ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מועצה מקומית ראמה נגד תורכי חמדאן :

בפני כבוד הרשם אפרים צ'יזיק

תובעים

מועצה מקומית ראמה

נגד

נתבעים

תורכי חמדאן

בית משפט השלום בחיפה

החלטה

העניין שבפני, בקשה לביטול החלטה המורה על עיכוב הליכי הוצאה לפועל המיועדים לביצוע פסק הדין אשר ניתן בתיק זה.

להלן השתלשלות ההליכים עד כה (בנוגע לבקשה לעיכוב ההליכים):

א. ביום 30.4.2012 הוגשה על ידי הנתבע בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל, זאת כפועל יוצא של הגשת ערעור לביהמ"ש המחוזי (תיק 37120-03-12), וזאת עד לסיומו של של הדיון בערעור.

ב. עוד באותו יום הוריתי על מתן תשובת התובעת בתוך 14 ימים מאותו מועד, ובתגובה, כבר ביום 1.5.2012 פנה ב"כ הנתבע וביקש את עיכוב ההליכים פעם נוספת.

ג. בהחלטתי מיום 1.5.2012 הובהר כי הואיל ומדובר בהליכים אשר נמשכים תקופה כה ממושכת, אין הצדקה ליתן החלטות במעמד צד אחד, אלא מוצדק יותר, ליתן ארכה סבירה, למתן התשובה כאמור. ביום 17.5.2012, בהיעדר תגובה מטעם התובעת, הוריתי על עיכוב ההליכים עד לסיום הליכי הערעור.

ד. ביום 20.5.2012 הוגשה בקשת התובעת לביטול ההחלטה המורה על עיכוב ההליכים, שכן לטענת ב"כ התובעת, הבקשה לעיכוב ההליכים כלל לא הומצאה לו, חרף בקשותיו, והוא למעשה למד אודות הבקשות, רק מתוך ההחלטות אשר התקבלו אצלו.

ה. באותו יום, 20.5.2012 ניתנה החלטתי המורה לב"כ הנתבע להשיב לטענה הנוגעת לשאלת המצאת הבקשה לעיכוב ההליכים לב"כ התובעת, תוך תמיכת הודעתו, בתצהיר ערוך כדין.

ו. ביום 30.5.2012 הוגשה תשובת ב"כ הנתבע – ואולם היא הוגשה ללא תצהיר כפי שנדרש לעשות, ובמסגרת התשובה, לא נאמר דבר וחצי דבר אודות המצאת הבקשה המקורית לעיכוב ההליכים, מיום 30.4.2012. כל אשר צורף הינו אישור מסירה, לא לב"כ התובעת אלא למרשתו (ולכאורה בניגוד לדין), וחמור מכך, אישור המסירה אינו נוגע להליכים אלו, אלא להודעת הערעור בלבד ונמסרה ביום 28.3.2012 – חודש לפני שהוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע (!!).

ז. עוד באותו יום נמסרה תשובת ב"כ התובעת.

מסיכומם של הדברים, לא ניתן לראות בהתנהגות התובע אלא משום זלזול מופגן בהליכים ובבית המשפט:
התובע לא המציא את כתבי בי דין לב"כ התובעת;

הוא לא עשה כן (לכאורה) אף כאשר נדרש ונתבקש ע"י ב"כ התובעת להמציא לו את כתבי הטענות;

כאשר נדרש להגיש תצהיר אודות נסיבות מסירת הבקשה לעיכוב הליכים, לא עשה כן;

וכאשר נתבקש ב"כ הנתבע להבהיר את נסיבות מסירת הבקשה, הגיש אישור מסירה אשר מועדו למעלה מחודש קודם למועד הגשת הבקשה (ולא ניתן לראות בכך פחות מאשר ניסיון בוטה להטעיית ביהמ"ש);

ומעל לכל, בהבהרה אשר הוגשה על ידי ב"כ הנתבע, הבהיר כי כתבי בי דין אינם נמסרים לב"כ התובעת, אלא לתובעת עצמה – כל זאת כאשר כל כתבי בי דין מטעם הנתבע נוקבים בכתובת ב"כ התובעת;

ההחלטה, אשר ניתנה לפיכך, בהיעדר עמדת התובעת, דינה בטלות, שכן היעדר תגובת ב"כ התובעת נובע אך ורק מהכשלתו של ב"כ התובעת – ומן הדין לדון בבקשה לעיכוב ההליכים לגופה. אוסיף, כי לא ניתן לראות בהתנהלות הנתבע, אלא כזלזול בהליכים וזלזול מופגן בביהמ"ש, והדברים משליכים, מבחינת תום הלב, אף על שאלת מאזן הנוחות.

על פי פסיקת בתי המשפט, כדי להצליח בבקשה למתן צו לעיכוב ביצועה של ההחלטה, על המבקש לשכנע את בית המשפט לפחות בשניים: כי סיכויי הערעור טובים המה, וכי ביצוע פסק הדין לאלתר יגרום לו נזק, העולה על נזקו של המשיב אם הביצוע יעוכב.

ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1324, ב"ש 981/82 גבריאלי נ' מילצ'ן פ"ד לז (1) 90. הדגש, בהקשר זה, מושם פחות על סיכויי הערעור, ומאזן הנוחות מהווה את השיקול העיקרי בהקשר זה (ע"א 9694/01 האפוטרופוס הכללי נ' פרידמן, פ"ד נו (2) 529).

בכל הנוגע למאזן הנוחות, לאור חלוף הזמן הרב בו מתנהלים ההליכים שבין הצדדים, דומה כי הוא אינו נוטה לצד זה או אחר. מדובר במחלוקת בסכום שאינו ניכר (יחסית) – ואולם סבורני כי חוסר תום הלב של הנתבע, העובר כחוט השני בכל ההליכים הנוגעים לשאלת עיכוב הליכי הוצאה לפועל, מטה את מאזן הנוחות לזכותה של התובעת. אציין, כי בכל הנוגע למאזן הנוחות, מהותה של התובעת כתאגיד סטטוטורי, היכולה להשיב את כל שתקבל, ובדרך זאת להשיב מצב לקדמותו, אם תידרש לכך, מטה את מאזן הנוחות לחובת הנתבע ולא לזכותו.

לכל האמור, יש להוסיף, את העובדה כי מדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי. תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי: "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים."

בהתאם להוראות תקנה זו הרי שהכלל הוא כי בעל דין שזכה בהליך משפטי זכאי ליהנות מפירות זכייתו באופן מידי, אף אם הוגש ערעור על פסק הדין שניתן לטובתו. הפסיקה קבעה כי ביצועו של פסק דין ובפרט פסק דין כספי לא יעוכב אלא אם קיים טעם מיוחד המצדיק את עיכוב הביצוע של פסק הדין. ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו (4)178. ע"א 3626/05 ברדריאן נ' אהרוני. ע"א 8950/07 עיריית נצרת נ' ג'ריס כרדוש.

נקבע בפסיקה כי ביצועו של פסק דין כספי יעוכב רק לעיתים נדירות. ע"א 1564/06 בן זאב נ' בן עמי.
ע"א 4757/05 בנק הפועלים בע"מ –אגף משכן נ' זיתוני. רע"א 10485/07 עיריית צפת נ' פיתוח הארץ - בניה ותשתיות 2001 בע"מ. ע"א 8825/07 הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמת גן נ' י.פ.ה.ר פרדסים לפרי הדר בע"מ.

בכל הנוגע לסיכויי ההליך, לא אתייחס להם לגופם (שכן ישנו קושי מובנה בהתייחסות בערכאה הדיונית לסיכוי הערעור על החלטותיה), ואולם רק בשל השאלה הפרוצדוראלית של המועדים, סבורני כי סיכויי הערעור נמוכים הם עד מאוד; הערעור הוגש לכאורה, באיחור ניכר ביותר: החלטת הרשמת פומרנץ ניתנה ביום 27.9.2011. ביום 14.11.2011 הוגשה על ידי הנתבע בקשה לעיון חוזר בהחלטה. קרי – הנתבע היה מודע להחלטה לפחות ביום זה. הבקשה לעיון חוזר נדחתה על ידי (לאחר שהועברה לטיפולי לאור פרישתה של כבוד הרשמת פומרנץ) ביום 18.2.2012, והערעור הוגש ביום 21.3.2012. כאשר מדובר בערעור אשר מוגש באיחור כה ניכר, קרי, יותר מארבעה חודשים לאחר שנודע על ההחלטה עליה הוגש הערעור, ניתן על פניו לומר, שסיכויי הערעור, אינם גבוהים, אלא בהתקיים טעם מיוחד שיירשם (ומדובר בסעד הניתן במשורה), ואם נצרף זאת ליתר הטעמים דלעיל, דינה של הבקשה להידחות.

לאור האמור לעיל, בהתייחס למאזן הנוחות, וליכולת השבת המצב לקדמותו ולהיות החוב כאמור – חוב כספי, כמו גם סיכויי הערעור לאור הגשתו באיחור ניכר - הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, נדחית.

בכל הנוגע להוצאות ההליך, אין לבית המשפט דרך להביע מורת רוחו אלא בדרך של פסיקת הוצאות. הנתבע יישא בהוצאות התובעת בגין המפורט לעיל, בסך 6,000 ש"ח.

למען הסר ספק, אני מורה על שפעול ההליכים בתיק 01-67133-99-6.

ניתנה היום, י"ז סיון תשע"ב, 07 יוני 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מועצה מקומית ראמה
נתבע: תורכי חמדאן
שופט :
עורכי דין: