ביתו שבנמל.

15. המבקש מוסיף וטוען כי רציף מס' 9 חכור על ידי משרד החקלאות אשר הינו בעל זכות השימוש ברציף וכי משרד ממשלתי זה הרשה למבקש להתגורר במקום.

16. המבקש טוען בבקשתו כי המשיבה מעוניינת לפנותו מן הנמל משיקולים כלכליים גרידא ולא מטעמי בטיחות או תברואה.

17. המבקש טוען כי זכותו שלא להיות מפונה מביתו היא זכות חוקתית המעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו וכי פינויו מרציף הדייג תביא אף לפגיעה נוספת בזכותו החוקתית לעסוק בעיסוק הדיג כחלק מחופש העיסוק.

18. המבקש טוען כי ככל שיסבור בית המשפט כי על המבקש לפנות את מקום מגוריו, הוא ביתו ברציף מס' 9 בנמל, הרי שיש לעשות כן בכפוף לתנאים הבאים:

א. מתן ארכה סבירה לפינוי.

ב. העמדת מקום מגורים חילופי על ידי המשיבה.

ג. מתן פיצוי כספי הולם בעבור השקעותיו ארוכות השנים בבית המגורים וכן פיצוי אשר יאפשר למבקש להתקיים בכבוד בתקופת ההסתגלות.

19. לבקשתו צירף המבקש תצהיר.

20. בתצהירו טוען המבקש כי במהלך חודש דצמבר 1997, כתוצאה מרשלנות של גוררות נמל אשדוד, נגרם נזק בלתי הפיך לשתי ספינות הדייג שהיו בבעלותו באותה עת.

21. לטענתו גוררות הנמל פגעו בשתי ספינות הדייג של המבקש והספינות טבעו בשטח הנמל. ספינות אלה, היוו בזמנו, טוען המבקש, את כל ממונו ורכושו עלי אדמות.

22. לטענת המבקש נתקל בתחילה באטימות ואוזלת יד מצד הגורמים האחראיים בנמל אשדוד אשר עשו כל שלאל ידם על מנת להתנער מהאחריות לנזק אשר נגרם לו ונכון לאותה עת, טוען המבקש, לא היו בידו האמצעים הכלכליים או המשפטיים להתמודדות מול נמל אשדוד בגין הנזק שנגרם לו ואובדן כל רכושו עלי אדמות, כך כלשונו.

23. בלית ברירה, טוען המבקש, ניסה לשלוח יד בנפשו, אלא שאז, לאחר שנדרשו לדבר מפקד משטרת אשדוד ומנהל הנמל דאז, מר אריה גביש, האחרון נתן את הרשאתו למגורי המבקש ברציף בצריף וכן פיצוי כספי זעום, כלשונו של המבקש, בסך של 40,000 ₪.

24. לטענת המבקש, הן מר גביש והן מחליפו מר שאול רותם וכן גורמים נוספים בנמל, היו מודעים למגוריו ברציף ואישרו אותם הלכה למעשה וזאת בגין הנזק אותו ספג, אובדן כל רכושו ומקום מגוריו.

25. המבקש טוען בתצהירו כי המדובר, למצער, בהבטחה מנהלית שדי בה כדי ליצור הסתמכות וציפייה לגיטימיים מצידו של המבקש בפרט נוכח התקופה הארוכה וההשקעות ארוכות השנים אותם עשה בצריף בו הוא מתגורר ובהעדר כל חלופה קיומית אחרת עבורו.

26. המבקש חזר על טענותיו כי השקיע בצריף והפכו לבית של ממש בעל ערך כלכלי וכי עשה זאת בשל העובדה כי גורמי הנמל נטען בו תחושת ביטחון ויציבות בהרשאתם החד משמעית, לטענתו, למגוריו בנמל.

27. המבקש טוען כי מתן רשות לשימוש במקרקעין יכול שתינתן גם על ידי הודאה שבשתיקה.

28. המבקש טוען כי גם רישיון ללא תמורה לא ניתן לבטל כהרף עין ויש לבדוק את תנאיו באשר לשאלת סיומו. המבקש מוסיף וטוען כי יש להתנות את הפסקת הרישיון במתן ארכת זמן סבירה ואם בוצעו השקעות והשבחות מוסיפים אף תנאי של תשלום פיצויים עובר לפינוי הנכס.

29. המבקש טוען כי הפסיקה הכירה בכך שבמקרים מסוימים רישיון כאמור אף הופך בלתי הדיר.

30. המבקש חזר בתצהירו על הטענות שהעלה בבקשתו בדבר פגיעה בזכויותיו החוקתיות ובדבר פינויו רק בכפוף למתן ארכה סבירה לפינוי, העמדת מקום מגורים חלופי ומתן פיצוי כספי הולם.

31. ביום 11/9/2008 הודיעה המשיבה כי היא אינה מעוניינת לחקור את המבקש על תצהירו ולפיכך ניתן צו להגשת סיכומים בכתב על ידי ב"כ הצדדים.

32. המבקש הגיש סיכומיו ביום 26/10/2008.

33. בסיכומיו חזר המבקש על טענותיו בדבר מגוריו ברציף הנמל בהרשאתה ובהסכמה המלאה של המשיבה וכי התנהגותה של המשיבה לאורך השנים יצרה אצל המבקש הסתמכות וציפייה אשר הביאו אותו להשקיע השקעות רבות במקום, לטפחו ולבנותו כבית מגורים לכל דבר ועניין, בית של ממש, לדבריו, בעל ערך כלכלי ונפשי כאחד.

34. המבקש אף חזר על טענותיו כי התביעה לפינויו היא מטעמים כלכליים גרידא וכי פינויו יפגע בזכויותיו החוקתיות.

35. המבקש טען כי השיהוי הרב בהעלאת טענות המשיבה יוצר כלפי מניעות והשתק ומרוקן מתוכן את טענתה בדבר העדר הסכמה של מי מנציגי ליתן הכשר למגוריו של המבקש בצריף.

36. המבקש טוען כי לא היה ביכולתו לצפות ו/או לדעת כי אין בסמכות גורמי הנמל לאשר את אשר אישרו וכי טבעי וסביר היה, מבחינתו, לראות בנושאי המשרה בנמל כמורשים ו/או שלוחים ברי סמכא מטעם המשיבה וכי לכל הפחות המדובר בשליחות נחזית.

37. המבקש חזר על טענותיו בדבר האפשרות של מתן רישיון במקרקעין על ידי הודאה שבשתיקה וכי גם אם המדובר ברישיון ללא תמורה הרי שאין לבטלו כהרף עין ועל בית המשפט לקבוע תנאים לפינוי, כגון תשלום פיצויים עובר לפינוי, מתן ארכת זמן סבירה ומציאת דיור חלוף.

38. לאור כל האמור לעיל, טוען המבקש כי אין המדובר בטענות הגנה בעלמא כי אם טענות מהותיות הנסמכות על אדנים מוצקים ויש להתיר למבקש להתגונן בפני התביעה.

39. ביום 30/10/2008 הגישה המשיבה את סיכומיה.

40. בסיכומיה טוענת המשיבה כי עובדת מגוריו של המבקש כדייר ברציף של נמל מסחרי פעיל, אינה מתקבלת על הדעת בכל קנה מידה. כל טענותיו של המבקש בהקשר זה מופרכות ובלתי הגיוניות בעליל, כלשונה, וברור ונעלה מכל ספק שאיש, ובטח לא מנהלי הנמל, אינו מוסמך לאשר למבקש להתגורר דרך קבע במקרקעי ייעוד המשמשים כנמל בישראל ואין כל אפשרות שמי מהם אישר לו דבר כזה.

41. המשיבה ממשיכה וטוענת כי הדבר כה ברור מאליו שאינו מצריך ראייה וכל ניסיון לטעון אחרת הוא מופרך על פניו וחסר שחר.

42. המשיבה מכחישה את כל הנטען בתצהירו של המבקש ואולם, ממשיכה היא וטוענת כי גם תחת ההנחה כאילו קיבל המבקש הרשאה מהמשיבה (וממי שהיא באה בנעליו) להתגורר בנמל, הרי שאין המבקש זכאי להתגורר ברציף מס' 9 ויש להורות על פינויו על אתר.

43. לטענת המשיבה המבקש אינו מציג כל אסמכתא לטענתו כי קיבל הרשאה להתגורר בנמל, אינו מציין מה אורכה של תקופת ההרשאה ואף לא טוען כי המדובר ברישיון בלתי הדיר.

המשיבה טוענת כי בעל הרישיון רשאי לבטל את ההרשאה בכל עת וכי אין חולק שבחודש נובמבר 2007 קיבל את המכתב שצורף כנספח ג' לכתב התביעה ולפיכך הביעה המשיבה את דעתה המפורשת כי היא מבטלת את ההרשאה.

44. המשיבה ממשיכה וטוענת כי בנסיבות אלה משך הזמן של שנה הינו פרק זמן סביר ממועד ביטול ההרשאה ועד לפינוי בפועל ולפיכך זכאית המשיבה לפסק דין לפינוי כבר בשלב זה.

45. המשיבה מודה כי ההלכה הפסוקה קובעת כי במקרים שנעשו השקעות במושכר יכול שפינוי הנכס יהיה בכפוף לתשלום פיצוי בגין אותן השקעות, ואולם, לדידה גם הלכה זו איננה יכולה לסייע למבקש מהטעמים הבאים:

א. ההלכה היא שהתביעה לפיצוי תתברר בתביעה נפרדת ולא תעכב את הפינוי לאחר שנקבע כי הרשות בוטלה כדין.

ב. זולת טענות בעלמא אין בתצהירו של המבקש קצה קצהו של פירוט מהן אותן השקעות נטענות, כמה הוציא בגינן ומתי.

ג. טענתו בדבר השקעות עומדת בסתירה בדבר טענותיו בדבר מצבו הכלכלי הרעוע ואינה הגיונית בעליל כאשר המדובר בצריף עץ שאינו ניתן להרחבה בעלות משמעותית וככל שהמדובר במיטלטליו של המבקש עצמו, הם אינם יכולים להיחשב כהשקעה והמבקש רשאי (ואף נדרש לטענתה של המשיבה) לקחתם עימו למענו החדש.

46. המשיבה טוענת כי רישיון ללא תמורה לשימוש במקרקעין הינו הדיר וניתן לביטול בכל עת, למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן שאינם מתקיימים במקרה דנן.

47. אכן קיימים מקרים חריגים שבהם יסיק בית המשפט כי רשות שניתנה היא בלתי הדירה, לטענת המשיבה, אולם זאת בנסיבות יוצאות דופן כאשר מקבל הרישיון השקיע השקעות בקרקע בהסתמך על ציפייה שיצר אצלו בעל המקרקעין כגון באישור להקמת מבנה או בנטיעת נטיעות.

48. ב"כ המשיבה הציג רשימה ארוכה של פסקי דין בהם נדחתה הטענה של הרשאה לצמיתות גם במקרים בהם שהה בעל הרישיון בנכס במשך שנים רבות מאוד, ואף רבות בהרבה מהמקרה דנן.

49. ב"כ המשיבה טוען כי משבוטל הרישיון יש להורות על הפינוי בתוך פרק זמן סביר ובענייננו עבר פרק זמן של שנה מאז מכתבה של המשיבה למבקש ובכל מקרה פרק הזמן הסביר לא יעלה על חודשים בודדים.

50. ב"כ המשיבה חזר על הטענה כי המבקש לא פירט כלל איזה השקעות ביצע בנכס, איזה כספים הוציא ומתי הוציא וכי לכל היותר השקיע בעיצוב פנים הצריף או ברכישת מיטלטלין שאינם הולכים לאיבוד ולא נגרם למבקש כל נזק בגינם.

51. ב"כ המשיבה טוען כי המבקש טוען שוב ושוב כי אין לו כסף ולפיכך לא ברור מנין היה לו כסף לבצע השקעות במושכר.

52. ב"כ המשיבה מוסיף וטוען כי גם אם יש למבקש זכות לפיצוי בגין ביטול הרישיון וביצוע השקעות במושכר הרי שתביעתו תתברר במסגרת תביעה נפרדת ובכל מקרה לא תעכב את הפינוי לאחר שהוכח שהרישיון בוטל כדין.

53. ב"כ המשיבה משיב בסיכומיו לטענות נוספות של המבקש כדלקמן:

בנוגע לטענתו של המבקש כי קיבל הרשאה ממשרד החקלאות הרי שמכתב ההסמכה עולה כי הנמל מנוהל באופן בלעדי על ידי המשיבה ואף המבקש עצמו טוען כי מנהל הנמל הוא שהתיר לו לגור בנמל ולפיכך הפה שהתיר הוא הפה שמוסמך לאסור.

ב"כ המשיבה מוסיף כי המבקש אינו נוקב בשמו של כל גורם ממשרד החקלאות ולפיכך הטענה נטענת בעלמא.

54. בנוגע לטענתו של המבקש כי מגוריו בשטח הרציף היו כפיצוי לכך שספינותיו נהרסו בשטח הנמל, הרי שהיא אינה מתיישבת, לדידו של ב"כ המשיבה, עם טענתו של המבקש כי ההרשאה ניתנה מתוך ניסיון לסייע בידו.

55. ב"כ המשיבה ממשיך וטוען כי לא יעלה על הדעת ש"בתמורה" כביכול לנזק שנגרם בגין הסערה יינתן למבקש רישיון להתגורר בנמל, שהוא מקרקעי ציבור.

56. לכל היותר, טוען ב"כ המשיבה, העלימו גורמים שונים בנמל עין מכל בכדי לנסות לסייע למבקש, לפנים משורת הדין ובכל מקרה הרישיון אשר נתנו, בוטל, ואין בתביעה לפיצוי כדי לעכב את הפינוי.

57. עוד טוען ב"כ המשיבה כי הטענות החוקתיות של המבקש אין בהן ממש שכן המבקש יכול להמשיך לעסוק במקצועו כדייג ככל הדייגים המתגוררים מחוץ לנמל כדין.

דיון והכרעה

58. ההלכה בדבר מטרתו של סדר הדין המקוצר סוכמה בע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', תקדין-עליון 2006(2), 1474 היא:

"מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו". (ההדגשה שלי – י.ב.).

59. עוד בעניין זה נאמר כי: "בירור בקשת הרשות להתגונן לא ישמש תחליף לדיון בתביעה גופה אלא אם הסכימו בעלי הדין לכך. בלשון בית המשפט העליון המנדטורי: "סדר הדין המקוצר אינו מיועד לאפשר לבית המשפט לפסוק במקוצר על ידי חיזוי מראש".

(ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 678 – ההדגשה שלי – י.ב.).

60. לאחרונה סוכמה ההלכה בדבר טיבו של סדר הדין המקוצר בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם בנבו) מפי כב' הש' א' רובינשטיין:

"מן המפורסמות, כי בשלב של מתן רשות להתגונן מוטל על הנתבע עול הוכחה מצומצם. ואולם, התמונה אינה חד-ערכית: בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נאמר מפי הנשיא ברק, כי במסגרת בקשת הרשות "נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." ובע"א 89/248 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ציין הנשיא שמגר, "כי בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר. אולם אם תצהירו של הנתבע אינו מצליח לעמוד אפילו במבחן זה, אין להגנתו כל יסוד, ובכגון דא אין נותנים רשות להתגונן... גם הימנעותו של התובע מניצול זכותו לחקור את המצהיר על תצהירו אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין בו מעיקרו... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה". דברים אלה בהירים הם, ומדברים בעדם; ראו גם גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 9, תשס"ז-2007), 386-385; לשלמות התמונה יצוין, כי רשות ניתנת – שעה שהיא ניתנת על פי המבחנים האמורים – אף בטענה בעל פה כנגד מסמך; ע"א 454/65 סלבין נ' גליק, פ"ד כ(2) 15 (השופט - כתארו אז - זוסמן). כללם של דברים, נאמר כי "גם מי שסיכוייו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים זכאי ליומו בבית המשפט, להבדיל ממי שהגנתו, הגנת בדים" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41, 46, המפנה לזוסמן, סדרי הדין האזרחי (מה' 7 בעריכת ש' לוין), תשנ"ה -1995, 677-676; ראו גם ע"א 1266/91 קרן נ' בנק איגוד, פ"ד מו(4) 193, 196 (השופט – כתארו אז – מ' חשין)). עם זאת ראו דברי השופט טירקל בענין האחים אלפי (שם), כי "אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו".

(ההדגשות שלי – י.ב.).

61. בענייננו, לא נחקר המבקש על תצהירו ולפיכך, ממילא, לא "התמוטטה" גירסתו.

62. טענותיו של ב"כ המשיבה כי טענותיו העובדתיות של המבקש הינן "מופרכות ובלתי הגיוניות בעליל" וכי "אין כל אפשרות" שאושר למבקש להתגורר דרך קבע בנמל, אין מקומן בשלב דיוני זה.

63. קבלתן מצריכה קביעת ממצאי מהימנות ו/או ממצאים עובדתיים שבית המשפט אינו מוסמך לקבוע בשלב זה של הדיון.

64. לפיכך, השאלה העומדת לדיון היא האם על יסוד העובדות להן טוען המבקש בתצהירו יש מקום ליתן לו רשות להתגונן בפני תביעת הפינוי.

65. למעשה, המבקש טוען כי המשיבה, או מי מטעמה, או אחד ממנהלי נמל אשדוד בעבר, נתן למבקש רשות להתגורר בצריף בנמל.

66. רשות זו, טוען המבקש, ניתנה על רקע הטבעתן של שתי ספינות שהיו למבקש, בגין רשלנות של עובדי הנמל, וכפיצוי על נזק זה, מתוך ניסיון לסייע בידי המבקש.

67. ההרשאה, כך טוען המבקש, נמשכה משנת 1997, והמבקש הסתמך עליה והשקיע השקעות רבות בצריף בטיפוחו ובבניית מקום מגורים, בית של ממש בעל ערך כלכלי.

מהו רישיון במקרקעין?

"רישיון במקרקעין משמעו היתר או רשות שנתן בעל המקרקעין לאחר, להחזיק או להשתמש בנכס. "רשות במקרקעין" באה להבחין מהענקת זכות במקרקעין שמאפייניה הם החזקה ושימוש בנכס, או שימוש בלבד. כך, למשל, שכירות, שאילה או זיקת הנאה. הרשות נעדרת כוונת הקנייה של זכות בנכס. אפשר שהיא תהא מעוגנת בחוזה שנקשר בין הצדדים וכך תצמיח למקבל הרשות זכות חוזית כלפי בעל המקרקעין (להלן: "רשות חוזית"), ואפשר שתינתן על ידי בעל המקרקעין ללא כוונה ליצור התחייבות חוזית, אקט של רצון טוב, או תלמד משתיקתו ואי מחאתו להחזקה או לשימוש שעושה אחר בנכס (להלן: "רשות גרידא"). תוכנה של הרשות החוזית, משך קיומה, ותנאי סיומה, ילמדו מן ההסכם שבין הצדדים. רשות גרידא אינה מעניקה לבעליה זכות כלשהי כלפי בעל המקרקעין. היא בגדר היתר של רצון טוב שנותנו רשאי לבטלו בכל רגע. אך כל עוד היא מתקיימת בעל הרשות הוא מחזיק כדין או משתמש כדין במקרקעין, ואין בעל המקרקעין רשאי להעלות נגדו כל טענה שההחזקה או השימוש שהוא עושה בנכס פוגעת בזכות הקניין שלו. יתר על כן, גם כאשר הודיע בעל המקרקעין על ביטול הרשות אין די בהודעה להפוך את בר הרשות למשיג גבול, אלא ניתנת לו אורכה לפינוי לפי נסיבות העניין"

(פרופ' נינה זלצמן, "רישיון במקרקעין", הפרקליט מב (1) תשנה-1995, עמ' 24).

68. בענייננו, עולה מתצהירו של המבקש כי הוא טוען גם לרשות חוזית של ממש – שכן לטענתו מנהל הנמל בשעתו התיר לו במפורש להתגורר בנמל בעקבות הנזק שנגרם לספינותיו וגם לרשות גרידא הנלמדת ממשך הזמן (כ- 11 שנים) בהם מתגורר המבקש בנמל ללא כל מחאה מצד גורמי הנמל.

"ההבחנה בין רשות חוזית לבין רשות גרידא מבליטה אפוא את חוסר הוודאות המשפטית שבו מצוי בר-הרשות במקרה של רשות גרידא לגבי המשך ההחזקה או השימוש בנכס. כאשר יחסי הרשות מעוגנים בחוזה, תוכנה של הרשות, משך קיומה ותנאי סיומה, ילמדו מן ההסכם שבין הצדדים. לעומת זאת, בר-רשות מכוחה של רשות גרידא צפוי בכל רגע לדרישת סילוק יד של בעל המקרקעין, אפילו נמשכה פעולתו בנכס על פני תקופת זמן ארוכה. לא די בציפייה שנוצרה אצל מקבל הרשות להבטיח את המשך קיומה של הרשות גם בעתיד".

(פרופ' נינה זלצמן, "רישיון במקרקעין", הפרקליט מב (1) תשנה-1995, עמ' 29).

69. דא עקא כי המבקש בתצהירו אינו מפרט דבר וחצי דבר בדבר תנאיה של אותה רשות חוזית לכאורה. הוא אינו מפרט מה סוכם בדבר תנאיה, משכה או היקפה.

70. ההלכה היא, כידוע, כי אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו.

71. בהעדר פירוט בדבר אותה רשות חוזית לכאורה, תנאיה, משכה והיקפה הרי שאין המבקש עמד בנטל זה ולפיכך אינו יכול לטעון אלא ל"רשות גרידא" מכוח היתר של "רצון טוב", ב"העלמת עין", שניתן לו על ידי מנהלי הנמל לאורך השנים בהן הוא מתגורר בצריף שברציף.

72. "רשיון כזה מתפרנס מדי רגע ברגע מרצונו החפש