ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין טאובר עמיעד (צבי) נגד קבוצת השומרים שמירה ובטחון בע"מ :

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

בפני

כבוד השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ – אב"ד
נציג מעבידים – מר יצחק בן דור
נציג עובדים – מר אברהם פסקל

המבקש:

טאובר עמיעד (צבי), ת.ז. XXXXXX689
ע"י ב"כ עוה"ד גל גורודיסקי ואבי מור יוסף
- נ ג ד -
המשיבה:
קבוצת השומרים שמירה ובטחון בע"מ, ח.פ. 510623085
ע"י ב"כ עוה"ד אפרת דויטש ושמרית נוי

פסק-דין

בבקשה זו מתבקש בית הדין לאשר התובענה כייצוגית בשל שלוש עילות:

  1. ניכויים שלא כדין שביצעה חברת השמירה בעבור "ועד" ו-"א. כושר".
  2. איחור בתשלום משכורות העובדים.
  3. איחור בהעברת תשלומי הפנסיה לקופת הפנסיה.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:
המבקש עבד במשיבה, קבוצת השומרים שמירה ובטחון בע"מ, מיום 1.1.04 ועד ליום 15.12.08 (המשיבה טוענת שהוא הועסק עד ליום 6.11.08).

המשיבה עוסקת במתן שירותים בתחום הבטחון והאבטחה והינה חברה בארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל.

המבקש הועסק כמאבטח בבית-חולים "השרון".

על הצדדים חל ההסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה וצו ההרחבה הענפי.

המשיבה מעסיקה בין 2,000 ל- 3,000 עובדים.

המבקש הגיש תביעה פרטנית כנגד המשיבה על סך 86,624 ₪.

עובדי המשיבה המאוזכרים בתובענה הייצוגית הגישו תביעות פרטניות כנגד המשיבה.

המבקש השתכר 25 ₪ לשעה ועבד בהיקף משרה חלקי.

עוד במהלך תקופת עבודתו נוהלו בין הצדדים התכתבויות באשר לזכויותיו של המבקש.

טענות הצדדים:
טענות המבקש:
המשיבה הפחיתה משכרו של המבקש דמי ועד בסכום חודשי קבוע של 10 ₪, למרות שאין ועד במקום העבודה. כן ניכתה המשיבה סכומים משתנים בגין "א. כושר", חרף העובדה כי לא הוצגה בפני המבקש פוליסה לביטוח אובדן כושר עבודה. סכומים אלה שנוכו על ידי המשיבה בוצעו בניגוד לחוק הגנת השכר.

כמו כן למבקש עילה אישית כנגד המשיבה מאחר ששילמה שכרו באופן שיטתי ב- 10 לחודש בניגוד לסעיף 9 לחוק הגנת השכר.

עוד טוען המבקש כי המשיבה העבירה את ההפקדות לביטוח המנהלים של המבקש באיחור ובניגוד לתקנות מס הכנסה. בשל איחורים אלה בהפקדות נגרמו למבקש נזקים בסכומי הריבית החודשית ולמעשה המבקש מימן בכך את האשראי של המשיבה.

המבקש מעריך כי עילות התביעה האישיות מתקיימות ברבים מעובדי המשיבה. המשיבה ביצעה את הניכויים (א. כושר וְועד) לכל עובדיה והעבירה את הפקדות הפנסיה של העובדים באיחור. המבקש צירף תלושי שכר של 4 עובדי המשיבה. עובדים אלה הגישו תביעות פרטניות לבית הדין (עב 7013/08, עב 12720/08, עב 2578/09, עב 8167/08).

המבקש עותר לאישור התובענה הייצוגית ולתשלום סכום התביעה הייצוגית העומד על סך 1,260,000 ₪ (ניכויים בעבור ועד), 2,401,370 ₪ (ניכויים בעבור א. כושר), 726,677 ₪ (בעבור איחור בתשלום השכר), 112,144 ₪ (פיגור בהעברת כספי הפנסיה).

טענות המשיבה:
המבקש הצטרף מרצונו ועל חשבונו לביטוח אובדן כושר וחתם על טפסים להצטרפות לביטוח. המשיבה אינה מתערבת ואינה עוסקת בבחירת הביטוחים ואינה נהנית מכך.

הבקשה אינה תואמת את מטרת חוק תובענות ייצוגיות שכן אין מדובר בעובדים המתקשים לפנות לערכאות אלא בעובדים שהגישו ומגישים תביעות פרטניות ועילות התביעה הנטענות בבקשה הינן עילות שבסמכותו של ביה"ד לעבודה אשר דן בהן באופן תדיר.

אין למבקש עילת תביעה ממשית על פי סעיף 4 לחוק.

הניכויים בגין הוועד הועברו לחשבון ועד העובדים בבנק לאומי וחשבון זה התנהל בנפרד מחשבון המשיבה.

המבקש חתם על הצעה לביטוח וביקש להצטרף לביטוח אובדן כושר. מדובר בפוליסה אישית ולמשיבה אין אפשרות ליהנות מהפוליסה ולקבל בגינה כספים כלשהם.

המשיבה הפקידה במועד את משכורתו של המבקש. ברוב המקרים היה חשבון הבנק ביתרת זכות כך שגם אם היה עיכוב כלשהו, לא נגרם למבקש כל נזק.

המבקש עותר למעשה לפיצוי בגין הלנת שכר אשר אינו מופיעה בתוספת השנייה לחוק ועל כן לא ניתן להגיש בגינה תובענה ייצוגית.

המשיבה העבירה לחברת הביטוח את כספי ההפקדה הפנסיוניים ואם חל עיכוב הוא היה בעטייה של חברת הביטוח. ההפקדות בוצעו במועדים הקבועים בדין.

העובדים במשיבה מבוטחים בחברות ביטוח שונות ולכן הסעדים הכספיים יהיו שונים מעובד לעובד, מאחר שמועדי ההפקדות וסכומיהן יהיו שונים.

תקנות מס הכנסה הדנות בהפקדה לקופות הגמל הן במסגרת היחסים בין המעביד לשלטונות המס ולא במסגרת היחסים בין עובד ומעסיק. על פי סעיף 26 לחוק הגנת השכר על המעביד להעביר כספי הגמל בתוך 30 יום וכך אומנם עשתה המשיבה.

סעיף 19 א' לחוק הגנת השכר קובע פיצויי הלנה על חוב לקופת גמל ובסעיף 28 לחוק נקבע כי הזכות לתבוע זאת נתונה לקופה ולא לעובד.

על פי סעיף 10 (ד) לחוק תובענות ייצוגיות לא ניתן להגיש תובענה ייצוגית מקום בו חל הסכם קיבוצי וארגון העובדים הוא שמייצג את העובד ולא הליך התובענה הייצוגית.

לא מתקיימים בתובענה דנן התנאים המצטברים המופיעים בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות.

עמדת ההסתדרות:
בתלושי השכר שהוגשו בתיק עולה כי נוכו מידי חודש דמי טיפול לטובת ההסתדרות על פי הקבוע בהסכם הקיבוצי.

במשיבה קיימת נציגות ועד עובדים מזה שנים רבות והנציגות שומרת על קשר רציף עם ההסתדרות.

המבקש הגיש תביעה ייצוגית זו מבלי שפנה תחילה להסתדרות וביקש את סיועה.

ההסתדרות מטפלת באלפי פניות של עובדים בענף השמירה, מנהלת משא ומתן עם מעבידים, מנהלת מו"מ קיבוצי ומייצגת עובדים בבתי הדין.

נחתם הסכם קיבוצי חדש בענף השמירה אשר מיטיב עם העובדים בענף וקובע להם זכויות עדיפות מאלה שהיו בהסכם הקיבוצי הישן.

לתובע הייצוגי וב"כ אין רצון כן לטפל בעובדים ובזכויותיהם. בהסכם פשרה שנחתם בעניין שמואל ביף - חברת קודקוד, קיבל המבקש סכום עתק והקבוצה לא קיבלה דבר.

צדדים שחל עליהם הסכם קיבוצי לא תוכר על פי החוק התובענה הייצוגית.

הארגון היציג שוקל את השיקולים של מכלול הקולקטיב ולא רק של הפרט.

התוצאה המשפטית של חיוב כספי של חברה בסך עשרות מליונים תהא פיטוריהם של עובדים וסגירת מקומות עבודה.

הצלחתן של תובענות ייצוגיות יפגע במשא ומתן להסכם קיבוצי ענפי חדש.

לתובענות ייצוגיות נגד ציבור מעסיקים עלולה להיות השפעה על יחסי העבודה במשק ועל יכולתו של ארגון העובדים לפעול לטובת העובדים.

עדויות:
שמענו את עדותו של המבקש ואת עדותו של מר דוד נבו, מפקח לשעבר בסניף חיפה של המשיבה.

מטעם המשיבה העידו:
מר דוד לוי, בעלים ומנכ"ל המשיבה;
הגב' מזרחי אסתר, סוכנת ביטוח;
מר יצחק גרשטנר, יו"ר ועד עובדים זמני במשיבה;
הגב' אביבה סוויט, חשבת המשיבה;

ההסתדרות הגישה עמדתה בתיק.

הכרעה:
לאחר ששמענו את העדויות בתיק, עיינו במסמכים שצורפו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הסוגיות העומדות להכרעתנו:
א. האם ניתן לאשר תובענה ייצוגית עת חל הסכם קיבוצי?
ב. האם רשאי המבקש להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית ובשם מי ?

המסגרת הנורמטיבית :
תובענה ייצוגית, ככלל, הינה כלי משפטי שמטרתו ליתן סעד לקבוצה גדולה של תובעים אשר לכל אחד מהם נגרם נזק קטן יחסית על ידי נתבע אחד (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ - טמפו תעשיות פ"ד נא(2), 312, עמ' 324). משמעותו של כלי משפטי זה באה לידי ביטוי בעיקר במקרים בהם הנזק שנגרם לכל אחד מחברי הקבוצה קטן מכדי שיגיש תביעה נפרדת. התובענה הייצוגית מאפשרת לאגד את נזקם של כל התובעים לתביעה אחת המתבררת בהליך אחד.

שיקול נוסף הניצב בבסיס התובענה הייצוגית הוא האינטרס הציבורי. לעניין זה יפים דברי הנשיא ברק ברע"א 4556/94 רמי טצת ואח' - אברהם זילברשץ ו-8 אח' (פ"ד מט (5), 774 ,785):

"ביסוד התובענה הייצוגית, מונחים שני שיקולים מרכזיים: האחד, הגנה על אינטרס הפרט באמצעות מתן תרופה ליחיד שנפגע. אותו יחיד, ברוב המקרים, אינו טורח להגיש תביעה.

לעתים בא הדבר בשל כך שהנזק שנגרם לאותו יחיד הוא קטן יחסית. עם זאת, הנזק לקבוצה הוא גדול, כך שרק ריכוז תביעות יחידים לתביעה אחת, היא התובענה הייצוגית, הופך את תביעתם לכדאית ... השיקול השני עניינו אינטרס הציבור. ביסוד אינטרס זה מונח הצורך לאכוף את הוראות החוק שבגדריו מצויה התובענה הייצוגית. לתובענה הייצוגית ערך מרתיע. מפירי החוק יודעים כי לניזוקים יכולת פעולה נגדם... אינטרס ציבורי זה מוגבר לאור היעילות והחסכון במשאבים של הצדדים ובית המשפט הנילווים לתובענה הייצוגית. כן מושגת באמצעותה אחידות בהחלטות בית המשפט בעניינים דומים. נמנע ריבויין של תביעות... "

יתרונות אלו של התובענה הייצוגית אף באו לידי ביטוי בסעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות הקובע כדלקמן:

"מטרתו של חוק זה לקבוע כללים אחידים לענין הגשה וניהול של תובענות ייצוגיות, לשם שיפור ההגנה על זכויות, ובכך לקדם בפרט את אלה:
(1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים;
(2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;
(3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין;
(4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות."

יחד עם זאת, התובענה הייצוגית אף כוללת בחובה חסרונות בולטים. התובענה הייצוגית יוצרת מעשה בית דין כלפי כל קבוצת התובעים המוגדרת על ידי התובענה הייצוגית. למעשה אדם עשוי לאבד את זכותו לתבוע מבלי שידע כלל על קיומה של תובענה ייצוגית. חסרון נוסף עשוי להיות ייצוג לקוי על ידי התובע הייצוגי. בכדי להתמודד עם חסרונות אלו פותחו הן בחקיקה והן בהלכה הפסוקה כלים מתאימים.

בשנת 2006 נחקק חוק תובענות ייצוגיות אשר יצר, לראשונה, הסדר ראשוני אחיד לכלי משפטי זה. חידוש מהותי נוסף בחוק תובענות ייצוגיות הינו האפשרות להגשת תובענה ייצוגית בתחומי משפט אשר קודם לכן לא היה הדבר אפשרי בהם או שאפשרות זו לא הייתה ברורה מאליה. כך הדבר כאשר מתייחסים אנו לתחום דיני העבודה.

האם ניתן לאשר תובענה ייצוגית עת חל הסכם קיבוצי?
סעיף 3 לחוק התובענות הייצוגיות קובע:

"לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית" .

סעיף 10 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי תביעות:

"בעילה אשר לבית דין אזורי לעבודה הסמכות הייחודית לדון בה לפי סעיף 24(א)(1), (1א) או (3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט 1969".

התוספת השנייה מחריגה את האמור וקובעת:

""תביעה" - למעט תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעביד של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם הקיבוצי;
במקרה דנן אין מחלוקת בין הצדדים כי חל ההסכם הקיבוצי בענף השמירה. אומנם לשון החוק ברורה ולפיו במקרה בו חל הסכם קיבוצי לא ניתן להגיש תובענה ייצוגית אולם בפסיקה נקבעו חריגים לכלל זה. כבוד השופטת ורדה וירט-ליבנה בע"ע (ארצי) 629/07 יגאל וירון - תבל אבטחה ניקיון ושירותים בע"מ (ניתן ביום 3.1.11 – פורסם במאגרים האלקטרוניים) קבעה:

"יוצא איפוא, שבמקרים חריגים בהם מוצא בית הדין שהתובענה הייצוגית לא תפגע בתכלית העומדת ביסוד הסייג הקבוע בחוק, ניתן יהיה לאשר את התובענה הייצוגית גם במקום עבודה מאורגן.
הערעור שלפנינו הוא ממין אותם מקרים חריגים, בהם מוצדק יהיה לאשר את התובענה הייצוגית, בהתאם לכללים שנקבעו בהלכת ביברינג.
ראשית, לאור התופעה הקיימת בענף זה, של הפרה שיטתית וגסה של זכויות העובדים ומפני שבמבחן המעשה, על פני הדברים נראה שהאיגוד הארצי של עובדי השמירה והאבטחה אינו פועל למען יוזמות אכיפה במסגרת של סכסוכים קיבוציים.
...
יצויין, שעילת תביעתו המקורית של המערער נתמכה בהוראות צו ההרחבה בענף השמירה ולא בהסכם הקיבוצי. אלא שבקשתו של המערער לאישור התובענה הייצוגית הוגשה בחודש דצמבר 2006, והחברה הציגה מסמך הצטרפות לארגון המעסיקים רק בשנת 2007. למעשה, הצטרפה החברה בשלב מאוחר לארגון המעסיקים, תוך תשלום דמי חבר באופן רטרואקטיבי." (להלן: "עניין יגאל וירון")

כאמור בעניין יגאל וירון, ההצטרפות לארגון המעבידים נעשתה לאחר שהוגשה התובענה הייצוגית. ברי כי הצטרפות לארגון מעבידים בדיעבד איננה פוטרת צד מחשיפה לתובענות ייצוגיות. ראוי שמצבן המשפטי של חברות אשר מצטרפות מלכתחילה לארגון מעבידים, ולא בשל הגשת תובענה ייצוגית כנגדן, יהיה שונה. במקרה דנן אין מחלוקת שההצטרפות לארגון המעבידים ע"י המשיבה נעשתה שנים רבות לפני הגשת התובענה הייצוגית.

לטעמנו וכבר כתבנו דברים אלה בפסק דין אחר שעסק בתובענה ייצוגית כנגד חברת שמירה תע"א 3487-08 זולוטרובסקי טלי נ' מיקוד אבטחה בע"מ ואח' (ניתן ביום 11/10/2011 – פורסם במאגרים האלקטרוניים) ‏כי אישור תובענות ייצוגיות, מקום חלים על הצדדים הסכמים קיבוציים, ירוקן מתוכן את המושג "ארגון עובדים" וירוקן מכל תוכן הסדרים קיבוציים וסכסוכים קיבוציים. חוק הסכמים קיבוציים מושתת על ארגון עובדים שלו מוענקת הסמכות לחתום על הסכמים קיבוציים כלליים ומיוחדים. הארגון היציג שוקל שיקולים קולקטיביים של כלל העובדים באותו ענף או מפעל ולא רק שיקולי פרט זה או אחר. יפים הם לענייננו דברי כבוד נשיא ביה"ד הארצי דאז, כבוד השופט סטיב אדלר בע"ע 1210/02 ביברינג - אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (פד"ע לח 115, שם עמ' 140):

"עלינו לבחון האם טובת כלל העובדים תיוצג טוב יותר בהליך קיבוצי על-ידי ההסתדרות הכללית החדשה או שמא על-ידי תובענה ייצוגית שתנוהל על-ידי שני עובדים המבקשים לייצג את כלל העובדים. לדידי ישנה עדיפות ברורה להליך המנוהל על-ידי ארגון עובדים המייצג את כלל עובדי מקום העבודה על פני תביעה אישית של שני עובדים המבקשים לייצג באמצעותה את כלל העובדים. ההליך הקיבוצי מנוהל על-ידי ארגון העובדים וחזקה עליו שהוא פועל לטובת כלל העובדים. כאשר מדובר בשני עובדים קיים חשש להעדפות אישיות ואינטרסים אישיים. בנוסף, לו הורשו המערערים להגיש תובענה ייצוגית היו גם הם יכולים להגיע לפשרה עם אל-על, בשעה שהם אינם מחויבים לייצג את טובת כלל העובדים כפי שמחויב לכך ארגון העובדים. יוער כי המערערים צמצמו את מספר חברי הקבוצה בתביעתם עקב תקופת ההתיישנות, ואילו ההסתדרות, בבקשת הצד בסכסוך הקיבוצי שהגישה, לא הגבילה את תביעתה."

בין תפקידיו המרכזיים של ארגון עובדים הינם פיקוח על מימוש זכויות העובדים ושיפור תנאי העסקה של העובדים באמצעות ניהול משא ומתן קיבוצי וכתוצאה מכך מייצג ארגון העובדים את הפרט בתביעתו מול המעביד. קבלת תובענות ייצוגיות מקום בו קיים הסכם קיבוצי אינו רצוי והדבר יביא לידי ביטול משא-ומתן קיבוצי.

הצדדים בענף השמירה, קרי ההסתדרות והארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל, חתמו זה מכבר על הסכם קיבוצי חדש בענף השמירה שהוא פרי ההתארגנות הקיבוצית. תוצאה נוספת של ההתארגנות הקיבוצית בענף השמירה הביאה ביום 27.6.11 לחתימת הסכם קיבוצי נוסף לאכיפת זכויות עובדים בענף השמירה והאבטחה בין הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל לבין ההסתדרות (להלן: הסכם קיבוצי 2011 לאכיפת זכויות עובדים). ההסכם קובע מנגנון מוסכם לאכיפת זכויות עובדים בענף השמירה:

"3.1 כל מעסיק ימציא לצדדים להסכם זה ב- 31 בינואר בכל שנה אישור על עמידתו בכל החובות והתשלומים החלים עליו על פי דיני העבודה, צווי ההרחבה וההסכמים הקיבוציים. האישור יתייחס לעמידה בחובות והתשלומים כאמור בשנה הקלנדרית אשר קדמה למועד הוצאת האישור.
3.2. בנוסף לאמור בסעיף 3.1 לעיל, בגין שנת 2010, כל מעסיק ימציא לצדדים אישור כאמור בסעיף 3.1 תוך 60 ימים ממועד חתימת הסכם זה.
3.3. על האישור כאמור בסעיפים 3.1 ו- 3.2 להיות חתום בידי מורשה חתימה מטעם המעסיק ועל ידי רואה חשבון חיצוני למעסיק."

ועדת האכיפה אמורה לבצע בדיקה של הליקויים בחברת השמירה, ואם ימצאו ליקויים הרי שעל המשיבה, במקרה דנן, לתקן ליקויים אלה אף מעבר לתקופת ההתיישנות.

עוד נקבע בהסכם:

"במסגרת הסכם זה, מתחייב כל מעסיק החבר בארגון המעסיקים להמציא לארגון המעסיקים ולהסתדרות הצהרה שנתית מאושרת על ידי רואה חשבון בדבר עמידתו בכל החובות והתשלומים החלים עליו על פי דיני העבודה, צווי ההרחבה וההסכמים הקיבוציים."

הסכם קיבוצי 2011 לאכיפת זכויות עובדים הינו חדשני ולפיו על חברת השמירה להביא לידיעת הוועדה את כל המידע הרלוונטי בדבר זכויותיהם של העובדים, הצהרות שנתיות של מעסיקים, ביקורות ובדיקות כוללות ומנגנון המאפשר פנייה של עובדים אל הועדה. ועדת האכיפה הינה צעד משמעותי לצורך אכיפת הזכויות המגיעות לעובדים מכח ההסכם הקיבוצי. הסכם קיבוצי 2011 לאכיפת זכויות עובדים בא בתוספת להסכם הקיבוצי בענף השמירה ועל כן עדיין עומדת להסתדרות הזכות והאפשרות לפעול במסגרת סכסוך קיבוצי על פי דין. הסכם קיבוצי 2011 לאכיפת זכויות עובדים אמור לאכוף בעבר ובהווה את זכויות העובדים בענף.
ברי כי הסכם זה לא היה נחתם לולא חרב התובענות הייצוגיות המונחת על צוואריהן של חברות השמירה אולם בכל מקרה התוצאה מבורכת ובוודאי שהינו אמצעי נכון וטוב יותר מהתובענה הייצוגית שתתייחס לתקופה של 7 שנים בלבד. המנגנון שנוצר בהסכם קיבוצי 2011 לאכיפת זכויות עובדים בשילוב עבודתה של ההסתדרות אל מול המשיבה בעת פניית עובדי המשיבה אליה בתביעות פרט הינה דרך נאותה להבטחת זכויות עובדי המשיבה.

ומנגד, תובענה ייצוגית שכל האחריות לחלוקת הכספים נתונה למבקש ובא כוחו, שאין בידיו כל מידע אודות עובדי המשיבה, אין כל אחריות קיבוצית, איננה רצויה. במאמר מוסגר נציין, כי אין בידינו מידע לכמות הפונים לאחר אישור התובענה הייצוגית – אולם נראה כי מספרם אינו רב. נראה לנו שעדיפה הדרך הראשונה על פני התובענה הייצוגית. הליכים קיבוציים הינם הדרך הנכונה לאכיפת זכויות עובדים – ולא תובענות ייצוגיות.

מעדותו של מנכ"ל המשיבה, אשר משמש גם כיו"ר ארגון השמירה והאבטחה, עלה כי הצדדים החלו ביישומו של הסכם האכיפה:

"ת. ...לכל החברות בארגון נעשתה פניה ונקבע תור של חברות שמתוכן ככל הידוע לי 4 או 5 חברות כבר עברו את הביקורת של הועדה המשותפת לנו ולהסתדרות, לנו הכוונה זה אנשים חיצוניים. הפניה הייתה לחברות ושאלנו מי רוצה לצאת לפיילוט של אכיפה ויחד עם ההסתדרות קבענו את שמות החברות ואת היקף הבדיקה. אני יודע על מוקד אמון שנבדקה, אבל אני לא זוכר את שמות השאר.
...
ת. כמובן. הבדיקה היא בדיקה יסודית. יש לנו רואת חשבון, עורך דין, נציג הסתדרות. הבדיקה היא בדיקת שכר, בדיקת הפרשות לגמל וכל תלונה אחרת שיש לעובדים כנגד החברה. היה פרסום ל- 100,000 עובדים שהם עובדים בענף דרך החברות שקיבלו כתובת, והם מפנים שאלות וטענות."
(עמ' 33 לפרוטוקול שורות 15-11 וכן שורות 20-17).

לכן אם בעבר נטען כלפי ההסתדרות וארגון השמירה והאבטחה כי הסכם האכיפה לא מיושם, הרי שעל פי עדותו של מנכ"ל המשיבה, שלא נסתרה, הוחל ביישום ההסכם ולטעמנו היא הדרך הנכונה לשמירה על זכויות העובדים.

האם רשאי המבקש להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית ובשם מי ?
על פי סעיף 4 לחוק תובענות ייצוגיות על בית הדין לבחון האם לתובע יש עילת תביעה המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים בקבוצה שבשמם תובע התובע הייצוגי.

הגדרת הקבוצה וגודלה:
מטרת התובענה הייצוגית הינה לתבוע בשם קבוצה אשר לא ניתן לאתרה בנקל ולכן בא התובע הייצוגי ומגיש בשמה תביעה (בש"א 11107-03 אדרי יצחק נ' פרידמן חכשורי ניתן ביום 1.12.08 – פורסם במאגרים האלקטרוניים). במקרה דנן, מדובר בעובדי המשיבה אשר ניתן לאתרם על נקלה, הן על פי תעודת הזהות שלהם והן על פי שמותיהם.

זאת ועוד, חישוביו של המבקש מבוססים על עובד במשרה של 75% אולם עיון בתלושי השכר של המבקש עולה כי ממוצע משרתו בשנה האחרונה עמד על 61.6 שעות שהן כ- 33% משרה. התובענה הייצוגית מתבססת על 75% משרה, שאיננו היקף משרתו של התובע, כיצד אם כן חישב המבקש תובענה ייצוגית על סמך 75% משרה כאשר לא הוכח על ידו כי זהו היקף משרתו, קל וחומר שזהו היקף משרתם של עובדי המשיבה ?!

בנוסף מטרת התובענה הייצוגית הינה לתבוע בשם יחידים אשר הנזק הנגרם לכל אחד מהם קטן יחסית והנזק לקבוצה גדול כך שכדאי כלכלית להגיש תביעה רק בשם הקבוצה. במקרה דנן העובדים המאוזכרים בבקשה ומהווים, לטענת המבקש, חלק מהקבוצה הגישו תביעות פרט לבית הדין בסכומים לא מבוטלים וידעו לעמוד על זכויותיהם.

אשר על כן, הגדרת הקבוצה כפי שהיא באה לידי ביטוי בתובענה זו איננה מתאימה להליך התובענה הייצוגית.

להלן נבחן כל רכיב ורכיב של התובענה הייצוגית, על מנת להשיב על השאלה האם לתובע עילת תביעה כנגד המשיבה.

ניכוי לועד עובדים:
מהעדויות התברר כי במשיבה פעל ופועל ועד עובדים ואף צורפה ע"י המשיבה הודעה על בחירת ועד עובדים עוד משנת 1998.

הגב' אביבה סוויט, חשבת החברה וחברת הוועד משנת 1998, מונתה לועד ולטענתה אף היו בחירות לועד בשנת 1998 (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 19-18) ונבחרו לוועד שרה חונן, צביה דיסמן ואביבה סוויט (עמ' 11 לפרוטוקול שורה 1). בשל עזיבת שרה חונן וצביה דיסמן מונה ועד זמני במשיבה (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 10-9).

העדויות שנשמעו בפנינו תמכו בגרסת המשיבה כי במשיבה קיים ועד אשר אף התחלף עם השנים. כך לדוגמא כאמור לעיל, עד שנת 2009 כיהנה הגב' חונן כחברת ועד ואשר סיימה תפקידה עם סיום עבודתה במשיבה:

"המינוי שלי הוא מ- 28.12.09. יחד אתי קיבלה מינוי בחורה בשם יערה ובחורה בשם אביבה.
אני בחברה עוד מעט 7 שנים.
הבחירות האחרונות לועד העובדים, אני לא זוכר מתי הן היו. לא התעניינתי ואני לא זוכר אם היו או לא היו. אני לא זוכר שהיו בחירות אי פעם.
לפני בועד העובדים הייתה בחורה בשם שרה. תפקידה היה מזכירה בחברה. מזכירה של מי – אני לא זוכר. אביבה היא חשבת שכר. יערה היא מרכזנית.
אני חושב שגב' חונן סיימה ב- 2009 את עבודתה בחברה.
הבאתי מסמכים כפי שנכתב בזימון. אני מציג לך את המסמכים שהבאתי."
(עדות גרשטנר, עמ' 2 לפרוטוקול שורות 8-1)

עוד העיד מר גרשטנר כי הוא חבר ועד מיום 28.12.2009 ומונה על ידי ההסתדרות. יחד אתו נמצאים בועד יערה (מרכזנית במשיבה) ואביבה סוויט (חשבת שכר). גרסה זו נתמכה גם ע"י עדותה של סוויט (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 3-2).

אין מחלוקת בין הצדדים כי הארגון היציג של העובדים במשיבה הוא ההסתדרות הכללית והוועד פעל במשיבה בשם ארגון העובדים. ההסתדרות מעורבת בבחירת ועד העובדים במשיבה (עמ' 28 לפרוטוקול שורות 25-24) ומעדותו מנכ"ל הנתבעת התברר כי בין ההסתדרות למשיבה מתקיים קשר רציף (עמ' 29 לפרוטוקול שורות 9-4 ואילך).

מעדותו של מנכ"ל המשיבה התברר כי ההסתדרות טיפלה גם בהיבט הקיבוצי במשיבה (עמ' 28 לפרוטוקול שורות 18-14) . גרסה זו לא הוזמה על ידי המבקש.

מעדותו של גרשטנר התחוור כי מועברים דמי ועד לועד ולכל שלושת חברי הועד יש זכות חתימה בחשבון של הוועד וחתימה על שיק צריכה להיות בחתימת שניים מתוך שלושת הנציגים (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 24-23).

מהעדויות עלה כי עיקר פעולותיו של הועד במתן מתנות לחגים, מבצעים וארגון אירועים (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 24-22).

עוד התברר מעדותה של סוויט כי תלונה שנתקבלה מאת אחד העובדים טופלה בידי הועד:

"היו פונים לשרה בד"כ, והיא הייתה מפנה אלי את הבעיות, אם הייתה בעיה. ואני הייתי מטפלת בהן. אם פנו לועד העובדים אז זה טופל. אם עובד התלונן שחסר לו משהו, פנו אלי, ואני בדקתי אישית. אם היה חסר, אז שילמנו – אני חשבת שכר בחברה. אני נתתי הוראה לשלם. אם גיליתי שלא מגיע, אז הודענו או בכתב או בע"פ, שלא מגיע והודענו לו בעל פה – הודענו זה אני, הודעתי למנהל יחידה או למנהל סניף והוא הודיע לעובד. או שבכתב, או שבעל פה."
(עמ' 12 לפרוטוקול שורות 7-2).

אשר על כן מסקנתנו היא שאומנם התקיים ועד במשיבה אשר תפקד כועד ולכן בדין נוכו כספים ממשכורותיהם של העובדים שהועברו לחשבון נפרד מחשבון המשיבה אשר התנהל בבנק אחר. גרסתה של המשיבה לפיה אין למנהלי המשיבה זכויות חתימה בחשבון בנק זה לא נסתרה על ידי המבקש.

מסקנתנו היא שלתובע אין עילת תביעה בגין רכיב תביעה זה.

ניכוי לביטוח אובדן כושר:
כעולה מעדותה של סוכנת הביטוח, המבקש חתם על הצעה לביטוח (נספח א') וגם מעדותו של המבקש עלה כי חתם על נספח א' לתצהיר סוכנת הביטוח (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 26-25). המשיבה צירפה לתיק ביה"ד את הפוליסה. לא זו אף זו, המבקש היה בקשר עם סוכנת הביטוח בתקופת עבודתו אצל המשיב (עמ' 21 לפרוטוקול שורות 11-9). עוד התחוור מעדותה של סוכנת הביטוח ומהפוליסה שצורפה על ידה, שהביטוח הינו אישי ולא קולקטיבי והמעביד אינו זכאי להחזר כלשהו בגין היעדר תביעות. עוד יצוין כי 0.7% מהשכר שמנוכה בגין אובדן כושר עבודה הינו תשלום נמוך יחסית (בד"כ באובדן כושר נגבים 2.5% מהשכר).

בטרם הגיש המבקש את התובענה הייצוגית לא טרח המבקש לבדוק נתונים אלו:
"פניתי לסוכנת ע"מ לקבל נתונים... לחברת הביטוח לא פניתי."
(עמ' 5 לפרוטוקול שורות 32-29 וכן עמ' 6 לפרוטוקול שורות 2-1, עדות המבקש).

אילו בדק המבקש יכול היה לגלות כי קיים רכיב אובדן כושר בפוליסת ביטוח המנהלים (עמ' 6 לפרוטוקול שורה 8) אולם הוא לא ביקש כלל לראות את הפוליסות (עמ' 8 לפרוטוקול שורה 23).

מסקנתנו היא שלתובע אין עילת תביעה בגין רכיב תביעה זה.

תשלום השכר:
מעיון בחשבונות הבנק של המבקש ושצורפו על ידי המבקש עולה כי לא צורפו דפי חשבון לכל התקופה אלא רק לשנה וחצי האחרונות לעבודתו וכן מספר תלושי שכר לשנת 2004. מעיון בדפי חשבון אלו נראה כי קיימים חודשים שבהם הופקד שכר העבודה עד לתשיעי לחודש שבו משתלם השכר. במקרים בודדים נראית הפקדה בעשירי לחודש. איננו מקלים ראש באיחור בהפקדת המשכורות לעובדים, אולם בכך אין כדי להקים עילה לאישור תובענה ייצוגית ועל המבקש היה להראות בגין אלו חודשים נעשתה ההפקדה באיחור ובניגוד לדין.

חישוביו של המבקש מבוססים על הפקדות שכר ביום העשירי של אותו חודש, כאשר עובדתית כפי שהראינו לעיל, זה אינו מדוייק ולא הוכח שאומנם הופקדו כל המשכורות על פני כל תקופת עבודתו בעשירי לחודש או לחלופין בכמה משכורות עסקינן.

על פי כללי המסלקה של בנק ישראל (למעט "העברות זהב", המועברות בזמן אמת) הפקדות הנעשות עד 12:00 בצהריים באמצעות מרכז הסליקה הבנקאי מועברות עוד באותו יום. הפקדות לאחר השעה 12:00 צהריים מועברות למחרת. לכן לא ניתן לשלול כי הפקדות המשיבה נעשו בצהרי התשיעי לחודש והופיעו כהפקדה בעשירי לחודש.

עדותו של דוד נבו, מפקח סניף חיפה, התייחסה לעובדים אשר שכרם שולם באמצעות המחאות. עדותו לפיה תשלום השכר באמצעות העברות בנקאיות הועברו רק ב- 10 לחודש, איננה מדויקת עובדתית. כפי שראינו בדפי החשבון של המבקש היו חודשים שבהם הופקדו ב- 9 לחודש. זאת ועוד, דוד נבו כלל לא הכיר את המבקש (עמ' 19 לפרוטוקול שורות 13-12 וכן 16-15).

ועוד, על פי ההסכם הקיבוצי בענף השמירה הרלוונטי לתקופה (סעיף ח2 (11) להסכם הקיבוצי) מועד תשלום שכר העבודה עבור החודש הקודם יהיה לא יאוחר מה-14 לחודש. אשר על כן, גם אם במקרים מסויימים שילמה המשיבה לכאורה שכר ב- 10 לחודש, הרי שהיא פעלה על פי ההסכם הקיבוצי.

עוד עולה מעיון בדפי החשבון של המבקש, כי המבקש היה ביתרת זכות בחשבונו ועל כן ברי כי לא נגרם לו כל נזק. בסעיף 4 (ב) לחוק התובענות הייצוגיות נקבע כי בבקשה לאישור שהוגשה בידי תובע ייצוגי "די בכך שהמבקש יראה כי לכאורה נגרם לו נזק". המשיבה הצליחה להראות כי לתובע לא נגרם נזק. המבקש עצמו לא חוייב בריבית עקב הפקדת השכר (עמ' 6 לפרוטוקול שורה 24, עדות המבקש).

יתר על כן, הלכה למעשה מבקש המבקש לחייב את המשיבה בפיצוי בגין הלנת שכרו, עילה אשר איננה אפשרית על פי חוק תובענות ייצוגיות.

מסקנתנו היא שלתובע אין עילת תביעה בגין רכיב תביעה זה.

הפקדות לביטוח מנהלים:
לטענת המבקש, כספי הניכויים הועברו באיחור לחברת הביטוח. ראשית, לא הוכחו על ידי המבקש המועדים שבהם הועברו הכספים לביטוחי המנהלים.

על פי סעיף 19 א' לחוק הגנת השכר על המשיבה היה להעביר כספים אלו תוך פרק הזמן שנקבע בחוק וכך אומנם נהגה המשיבה. גב' מזרחי אסתר העידה כי המשיבה מעבירה מידי חודש שיק עבור הפנסיה או ביטוח המנהלים עבור מאות עובדים (עמ' 25 לפרוטוקול שורות 3-2, עדותה של אסתר מזרחי).

בכל מקרה, עילת התביעה בגין איחור בהעברתם ההפקדות לביטוח המנהלים נתונה לקופת הגמל.

אשר על כן לתובע אין עילת תביעה כנגד המשיבה בגין רכיב זה.

הפקדה בחסר לפנסיה:
במסגרת העדויות בתיק ובסיכומי המבקש הועלתה לראשונה עילה חדשה בגין הפקדה בחסר לכאורה לפנסיה. זוהי הרחבת חזית והמשיבה לא יכולה הייתה להתגונן בגינה ועל כן דינה להידחות. זאת ועוד, במהלך ניהול תובענה זו ביקש המבקש לתקן את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית אולם לא ביקש אף במסגרת זו להוסיף עילת תביעה זו (ראה החלטת בית הדין מיום 21/10/2010).

התנהלות המבקש:
תביעה על סך למעלה מ-4 מליון ₪ שאינה מבוססת, מבלי שהמבקש טרח לבדוק האם קיים ועד במשיבה ומבלי שפנה להסתדרות על מנת לבדוק האם קיים ועד במשיבה והאם מועברים כספי הועד לחשבון בנק נפרד איננה ראויה להתברר כתובענה ייצוגית. זאת ועוד, המבקש לא פנה לחברת הביטוח לבדוק על איזו פוליסה חתם והאם היא כוללת בחובה רכיב אובדן כושר. המבקש גרר את המשיבה להליך ארוך שנמשך על פני כשלוש שנים, הגיש בקשות רבות שחלקן נדחו ע"י בית הדין ובית הדין קבע באותה עת כי הוצאות הבקשות תילקחנה בחשבון בעת מתן ההחלטה בבקשה לאישור התובענה הייצוגית.

בנוסף, כללי החשבונאות הישראלית והבינלאומית מחייבים תאגידים לכלול גילוי מספיק בביאורים לדו"חות הכספיים אודות התחייבויות תלויות שיאפשר למשתמשים בהם (כגון בנקים) להבין את מהותן, עיתויין וסכומן. תביעה משפטית תחשב מעין מחויבות משפטית הנופלת בגדר התחייבות תלויה. תביעה ייצוגית בהיקף כספי כגון המקרה דנן, אף אם סיכויי התביעה קלושים ככל שיהיו, גילויו של מידע אודותיה בדו"חותיה הכספיים של החברה יהווה בעיני משתמשי הדו"חות הכספיים כגון בנקים, ספקים ונותני שירותים מעין תמרור אזהרה גדול אשר תוצאותיו עלולות להיות חמורות עד כדי פגיעה בהמשך פעילותו של התאגיד כעסק חי. מנגד, אי גילויו של מידע זה בדו"חות הכספיים של התאגיד יהווה פעולה מנוגדת לכללי החשבונאות. לפיכך ברור כי למשיבה נגרם נזק עת הייתה תלויה ועומדת כנגדה במשך מספר שנים תביעה על סך מיליוני שקלים וזאת יחד עם העובדה כי, כאמור לעיל, התביעה שהוגשה הייתה ללא כל ביסוס ראייתי.

סוף דבר:
במקרה דנן התובע הייצוגי לא הוכיח תביעתו. אשר על כן הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, המבקש ישא בשכר טרחת בא-כוח המשיבה בסך 40,000 ₪ והוצאות המשיבה בסך 1,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום ושאם לא כן , ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות מתבקשת לשלוח פסק דין זה להסתדרות העובדים החדשה.

ניתן היום, ‏י"ג סיון תשע"ב, ‏03 יוני 2012 , בהעדר הצדדים.

בן
נציג עובדים –אברהם פסקל

ד"ר אריאלה גילצר-כץ שופטת

נציג מעבידים –יצחק בן דור

ק. אסף כהן
19 מתוך 20


מעורבים
תובע: טאובר עמיעד )צבי)
נתבע: קבוצת השומרים שמירה ובטחון בע"מ
שופט :
עורכי דין: