ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דאליה חסון נגד דעקה יוסף :

בפני: כבוד השופטת שושנה שטמר – אב"ד
כבוד השופטת ברכה בר-זיו
כבוד השופט דר' עדי זרנקין

המערערת:
דאליה חסון
ע"י ב"כ עו"ד כמאל חסון ואח'

נגד

המשיבים:

  1. יוסף האיל דעקה
  2. אמין האני דעקה

ע"י ב"כ עו"ד מורשד טנוס
3. אניסה חסון
4. מדיאנה וגסאן בולוס חנא סליבא
5. חנא עטאללה עבלה
ע"י ב"כ עו"ד א. אבו זלף
6. חנה סליבא חנא
ע"י ב"כ עו"ד סרי ח'ורייה

ערעור מיום 09/05/2010 על פסק דין מיום 28/03/2010 של בית משפט השלום בקריות (כבוד השופט ערן נווה) בת.א. 3946/03

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

פסק דין

ש' שטמר - אב"ד

רקע עובדתי וההליכים עד כה
1. פסק-דינו של בית משפט קמא הכריע בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין והורה על פירוק השיתוף בין הצדדים. המערער מלין על החלוקה ועל שטחו של המגרש שהוקצה לו. המשיבים מבקשים שנאשר את פסק דינו של בית משפט קמא.
נעיר, כי בית משפט קמא לא סיים את מלאכתו, שכן הערעור הוגש בטרם ניתנה החלטתו באשר לדמי האיזון שעל חלק מהצדדים לשלם לאלו, שקיבלו פחות קרקע מכפי שרכשו. המערערת ביקשה בערעורה, שאם נמצא כי פסק דינו של בית משפט קמא הוא "החלטה אחרת", נעניק זכות ערעור ונדון בערעור כבערעור. מוצע לעמיתי לקבל בקשה זו, אם כי בדיעבד.
אוסיף עוד, שאין זו הפעם הראשונה שתיק זה מגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי ביושבו כערכאת ערעור. להלן יובא הרקע העובדתי, כפי שהצטייר מפסקי הדין שניתנו על ידי הערכאות השונות במחלוקות בין הצדדים, וכן ההליכים שהתקיימו ביניהם.

2. הצדדים הם בעלים במשותף (במושע) של חלקה 83 גוש 10280 (להלן - "המקרקעין" או "החלקה"). המערערת, שהיא אחד הבעלים, ביקשה לבנות בית על החלקה ולפיכך הגישה תובענה לפירוק השיתוף והציעה הצעה לחלוקה בצירוף תשריט. המשיבים התנגדו לחלוקה שהציעה. המערערת טענה שבעת שנרכשו המקרקעין, לא היתה חלוקה בפועל, והמשיבים הם שיצרו את גבול החלקה בשטח. גבול זה מקפח את זכויותיה הקנייניות. נטען, כי המשיבים 1 ו-2 (להלן גם - "דעקה") מחזיקים בשטח של 950 מ"ר שאינו תואם את זכויותיהם הרשומות - 800 מ"ר בלבד. המשיבים הודו, שבפועל חלקת דעקה היא בת 950 מ"ר וכי שטח זה אינו תואם את הרישום אולם היתה קיימת הסכמה עובר למכירת המקרקעין למערערת, כי מה שמוחזק בידי המשיבים 1 ו-2 הוא אכן חלקת דעקה, וכי דעקה שילמו עבור שטח זה, לאחר שהתברר כי הם מחזיקים בשטח עודף על זה שנמכר להם מלכתחילה. עוד טענה המערערת כי שטחה מוקטן עקב בניית גדר בטון שמספחת לחלקת דעקה שטח שאינו שייך לה וכן שקנויה לה זכות מעבר בתוך חלקת דעקה.
המשיבים טענו, כי התשריט מטעמה של המערערת לא התחשב בעובדות הקיימות בשטח ואף לא שיקף את חלקה של המערערת, אלא העניק לה שטח גדול יותר.

3 בפסק דין מיום 4/1/07 (להלן - "פסק הדין הראשון") דחה השופט קמא את טענות המערערת וקבע כי מהעדויות שהוצגו לפניו עולה שגבול חלקת דעקה היה מוסכם ומקובל מזה שנים רבות. גם המצב הטופוגרפי בשטח אינו מאפשר חלוקה אחרת מלבד בעלות אחת רצופה על כל חלקת דעקה. נפסק כי לדעקה יהיה המגרש בשטח של 950 מ"ר, וזכות מעבר בשטח המסומן בתשריט מחוץ לחלקתם.
בהתאם למסקנותיו אלו של בית משפט קמא, נדחתה התובענה לפירוק שיתוף.

4. המערערת הגישה ערעור על פסק הדין הראשון. הערעור, בתיק ע"א (חי') 4212/07 נדון לפני הרכב בראשות סגן הנשיא השופט ברלינר. ההרכב הציע לצדדים הסכם פשרה, שכלל מינוי מהנדס מודד, שיציע הצעת חלוקה שתקח בחשבון את הצורך בשמירת רצף טריטוריאלי. כן הוצע שחלקה של המערערת ושל חמתה, אמו של עו"ד חסון (המשיבה 3), שאף לה היו זכויות בחלקה, ייחשבו כיחידה אחת. עוד הובהר לשמאי כי במסגרת ההצעה תישמר זכותה של משפחת דעקה להחזיק בשטח אותו היא מחזיקה היום. אחרי שתתקבל חוות דעת המומחה, כך נקבע, ימונה שמאי שיעריך את תשלומי האיזון הנדרשים. עם קבלתה של חוות דעתו של השמאי, יקבע בית המשפט המחוזי אם על משפחת דעקה לשלם דמי איזון. הצדדים הסכימו להסדר, וניתן לו ביום 21/5/08 תוקף של פסק דין. המודד אוסאמה אליאס (להלן- "המומחה") מונה מטעם בית המשפט המחוזי לפעול בהתאם להסכם. לאחר שהמומחה נתן את חוות דעתו (מיום 10/1/09, להלן- "חוות הדעת הראשונה"), התקיימו ישיבות נוספות בבית המשפט המחוזי, בהן העלו הצדדים השגותיהם ביחס לחוות הדעת. משלא עלה בידי בית המשפט המחוזי להביא את הצדדים לידי הסכמה, ניתן ביום 8/3/09 פסק דין משלים (להלן- "פס"ד המחוזי"). נכתב בו שהצדדים הסכימו להצעת המומחה, ואף לאילו מגרשים יוקצו לכל אחד מהם, אולם מחלוקות בשאלות נוספות ובאשר לגבולות המדויקים של המגרשים, הן שמנעו השגת הסכמה מלאה באשר לחלוקה בעין ומינוי השמאי להערכת תשלומי האיזון. לכן נקבע בפסק הדין, כי הדיון מוחזר לבית משפט קמא וכן שלאחר שיוכרעו טענות הצדדים לעניין הצעת החלוקה, ימונה שמאי מוסכם לקביעת תשלומי איזון ולהערכת שוויו של שטח המריבה.

5. התיק הוחזר לבית משפט השלום בקריות. בינתיים פורסמה בילקוט הפרסומים התוכנית, 11383/ג, שהגישה המערערת לבניית הבית אותו ביקשה לבנות (להלן- "התכנית המופקדת"). המומחה ערך חוות דעת משלימה מיום 30/6/09 (להלן- "חוות הדעת המשלימה") ואף העיד עליה בבית משפט קמא. השופט קמא נתן החלטה ביום 19/8/09, שעיקריה היו כדלקמן: בית משפט קמא בחן את הרקע להוצאת חוות דעת משלימה על ידי המומחה, וקבע כי בפס"ד המחוזי לא ניתנה הוראה שיש צורך בעריכת חוות דעת מתוקנת. פס"ד המחוזי העביר את המשך הטיפול בתיק לשופט קמא. בפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא מיום 18/8/09 נקבע כי עו"ד חסון (ב"כ המערערת) הוא שפנה למומחה והוסבה תשומת לבו שיש לבצע שינויים בהתאם לתכנית המופקדת. בית משפט קמא הביע מורת רוחו מפנייתו של עו"ד חסון ישירות למומחה בית המשפט, שאין לו כלים משפטיים להבין מה היתה כוונתו של בית המשפט המחוזי. המומחה הבין מפניית עו"ד חסון כי על פי פס"ד המחוזי עליו, לערוך השלמה לחוות דעתו, למרות שלא כך נכתב בפסק הדין. השופט קמא כתב שהמחלוקת העיקרית בתיק היא באשר לגבולות מגרש 83/3, שמיועד למשיבה 5 וכי, לאחר שהמומחה בדק בדיקה נוספת את ההצעה, הבהיר שהתיקון שהוצע על ידי עו"ד אבו זלף, ב"כ המשיבה 5, לפיו ישונו גבולות החלקה כך שיתאימו יותר לקירות הבטון הקיימים במקרקעין, אפשרי והוגן; כתוצאה ממנו לא תיפגע זכותה של המערערת לבנייה. בהחלטה ניתנו הוראות מפורטות, שעל פיהן אמור היה המומחה לנהוג בבואו לערוך הצעת חלוקה מתוקנת ואחרונה בתיק.

6. המומחה הגיש לבית משפט קמא תכנית חלוקה חדשה. בפסק הדין נשוא ערעור זה (להלן- "פסק הדין"), שניתן ביום 28/3/10, נכתב כי חוות דעתו של המודד, למרבה ההפתעה, כללה שוב שתי הצעות חלוקה – האחת שתואמת את הוראות בית המשפט שניתנו בהחלטה מיום 19/8/09, והשנייה שצורפה כנספח א' להצעה, בה החליט המומחה להתחשב בתכניות בניה שהוגשו לרשויות הרישוי על ידי משפחת חסון וזכו לאישור בתנאי, בין היתר, שהחלוקה תיהיה מאושרת. המחלוקת העיקרית היתה בין המערערת, שביקשה לקבל את ההצעה המתחשבת בתכנית הבנייה שלה, לבין המשיבה 5 שביקשה לקבל את הצעת החלוקה, ללא התוכנית הנספחת. בית המשפט כתב בהחלטתו, כי התוכנית העושה צדק בין הצדדים היא הראשונה ולא זו שבנספח, אשר התבססה על התוכנית של המערערת. בהתאם לעמדתו זו, פסק השופט קמא כי הוא מעדיף את ההצעה לתכנית החלוקה הסופית שהגיש המומחה ביום 6/1/10, ללא התחשבות בנספח לאותו תשריט. השופט הוסיף:

"כבר מראש אעיר כי נכון לעכשיו, החלוקה שנעשתה, אפשר לומר, יכולה להוציא את כל הצדדים מרוצים, אם כי ברור לי שעו"ד חסון ומרשותיו, רואים עצמם נפגעים מן ההחלטה. את אותה פגיעה יש לאזן בדרך של תשלומי איזון אולם אני מודע לכך שתשלום לבד יכול והוא אינו תרופה מלאה לפגיעה הרגשית אולי שכרוכה בחלוקה שעליה הוחלט ובבואי לקראת פסה"ד הסופי, אתן דעתי אף בכך ולא מן הנמנע שתינתן על ידי החלטה 'יצירתית' בנסיבות העניין".

7. כן הורה בית משפט קמא, על מינויו של השמאי דרעי, על מנת להעריך ולחשב את תשלומי האיזון.

טענות הצדדים בערעור
8. המערערת טענה, כי בית משפט קמא סטה מהכללים והעקרונות שנקבעו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בע"א 4212/07, וזאת לרעת המערערת; החלוקה שהתקבלה על ידי בית משפט קמא פוגעת קשה באפשרויות הניצול של חלקת המערערת, שכן נותר בה מרחב דחוק ומצומצם ביותר לבניה.

9. המשיבה 5 טענה, כי פסק הדין קמא ניתן על יסוד חוות דעת של מומחה שמונה בהסכמת הצדדים, היתה להם הזדמנות לחקור את המומחה וכן לשאול אותו שאלות הבהרה. חוות דעת של מומחים נתונות לשיקול דעת הערכאה הדיונית ובית משפט שלערעור אינו נוטה להתערב בכך. המערערת לא הראתה כל נימוק להתערבות בפסק הדין קמא.

10. המשיבות 1 ו-2 טענו כי בתכנית שאושרה על ידי בית משפט קמא נותר שטח מספיק לבניית בית על ידי המערערת. אין הצדקה בעת קביעת החלוקה להיות נתון לסד שנקבע על ידי המערערת בכך שפנתה לקבל היתר בניה כאשר עדיין לא היתה חלוקה. המערערת קיבלה שטח עם רצף טריטוריאלי שמאפשר לה לבנות מספר בתים. החלוקה אינה מקפחת אותה יותר מאשר את יתר המשיבים, ובייחוד את המשיבה 5.

דיון והכרעה
11. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו מיום 8/3/09 כדלקמן:

"ביסודו של דבר, מסכימים כל הצדדים להצעתנו כמפורט בפרוטוקול. מסכימים הם גם איזה מגרשים יוקצו לכל אחד מהם, הכל כרשום בפרוטוקול של הישיבות בפנינו. אולם, מחלוקות בשאלות נוספות וכן באשר לגבולות המדויקים של המגרשים, מנעו השגת הסכמה מלאה באשר לחלוקה בעין ומינוי השמאי להערכת תשלומי האיזון.
... אנו מורים על החזרת הדיון לבית משפט קמא על מנת שישלים את הדרוש ויורה על חלוקה בעין של החלקה תוך הקצאת המגרשים לשותפים וביצוע ההפרשות הנדרשות לדרכים, הכל על פי הצעת החלוקה שנערכה על ידי המודד המוסמך מר אוסאמה אליאס ושתוגש לרשויות התכנון לאחר שייעשו בה כל אותם שינויים, אם וככל שבית המשפט קמא יורה על כך, לאחר שמיעת הצדדים" (ההדגש לא במקור. ש.ש).

12. מכאן, שבית המשפט המחוזי הורה למעשה לבית משפט קמא לבחון מחדש את החלוקה לאחר שישמע את הצדדים, ואף ניתנה לו הסמכות לערוך בהצעה שינויים. הצדדים הסכימו אמנם לשאלה איזה מגרש יוקצה למי, אולם נחלקו בעמדותיהם בסוגיות אחרות, ביניהן השאלה היכן יעברו הגבולות המדויקים של המגרשים. בנסיבות אלה, הוחזר הדיון לבית משפט קמא, שיכריע במחלוקות הנ"ל, כולל האפשרות כי ייערכו שינויים בהצעת המודד.

13. לא מצאתי, כגירסת המערערת, כי בית משפט קמא חרג מההוראות שניתנו לו על ידי בית המשפט המחוזי. השופט קמא הורה על שינויים בהצעת החלוקה בהתאם לעדות המומחה לפניו, אולם באופן כללי הקצאת המגרשים נותרה בעינה ובמקומה, אולם נפסק גם מהם הגבולות המדויקים, כפי שהורה בית המשפט המחוזי.

14. לפני שאבחן את החלוקה שבית משפט קמא קבע לגופה, אביא על "קצה המזלג" מהנורמות החלות לענייננו: סעיף 37 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1979 (להלן – "חוק המקרקעין") מורה כי כל שותף במקרקעין זכאי בכל עת לדרוש פירוק שיתוף. באשר לאופן פירוק השיתוף, ניתן להורות על חלוקה בעין או במכר. אם חלוקה בעין היא אפשרית, אין שיקול דעת לבית המשפט לכפות על בעל המקרקעין למכור את החלקה, אלא אם חלוקה בעין תגרום למי מבעלי המקרקעין להפסד ניכר. בסמכותו של בית המשפט לקבוע, כי כאשר חלוקה אחת גדלה על חשבון חלקה אחרת כתוצאה מהפירוק ישלם בעליה דמי איזון למי שחלקתו נגרעה (וייסמן קניין בעלות ושיתוף (תשנ"ז-1997), 303). עוד נקבע בחוק המקרקעין, כי על בית המשפט להתחשב ככל הניתן במשאלות השותפים (סעיף 43 לחוק המקרקעין).
מהו הפסד ניכר? מ' בניאן בספרו דיני מקרקעין עקרונות והלכות (מהדורה שנייה, אוגוסט 2004), בעמ' 581, כותב לעניינו:

"הפסד ניכר אינו 'מניעת רווחים עתידיים', כגון תוכניות בניין עיר עתידיות, אלא נזק ישיר שייגרם מן החלוקה... כשפירוק השיתוף הינו בגין חלוקה בעין וכשלפי תוכניות בניין עיר ניתן לחלק את החלקה למגרשים, ועל כל מגרש ניתן לבנות בנייה עצמאית, בדרך כלל, יש בכך משום השבחה של המקרקעין... בדברנו על הפסד ניכר, לא תכניות עתידיות ולא במימוש אלטרנטיבי של הנכס עסקינן, אלא האם החלוקה בעין אד-הוק היא הגורמת להפסד".

לעניין זה, כתב השופט חשין בע"א 1017/97רדילביץ ואח' נ' מדעי ואח', פ"ד נד(4) 625, 648:.

"התכלית שאליה שואף החוק היא זו, שמעתה ואילך יחיו השותפים זה בצד זה ולא זה בתוך זה... לא יהיה זה ראוי אם יבקש אחד השותפים לעשות את הליכי פירוק השיתוף מנוף להשתלטות על נכסי השותפות בכללותם; אם 'בהזדמנות זו' של הפירוק יאמר אחד השותפים להטות את הליכי הפירוק אל-עבר השגת מטרות שאינן נדרשות מן הפירוק. וכך, אם שווי רכושם של השותפים לאחר החלוקה בעין יהיה כשווי רכושם לפני החלוקה בעין, לא ייאמר – לדעתי – כי נגרם להם הפסד כהוראתו בחוק. לא כל שכן כי נגרם להם הפסד ניכר".

15. נבחן עתה את ההצעה של המודד, אותה אימץ השופט קמא בפסק דינו, על פי העקרונות הנ"ל. על פי הצעה זו, המערעת וכן המשיבה 3 (אניסה חסון, אמו של ב"כ המערערת) קיבלו בדיוק כפי חלקן על פי הזכויות הרשומות. משפחת דעקה קיבלה חלקה של 908 מ"ר, למרות שמגיע לה על פי השותפות 800 מ"ר בלבד. 108 מ"ר הנותרים הם על חשבון שטחה של משפחת עטאללה. גם לחנא סליבא הוקצה שטח גדול יותר מזה שאמור להינתן לה ב-97 מ"ר על חשבון עטאללה. המופסדת העיקרית מההצעה, לכאורה, היא משפחת עטאללה, שנגרעו משטחה 205 מ"ר, עבורם היא זכאית לתשלומי איזון. למערערת אין מה להלין על הצעה זו, שמעניקה לה את מלוא השטח המגיע לה, לאחר הפחתת הפרשות הדרכים. נכון הוא כי עדיף היה למערערת לו היתה מקבלת ריבוע או מלבן בשטח, אולם לא ניתן לבצע זאת בתנאי השטח. בחלק הדרומי של שטחה נגרע מהשטח של המערערת וחמותה שטח של כ-250 מ"ר, שאם היה נשאר בחלקתן היה מגרשן מהווה מעין מלבן והיה מקום בשטח הדרומי (התחתון בתשריט החלוקה) לבית רחב וגדול, ואילו החלוקה המוצעת תאפשר ככל הנראה בית ברוחב של כ-10 מ"ר, אלא אם תסכים המשיבה 5 להתקרבות הבית למרחק של פחות משלושה מ' מגבולה. אולם ניתן יהיה אף לבנות בית רחב ידיים בצורת ר' על מגרשן של המערערת וחמותה. נראה, כי חלקה של המערערת כתוצאה מפירוק השיתוף לא נפגע, ולא ניתן לומר כי החלוקה הביאה לה להפסד ניכר. בעניין זה נשאל המומחה על ידי בא-כוחה של המערערת וענה כדלקמן:

"ש. חברי הציע שהגדר הצפונית של מגרש 83/3 יהיה גבול בין שתי החלקות של 83/3 לבין 83/2. הוא ביקש שיתר הזכויות תיקח מעבר לגדר המזרחית. כשאתה עושה דבר כזה, לוקח את יתר הזכויות שאני טוען שהן ממילא ייבלעו בתשלומי האיזון, האם אחרי התיקון הזה נשאר לתובעת מגרש מתחת לזכויות של עאבלה בחלק המזרחי של הגדר לבנות בית או שמתקלקלת החלקה שלה. כמה יישאר במידה ותעשה את התיקון הנדרש. ביהמ"ש ביקש שתעשה חלוקה צודקת.
ת. הזכויות של משפחת חסון לא תפגענה מבחינת כמות השטח, הוא יקבל אותו שטח שהוא מקבל כרגע אלא בקו גבול אחר. הבנתי מעו"ד חסון שאם אנחנו הולכים לפי הגבול של הקיר הזה, האם יישאר רוחב מגרש המאפשר בנייה.... (עונה לבית המשפט, הוספה שלי ש.ש.) קיימת האפשרות לשנות את התשריט באופן שהשטח צפונית לקיר הקיים במגרש 83/3 ללא הריסתו ובמזרחית לקיר הקיים. התובעת תקבל את מירב השטח.
ש. היתה טענה של ב"כ התובעת שלא יוכל לבנות?
ת. במקרה הגרוע יישאר 16 מ' לרוחב הבניין" (עמ' 14 לפ' בית משפט קמא מיום 18/8/09).

המערערת סברה כי המודד טעה כאשר קבע כי לרוחב הבניין יישאר 16 מ' שכן רוחב המגרש במקום הספציפי, בו היא מבקשת לבנות את ביתה, לאחר שניתן מהמגרש חלק לעטאללה הוא בסה"כ 16 מ"ר. מכאן שהבניין, שצריך לבנותו מספר מטרים מגבול המגרש, יהיה ברוחב קטן בהרבה. סבורה אני כי המודד ראה את המצב על פני המפה, אולם כאשר התבטא "לרוחב הבניין" הכוונה היתה לרוחב המגרש מקום אותו ייעדה המערערת לבניית ביתה. בכל מקרה, אם אמנם במקום זה, מזרחית לשטחה של המשיבה 5 ובשטח התחתון של המגרש על פי התשריט, ייבנה הבית, והרוחב של 10 מ' ייראה למערערת ולחמותה כצר מדי, הרי כאמור, ניתן יהיה לבנות בית בצורת ר'.

16. אוסיף, כי במהלך הישיבה הצענו כי המערערת וחמותה יוסיפו משטחן 227 מ"ר בהמשך ישיר לחלקה של המשיבה 5 בצד המזרחי, ואזי יקבלו את השטח של 227 מ"ר, שמוקצה לפי החלוקה למשיבה 5, ושבו חפצה נפשן. הן סרבו, כיוון שהצעה זו מפצלת למעשה את מגרשן לשני מגרשים, ואין הן רוצות בכך.

17. כעולה מכל הנסקר, הסיבה העיקרית לכך שהמערערת אינה מסכימה לפסק הדין, נעוצה בעובדה שתוצאות פסק הדין לא יאפשרו לה לבנות את ביתה בגודל שרצתה ועל פי התוכנית שהכינה. מתן היתר בניה, אינו מחייב את יתר הבעלים, שיש להם זכויות קנייניות במקרקעין. במקרה דנן, קבלת טענות המערערת תגרע מחלקתו של עטאללה 227 מ"ר.
בית המשפט המחוזי בפסק הדין המשלים מיום 8/3/09 קבע ש"אין הכרח כי המגרש החדש יהא זהה בגודלו לנכס המוחזק בידי אחד השותפים ערב הפירוק. על ההפרשים הבלתי נמנעים יפצו תשלומי איזון". אולם, לא מדובר כאן בהפרש בלתי נמנע, מקום שברור כי המערערת יכולה לבנות את ביתה גם על השטח שהוקצה לה. לכן טענת המערערת כי זהו המקרה לו נועדו תשלומי האיזון (הכוונה למשיבה מס' 5 תמורת השטח של 227 מ"ר), אינה יכולה להתקבל. כאן המקום לציין, כי אין נפקא מינא לכוונה או העדר הכוונה של משיבה 5 לבנות על השטח מזרחית לקיר הבטון. לא זה הוא המדד לקביעה אם ישולמו תשלומי איזון או אם תבוצע חלוקה בעין, כפי שכבר הובהר.

18. בית משפט קמא לקח בחשבון את מלוא השיקולים הרלוונטיים בנושא, ופסק על פי עקרונות מקובלים לעניין פירוק שיתוף. לא מצאתי שנפל פגם בפסק דינו.
טענות המערערת, רובן ככולן נוגעות לקביעותיו של המומחה המוסכם מטעם בית המשפט, שהתבססו על הוראות השופט. הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות הערכאה הדיונית, ככל שנסמכו על חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט (ראו, בין היתר, ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נק רבי, ניתן ביום 23/4/90; ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 593 (1998); ע"א 3015/06 מדינת ישראל נ' פינקלשטיין, ניתן ביום 9/12/08). השופט קמא, בנותנו את הוראותיו למומחה, התבסס על עדותו, ולא מצאתי כי קביעות המומחה היו חריגות או מקפחות. קביעותיו של בית משפט קמא היו הוגנות, התחשבו במכלול האינטרסים של השותפים, נומקו היטב והתבססו על עדות המומחה. כוונתי בייחוד לעדותו כי זכותה של המערערת לבנייה לא תיפגע בגין השינויים שהוצעו. אוסיף, כי השופט קמא לא הסתפק באמרה כללית של המומחה אלא הורה על הפסקה בדיון בנקודה זו, על מנת שהמומחה יוכל לחשב את הנתונים ולהגיע למסקנה ברורה. כך אכן נעשה, והמומחה, כפי שצוטט לעיל, הבהיר כי לא תיפגע זכותה של המערערת לבנות.

19. ב"כ המערערת הוסיף בסוף סיכומיו לפנינו, כי ההכרעה בתוספת השטח למשפחת דעקה מסורה אך ורק לבית המשפט המחוזי, ועל כן יש לבטל את הנחיית בית משפט קמא לשמאי שמונה. אינני מקבלת הערה זו. אכן, בפסק הדין הראשון של בית המשפט המחוזי, מיום 21/5/08, נרשם כי על פי הסכם הפשרה בין הצדדים, לאחר קבלת חוות דעת השמאי יתבקש בית משפט זה (הכוונה לבית המשפט המחוזי) לקבוע אם על משפחת דעקה לשלם עבור שטח המריבה. אולם, בפסק הדין המשלים מיום 8/3/10 הובהר כי לאחר שתוכרע המחלוקת ביחס לחלוקה, ימנה בית משפט קמא שמאי מוסכם לקביעת תשלומי האיזון ולהערכת שוויו של שטח המריבה. מכאן, שניתנה לשופט קמא הסמכות לדון גם בעניין זה, בפסק הדין המאוחר יותר ולאחר שבית המשפט המחוזי למעשה לא צלח בהבאת הצדדים להסכמה.

20 לפיכך, אם דעתי תתקבל על דעת עמיתי להרכב, יש לדחות את הערעור.

ניתן היום, י"ז סיון תשע"ב, 07 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

ש. שטמר, שופטת
[אב"ד]

השופטת ברכה בר-זיו

ב. בר-זיו, שופטת

השופט דר עדי זרנקין

ע. זרנקין, שופט

לפיכך הוחלט ככתוב בפסק דינה של השופטת ש' שטמר – אב"ד.
הערעור נדחה.
אנו מחייבים את המערערת לשלם שכ"ט עו"ד למשיבים 1-2 בסכום של 3,000 ₪, למשיבים 4 סכום של 3,000 ₪, למשיבה 5 – סכום של 4,000 ₪ ולמשיבה 6 סכום של 3,000 ₪.

ככל שהופקד עירבון על ידי המערערת, ישולמו מתוכו הסכומים שהיא חוייבה בהם כשכ"ט עורכי דינם של המשיבים, ואם העירבון אינו מספיק לתשלום כל שכר הטרחה – יש לשלמו למשיבים באופן יחסי.

ש. שטמר, שופטת
[אב"ד]

ב. בר-זיו, שופטת

ע. זרנקין, שופט

10 מתוך 10


מעורבים
תובע: דאליה חסון
נתבע: דעקה יוסף
שופט :
עורכי דין: