ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין היועץ המשפטי לממשלה נגד עתאמלה(אסיר) :

בפני הרכב כבוד השופטים:
סגן הנשיאה ש. ברלינר [אב"ד]
סגן הנשיאה י. גריל
השופטת ב. בר-זיו

העותר:

היועץ המשפטי לממשלה
באמצעות פרקליטות מחוז חיפה (פלילי)
ע"י ב"כ עוה"ד אדם סרי

נגד

המשיבים:

1. סעיד עתאמלה (בן נור) (אסיר)
ע"י ב"כ עוה"ד בוריס שרמן (ס.צ.)

2. ועדת השחרורים

בית המשפט המחוזי בחיפה

החלטה

א. בפנינו עתירת היועץ המשפטי לממשלה כנגד החלטתה של ועדת השחרורים (להלן: "הוועדה") לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א – 2001 (להלן: "החוק") מיום 13.5.2012 בראשות כבוד השופט (בדימוס) חנוך שילוני, לפיה הוחלט על שחרורו המוקדם של המשיב מס' 1 (להלן: "המשיב") בכפוף לתנאים כפי שפורטו בגוף ההחלטה.

הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

המשיב, יליד 1957, ובהתאם לאמור בהחלטתה של הוועדה הוא מרצה כיום את המאסר ה-10 וה-11 (ביחד). מדובר בעונש מאסר בפועל לתקופה כוללת של 9 חודשים בגין עבירות של הסגת גבול והחזקת נכס חשוד כגנוב. המאסר הנוכחי כולל מאסר בעבודות שירות, שהופקע.

יובהר, שמניין המאסרים שצויין לעיל כולל שני מאסרים שאותם ריצה המשיב בעבודות שירות, וכן מאסר שאותו ריצה בחופף למאסר אחר.

ב. לחובת המשיב, כך מציינת הוועדה, 36 הרשעות קודמות במגוון עבירות בתחומי אלימות, רכוש, סמים, מרמה ותעבורה.
ב-ת.פ. 25835-07-10 של בית משפט השלום בנצרת (ס.הנשיא חנא סבאג) נדון המשיב בגין הסגת גבול פלילית, ניסיון גניבה, והחזקת מכשירי פריצה. בגזר הדין מיום 24.11.11 הוא נדון, בין היתר, לחמישה חודשי מאסר בפועל שנתאפשר לו לרצותם בעבודת שירות.

דא עקא, ביום 15.2.12 נדון המשיב בת.פ. 16603-12-11 של בית משפט השלום בנצרת (כבוד השופטת יפעת שיטרית) בגין הסגת גבול פלילית והחזקת נכס חשוד כגנוב לחודשיים מאסר בפועל, והופעל עונש מאסר מותנה בן 6 חודשים, שהושת על המשיב בת.פ. 6808-08-08 של בית משפט השלום בנצרת.

הואיל והופקעו עבודות השירות שהוטלו על המשיב ב-ת.פ. 25835-07-10 (מיום 24.11.11), קבעה כבוד השופטת שיטרית שהמשיב ירצה את חמשת החודשים, שהוא היה אמור לבצע בעבודת שירות, מאחורי סורג ובריח.

בגזר דינה קבעה כבוד השופטת שיטרית כי עונש המאסר המותנה שהופעל (6 חודשים), ירוצה חציו בחופף לתקופת המאסר בפועל שבמקום עבודות השירות (5 חודשים) וחציו במצטבר. לכך גם התווספה הפעלה במצטבר של מחצית מעונש המאסר בפועל בן החודשיים, כך שבסיכומו של דבר, בהתאם לגזר הדין מיום 15.2.12, תקופת המאסר בפועל שהטילה כבוד השופטת יפעת שיטרית על המשיב, היא תקופת מאסר בפועל של 9 חודשים.

כן הוסיפה כבוד השופטת שיטרית כי נוכח נכונות המשיב להשתלב בהליך טיפולי ולשנות מדרכיו, היא ממליצה לרשויות שב"ס לשלב את המשיב בבית סוהר שיקומי, וכן לשלבו בהליך טיפולי אם יימצא מתאים לכך, והכל לפי שיקול הדעת המקצועי של הרשויות.

ג. כעולה מן העתירה, החל המשיב את ריצוי מאסרו ביום 5.12.11. מועד חלוף שני השלישים מתקופת מאסרו (בניכוי מינהלי), חל ביום 14.5.12, ואילו מועד תום ריצוי המאסר במלואו חל ביום 4.9.12.

ד. בעניינו של המשיב התקיימה וועדה קודמת ביום 15.4.2012. בדיון שהתקיים בפני ועדה זו (בראשות כבוד השופט (בדימוס) עמירם שרון), מסר ב"כ המדינה שהופיע בפני אותה וועדה כי בעברו זכה המשיב פעמיים לשחרור מוקדם, בשנות ה-80', אך בפעם האחרונה שזכה לשחרור מוקדם שב לסורו כחודשיים בלבד לאחר מכן.

כמו כן, ציין ב"כ המדינה, באותה וועדה מיום 15.4.12, שהוא מבקש לזקוף לחובת המשיב את העובדה שהוא ביצע את העבירות שבגינן הורשע בזמן שהוא עומד לבצע עבודות שירות.

ב"כ המדינה גם ציין בפני אותה וועדה שהמשיב נוטל אחריות חלקית בלבד למעשיו, והוא בעל דפוסי התנהגות עברייניים, כעולה מחוות הדעת הסוציאלית המעודכנת מיום 10.4.12, המתארת חוסר מוטיבציה טיפולית של המשיב בתחום ההתמכרות.

ב"כ המדינה ציין שבמצב דברים זה מדובר באסיר מסוכן ורצידיביסט הנמנע מלנצל הזדמנויות שניתנו לו בעבר, ומכאן ההתנגדות לשחרורו המוקדם.

ה. המשיב טען בפני הוועדה מיום 15.4.12 שהוא כלל לא החל בביצוע חמשת חודשי עבודת השירות, וכאשר נדון בפני כבוד השופטת יפעת שיטרית, הוא ביקש להפקיע את חמשת חודשי עבודת השירות, וכן ביקש מן השופטת כי יופנה לטיפול והשופטת המליצה על כך.

המשיב ציין שהוא נמצא מטופל במסגרת מרכז יום מזה 8 שנים ובדיקות השתן שהוא מוסר הן נקיות.

כמו כן מסר המשיב לוועדה הנ"ל שהוא נדון בשנת 2000 בגין עבירה של אלימות במשפחה לגבי גרושתו, הוא גם מודה שעשה טעות, אך היה זה בתקופה שהוא היה נתון להשפעת סמים, ואילו משנת 2003 עד היום הוא נקי.

המשיב סיפר עוד לוועדה הנ"ל שילדו התאבד בתלייה בגיל 17, ובתו התגרשה מבעלה בגלל המאסר נשוא הדיון. הוא גם מציין שעשה טעות עם גרושתו בשנת 2000, ולטענתו, עולמו חרב עליו והוא מבקש עזרה, ומבקש שתינתן לו ההזדמנות שכבוד השופטת יפעת שיטרית התייחסה אליה בגזר דינה. המשיב גם טען כי הוא נכה בידו. המשיב ביקש שתהיה לו אפשרות לקיים שיחות עם העובדת הסוציאלית.

ו. בהחלטתה מיום 15.4.12 התייחסה הוועדה, בראשות כבוד השופט (בדימוס) ע. שרון, לאמור בגזר דינה של כבוד השופטת יפעת שיטרית:

"נוכח נכונותו של הנאשם להשתלב בהליך טיפולי ולשנות מדרכיו, רואה אני לבוא בהמלצה לשלטונות שב"ס לשלב את הנאשם בבית סוהר שיקומי וכן לשלבו בהליך טיפולי, באם יימצא מתאים לכך, והכל על פי שיקול דעתם המקצועי".

הוועדה ציינה כי המשיב הצהיר שהוא מוכן להשתלב בכל תוכנית שיקומית, אך עד כה לא שולב בתוכנית כזו בין כותלי הכלא. הוועדה הוסיפה שהתנהגותו בין כותלי הכלא היתה תקינה ומאסרו האחרון היה לפני 12 שנה.

יחד עם זאת, בדו"ח הסוציאלי מיום 21.2.12 נכתב כי ההתרשמות היא מאסיר "בעל נורמות עברייניות מופנמות, עם זאת חיובי ומביע רצון לעבור טיפול ולהשתקם". בנסיבות אלה, סברה הוועדה מיום 15.4.12 כי מן הראוי לדחות את המשך הדיון כדי לאפשר למשיב להציג בפני הוועדה תוכנית שיקומית מטעם הלשכה לשירותים חברתיים שבמקום מגוריו (ריינה).

ז. עד כאן הרקע לוועדה שהתקיימה ביום 13.5.12 בפני כבוד השופט (בדימוס) ח. שילוני, שעל החלטתה מוגשת עתירה זו על-ידי ב"כ היועץ המשפטי.

בדיון שהתקיים בפני הוועדה ביום 13.5.12 הוסיף וציין ב"כ המדינה כי בניגוד לאמור בהחלטת הוועדה מיום 15.4.12, מאסרו האחרון של המשיב לא היה לפני 12 שנה, אלא היה לו גם מאסר בעבודות שירות, מאסר שהסתיים באוגוסט 2010, וזאת בגין גניבה מרכב והסגת גבול.

הוסיף ב"כ המדינה, כי העבירות הנוכחיות שבגינן מרצה המשיב עונש מאסר, בוצעו 14 חודשים בלבד לאחר סיום עבודות השירות דלעיל.

ב"כ המדינה טען בפני הוועדה כי המשיב איננו מתאים לשחרור מוקדם, וזאת בוודאי אם יציג תוכנית מן הרשות המקומית בלבד, שהיא למעשה תוכנית ללא פיקוח.

ב"כ המדינה גם הפנה את הוועדה לחוות הדעת הסוציאלית המעודכנת מיום 10.4.12, שם צויין כי המשיב נעדר מוטיבציה לטיפול בתחום ההתמכרות, ולכן עליו להשתקם לאחר שיסיים את מלוא תקופת מאסרו ויוכל לפנות בעניין שיקומו לרש"א, לאחר שיסיים את תקופת המאסר.

ב"כ המדינה הוסיף שהמשיב נכשל בעבר פעמיים כשקיבל בזמנו שחרור מוקדם מן המאסר והוסיף והצביע על התנגדותה של משטרת ישראל לשחרור וציין שגיליון ההרשעות הקודמות מכביד למדי.

ח. המשיב מצידו אמר בפני הוועדה, ביום 13.5.12, כי בדיקת השתן היתה תקינה, הוא מצוי במרכז יום לגמילה מסמים ובמעקב מזה 8 שנים, ויש לו אישור כי בדיקות השתן שהוא מוסר הינן נקיות, והוא מתכוון לחזור לאותו מרכז מיד לכשישתחרר ולהמשיך את הטיפול במסגרת המרכז.

המשיב גם טען שבעוד שכבוד השופטת יפעת שיטרית המליצה כי הוא ישוקם במסגרת הכלא נאמר לו בבית הסוהר שלצורך זה תקופת מאסרו קצרה מידי.

המשיב הבטיח לשתף פעולה עם העובדת הסוציאלית לאחר שישתחרר, יכינו לו תוכנית והוא מוכן ללכת לטיפול ולקבל את התוכנית השיקומית.

המשיב חזר בפני הוועדה על כך שהוא מוגבל, איננו יכול לעבוד, ומתקיים מקצבת המוסד לביטוח לאומי, אך מוכן לקיים כל תוכנית שתוטל עליו והוא הוכיח את יכולתו בכך שהוא נקי מסמים מזה 10 שנים.

ט. בתגובה, ציין ב"כ המדינה שהעבירות שבגינן מרצה כיום המשיב עונש מאסר בוצעו בתקופה שבה הוטל על המשיב לבצע עבודת שירות ומאסרו כולל את הפקעת עבודות השירות. מכאן למד ב"כ המדינה על דרך של קל וחומר, שלא ניתן להסתפק לגבי המשיב בתוכנית וולונטרית בלתי מוגדרת.

י. הוועדה בראשות כבוד השופט (בדימוס) ח. שילוני, כותבת בהחלטתה כי ההחלטה של וועדת השחרורים הקודמת מיום 15.4.12 התבססה על המלצת השופטת יפעת שיטרית שדנה את המשיב למאסרו הנוכחי ובגזר הדין המליצה בפני רשויות שב"ס לשלב את המשיב בבית סוהר שיקומי ולשלבו בתהליך טיפולי על-פי שיקול הדעת המקצועי של הגורמים המטפלים.

הוועדה סוברת בהחלטתה כי מכיוון שהמשיב לא זכה בהיותו בכלא לטיפול כלשהוא, עקב יתרת מאסר קצרה, מן הראוי לאפשר למשיב טיפול מתאים במסגרת הקהילה ולפיכך, מתמלאים התנאים המאפשרים את שחרורו המוקדם.

הוועדה מציינת כי המשיב הציג בפניה מכתב מן המועצה המקומית ריינה מיום 21.4.12, המאשר את היכרות הלשכה לשירותים חברתיים עם המשיב, ונכונותם לקבלו לתוכנית טיפולית שיקומית לאחר שחרורו המוקדם.

מוסיפה הוועדה שהמכתב אמנם איננו בגדר תוכנית שיקומית מפורטת, כפי שנתבקש המשיב להמציא לפי החלטת הוועדה מיום 15.4.12, ואולם, כך כותבת הוועדה, אחד התנאים לשחרור מוקדם יהא התייצבות מיידית בפני גורמי הטיפול בקהילה, והתייצבות לביקורת בפני הוועדה עם הצגת תוכנית מפורטת לטיפול.

על יסוד כל אלה הורתה הוועדה על שחרורו המוקדם של המשיב והוסיפה שיהא עליו להתייצב בתוך שלושה ימים ממועד שחרורו בפני הלשכה לשירותים חברתיים במועצה המקומית ריינה לצורך ראיון והכנת תוכנית טיפולית שיקומית עבורו, וכן למלא אחר התוכנית הטיפולית שתוכן עבורו. בנוסף, יהא עליו להתייצב בתחנת המשטרה בשבוע הראשון והשלישי של כל חודש לצורך החתמת רישיון האסיר, ועליו לשהות במעצר בית לילי בביתו בין השעות 21:00 עד 06:00 למחרת, ולהתייצב בפני וועדת השחרורים לישיבת ביקורת ביום 1.7.12.

י"א. על כך מונחת בפנינו עתירת היועץ המשפטי לממשלה המבקש לבטל את החלטתה של הוועדה.

תמצית טענת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה היא, שהחלטת הוועדה מיום 13.5.12 לוקה בחוסר סבירות קיצוני, הואיל והיא לא ייחסה משקל למסוכנות המוכחת של המשיב, מסוכנות שהוכחה כדבעי לפני הוועדה והיא מהווה שיקול ראשון במעלה שהיה על הוועדה לשקול בהתאם להוראתו המפורשת של החוק.

י"ב. נטען בעתירה כי ההחלטה מתעלמת מביצוע העבירות בגינן מרצה המשיב את מאסרו בעת ניהול הליכים פליליים אחרים נגדו, תוך הפסקה מינהלית של עבודות השירות, והפרת המאסר על תנאי, וכל אלה אינם מאפשרים את מתן האמון הנדרש באסיר להימנעותו מביצוע עבירות בתקופת השליש.

עוד נטען בעתירה שהחלטת הוועדה מתעלמת מכך שהמשיב חזר לסורו למרות שזכה פעמיים בעבר לשחרור מוקדם, ובמקרה האחרון ביצע את מעשי העבירה חודשיים בלבד לאחר שחרורו המוקדם, תוך מעילה באמונה של הוועדה.

י"ג. החלטת הוועדה, כך טוען עוד ב"כ המדינה, מתעלמת מהיעדר מוטיבציה טיפולית בתחום ההתמכרות גם היום, כעולה מחוות הדעת הסוציאלית המעודכנת בעניינו של המשיב. ההחלטה מתעלמת מהיעדר כל פיקוח על האסיר בעת תקופת התנאי, בין במסגרת תעסוקתית ובין במסגרת טיפולית, ונסמכת למעשה על רצונו הטוב של האסיר בלבד.

י"ד. נטען בעתירה, שממכלול הנתונים שהובאו בפני הוועדה עולה תמונה חד משמעית של אסיר נרקומן ורצידיביסט מזה עשרות שנים, ללא אינדיקציה לשינוי דרך כלשהוא מצידו, פרט להבטחותיו הריקות. לכן, כך נטען, אין זה סביר להעריך שאין מסוכנות הנשקפת מן האסיר, וזאת בהיעדר כל הירתמות מצידו לטיפול גמילה במהלך המאסר או אף במסגרת התנאי.

ב"כ המדינה מדגיש שגם ביחס לתקופת השליש לא הוצגה כל תוכנית טיפולית מתאימה או ברת פיקוח ומצב דברים זה מעמיד את הציבור בסיכון בלתי סביר הכרוך בשחרור המוקדם ומחייב את ביטול ההחלטה.

ט"ו. אין זה סביר להניח, כך נטען, שהמשיב ישתלב בהליך טיפולי מתאים, אם ישוחרר, כשהמשיב עצמו לא הביע רצון לעשות כן בין כותלי בית הסוהר.

נטען גם בעתירה, שהעבירות בגינן מרצה המשיב את מאסרו הנוכחי מהוות המשך ישיר לעברו המכביד ומאסריו הקודמים, כאשר ממכלול הנתונים עולה חשש כבד להתמכרות נמשכת לסמים מסוכנים כגורם לפעילותו הפלילית של האסיר.

בנסיבות אלה מסוכנות יתרה נשקפת מן האסיר, וזו אינה זוכה לכל מענה בהחלטתה של הוועדה.

ט"ז. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 24.5.12 חזר ב"כ היועץ המשפטי על הטענות והנימוקים המופיעים בעתירה המפורטת.

סניגורו המלומד של המשיב, עו"ד ב. שרמן, טען בתגובה כי הוועדה היתה מודעת היטב לעבירות בהן הואשם והורשע המשיב, והוסיף כי מדובר בשני מקרים של כניסה למבנה נטוש של בית ספר, ניסיון לגנוב מן השטח ברזל, ולכך צורף מקרה נוסף של גניבה. ביחד עם המרת עבודות שירות ומאסר בפועל נדון המשיב ל-9 חודשי מאסר.

לטענת הסניגור, המסוכנות העולה ממעשים אלה של המשיב היא מוגבלת. לדעתו, טענת המדינה כאילו החלטת הוועדה מתעלמת מכך שהמשיב חזר לסורו למרות שזכה פעמיים לשחרור מוקדם, משקלה אפסי הואיל ומדובר בשחרורים מוקדמים מלפני שנים ארוכות (שנת 84' ושנת 89'), ולכן המשקל שצריכה היתה הוועדה לייחס להפרה צריך להיות נמוך, ואכן כך נהגה הוועדה.

י"ז. באשר לטרוניית ב"כ היועץ המשפטי בנוגע להיעדר מוטיבציה טיפולית מצד המשיב, מדגיש הסניגור שאין לשב"ס תוכנית טיפולית במקרה של מאסרים לתקופה קצרה, ולכן נהגה הוועדה כראוי משהתחשבה בהמלצתה של כבוד השופטת יפעת שיטרית בגזר הדין שלפיו נדון המשיב ל-9 חודשי המאסר בפועל, גזר דין שבו הובעה תקווה כי המשיב ישולב על-ידי שב"ס בתוכנית שיקומית.

אין זה נכון, כך טוען הסניגור, שהמשיב סירב להשתלב בתוכניות שיקום שהוצעו לו, וזאת מן הטעם שלא הוצעו לו תוכניות שיקום. לכן נהגה הוועדה כראוי כאשר התחשבה בהבעת התקווה כפי שבאה לידי ביטוי בגזר הדין של כבוד השופטת שיטרית והתחשבה בנכונותו של המשיב להיגמל, ובמאמצים שעשה בפנייתו לשירותי הרווחה של המועצה המקומית ריינה, ובאמור במכתב של הלשכה לשירותים חברתיים ממנו עולה כי המשיב מוכר לשירותי הרווחה והוא נכון להתקבל לטיפול שם, והם מוכנים לקבלו.

י"ח. בהתייחס לטענת ב"כ היועץ המשפטי בנוגע להיעדר פיקוח בתקופת השחרור המוקדם על תנאי, משיב הסניגור כי הוועדה הביאה בחשבון את מכלול השיקולים. נכון הוא שלחובתו של המשיב רישומים פליליים רבים, אך רובם מלפני שנים רבות מאוד, זולת ההרשעה האחרונה.

מוסיף הסניגור, שגם הטענה כאילו מרצה המשיב מאסר עשירי + אחד עשר, אינה מדוייקת הואיל ולפי טופס 903 שצורף לכתב העתירה, המאסר המשמעותי היחיד שריצה האסיר לפרק זמן של מעל שנה, היה בשנת 1988 (15 חודשים). מאסר אחרון שריצה היה 10 חודשים בשנים 99' – 2000.

לאחר מכן, היה עוד עונש מאסר שריצה המשיב בשנת 2010, אך זה היה מאסר של חודשיים בעבודות שירות.

י"ט. עוד טוען הסניגור, שתפקידו של בית המשפט לעניינים מינהליים הוא לבחון האם נפלה שגגה בשיקוליה של הוועדה. לטענת הסניגור אין שיקולים שהוועדה התעלמה מהם, והמשקל שהעניקה הוועדה לשיקולים הרלוונטיים השונים הוא נכון. בוודאי שאין המדובר בהחלטה בלתי סבירה באופן קיצוני שיהא בה כדי להצדיק התערבותו של בית משפט זה.

כ. לטענת הסניגור, הביאה הוועדה בחשבון את המסוכנות האקטואלית של המשיב כיום, והתחשבה בעברו הפלילי של המשיב, וכן בחומרת העבירות שבגינן הוא מרצה את עונשו כיום, ובהמלצתה של כבוד השופטת שיטרית, שלפיה התבקש שב"ס לסייע בשיקומו של המשיב, דא עקא שהמשיב לא שולב בשיקום, ובמכלול הנסיבות, הגיעה הוועדה למסקנה שניתן להורות על שחרורו של המשיב בתנאים שנקבעו בהחלטה.

הסניגור חזר והדגיש שרוב העבירות שבגיליון ההרשעות הקודמות של המשיב הינן מלפני שנים רבות, אין המדובר במקרים חמורים, שהרי גם העונשים שהוטלו עליו היו קלים, וגם הנסיבות של העבירות בגינן הוא מרצה עונש מאסר כיום אינן מצביעות על חומרה מיוחדת.

כ"א. ב"כ היועץ המשפטי הגיב על דבריו של הסניגור וטען כי למעשה המסקנה העולה מגיליון ההרשעות הקודמות של המשיב היא, שהמשיב מצוי באותה דרך מאז שנות ה-80 ולא ניתן לתת בו אמון.

לטענת ב"כ היועץ המשפטי העונשים שהוטלו בעבר על המשיב היו קלים, הוא קיבל הזדמנויות שיקומיות בדרכים שונות, בין אם על-ידי כך שהוענק לו שחרור מוקדם, בין אם על ידי כך שהוטלו עליו מאסרים על תנאי, ובין אם בכך שהתאפשר לו לרצות עונש מאסר בעבודות שירות, ואולם, את הלקחים שלו הוא טרם הפיק.

הרקע להתנהגות המשיב זו בעיית הסמים, וזהו המניע לפעילותו העבריינית החוזרת, וככל שהמניע הזה איננו מטופל, המסוכנות קיימת.

כ"ב. מוסיף וטוען היועץ המשפטי, שהמשיב לא עמד בנטל להראות שהוא איננו מסוכן והוא לא הביע מוטיבציה לטיפול בהתמכרות. הדו"ח הסוציאלי מלמד שהמשיב לא היה מעוניין בטיפול, ואין זה מתקבל על הדעת שהמשיב יילך לשיקום בכוחות עצמו.

הוועדה, כך טוען ב"כ היועץ המשפטי, התעלמה למעשה מן האמור בדו"ח הסוציאלי המעודכן (נספח ה(2) לעתירה), דו"ח זה הוא עדכני מיום 10.4.12, ונאמר בו שהמשיב ללא מוטיבציה לתהליך טיפולי בתחום ההתמכרות.

לטענת ב"כ היועץ המשפטי לא היה בסיס עובדתי לקביעה שהמשיב לא זכה לטיפול שיקומי, שהרי מן הדו"ח הסוציאלי העדכני עולה שאין לו מוטיבציה לכך.

כ"ג. המשיב עצמו אמר לנו בשעת הדיון כי הוא מצוי במרכז יום בנצרת לנפגעי סמים מזה 8 שנים, ובדעתו להמשיך באותו מרכז לכשישתחרר. עוד ציין, כי הוועדה (בהחלטתה מיום 13.5.12), הורתה לו להימצא במעצר בית בשעות הלילה, וקבעה ישיבת ביקורת לתאריך 1.7.12.

לדבריו, בעברו הוא אכן היה מכור לסמים, ובאותה תקופה לא היה אכפת לו מה הוא עושה, וציין גם את האסון שארע לו כשבנו התאבד בשנת 2000, והוסיף שהוא כבן 56 כיום, ולדבריו "נתתי מילה שאני לא חוזר לבית סוהר".

כ"ד. לאחר שנתנו דעתנו להחלטתה של הוועדה, לטיעונים שבעתירה, לרבות הנספחים השונים שצורפו לעתירה, ולטיעונים המפורטים בעל פה ששמענו ביום 24.5.12 מפי שני הצדדים, מסקנתנו היא שעלינו להיעתר לעתירת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה ולהורות על ביטול החלטתה של הוועדה מיום 13.5.12.

כ"ה. סעיף 3 של חוק שחרור על-תנאי ממאסר קובע:

"ואולם לא תשחרר וועדת השחרורים אסיר כאמור, אלא אם כן שוכנעה כי האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור"

סעיף 9 של החוק קובע כי:

"בבואה להחליט אם ראוי אסיר לשחרור על תנאי, תשקול הוועדה את הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לשלום הציבור, לרבות למשפחתו, לנפגע העבירה ולביטחון המדינה, את סיכויי שיקומו של האסיר ואת התנהגותו בכלא…" .

הסעיף מוסיף ומפרט בהמשך את הנתונים שעל הוועדה להביא בחשבון בבואה לגבש את החלטתה.

כ"ו. יודגש, כי שחרור מוקדם ממאסר איננו בגדר זכות מוקנית של האסיר, אלא זו פריבילגיה המוענקת לו, ככל שהוועדה משתכנעת שאכן מתקיימים באסיר התנאים אשר מצדיקים ומאפשרים את שחרורו המוקדם.

כ"ז. נוסיף, כי החלטתה של הוועדה עומדת למבחן הביקורת השיפוטית במסגרת של בית משפט לעניינים מינהליים. הכלל הוא שבית המשפט אינו נוטה להחליף את שיקול דעתו הוא בשיקוליה של וועדת השחרורים, הואיל ולוועדה הסמכות, המיומנות והאחריות המקצועית בנושא הנדון, אלא אם ישתכנע בית המשפט שההחלטה פגומה בגין אחת העילות המוכרות במשפט הציבורי (רע"ב 205/08 קייס עסילה נ' שירות בתי הסוהר מיום 24.6.08). באותו עניין הוסיף וקבע בית המשפט העליון:

"אשר לעילת הסבירות, מתחם שיקול הדעת הוא רחב, ובית המשפט לא יתערב בהחלטה בעילת אי סבירות אלא אם כן מדובר בסטייה קיצונית מן המתחם הנתון".

ברוח זו גם נפסק ברע"ב 3686/10 סמיר גנאמה נ' וועדת השחרורים (מיום 9.12.10):

"יודגש כי בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים אינו פועל כערכאת ערעור על החלטת הוועדה, אלא הוא בוחן את החלטת הוועדה כהחלטה מינהלית, ומכאן שהתערבותו של בית המשפט תיעשה רק במקרים בהם קמה עילה מאלה המאפיינות את המשפט המינהלי כנגד החלטת הוועדה. על בית המשפט לשמור על מרחב של שיקול דעת לוועדה בהחלטתה לגבי שחרור אסירים, ולהתערב בהחלטותיה רק אם הן לוקות בחוסר סבירות קיצונית…".

כ"ח. מששיקולים אלה מצויים לנגד עינינו, עלינו לבחון עתה את נסיבות המקרה שבפנינו.

המשיב הוא יליד שנת 1957, וכפי שכבר צויין לעיל, עולה מתוך עיון בגיליון ההרשעות הקודמות שלחובתו 36 הרשעות קודמות שתחילתן בשנת 1978.

המדובר במגוון עבירות שביצע המשיב במהלך חייו, ובהן גרימת חבלה גופנית, נהיגת רכב ללא רישיון, פריצה לדירה, גניבה, קבלת דבר במרמה, קבלת דבר בתחבולה, משיכת שיק ללא כיסוי, זיוף, שימוש ברכב ללא רשות, נהיגה בזמן פסילה, תגרה במקום ציבורי, תקיפה סתם, היזק לרכוש במזיד, תקיפה הגורמת חבלה ממש, החזקה ושימוש בסמים מסוכנים, איומים, חטיפה, תקיפת שוטר במילוי תפקידו, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, החזקת נכס חשוד כגנוב.

כ"ט. המשיב ריצה מאסרים בפועל בעברו, וכפי שבצדק ציין ב"כ היועץ המשפטי בטיעונו, ניתנו למשיב הזדמנויות לחזור למוטב, בין אם על-ידי כך שבעברו הוענק לו פעמיים שחרור מוקדם ממאסר, בין אם על-ידי כך שבעבר נתאפשר לו לרצות עונש מאסר בעבודת שירות, ובין אם על-ידי הטלת עונש מאסר מותנה שנועד להרתיעו מלחזור לסורו, אך המשיב נהג כמי שאין מורא הדין עליו וחזר וביצע עבירות, וגיליון ההרשעות הקודמות המשתרע על פני שנים מדבר בעד עצמו.

ל. בהתאם לסעיף 9 של החוק על הועדה לשקול את הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לציבור (כמו גם למשפחתו, לנפגע העבירה ולבטחון המדינה).

בין הנתונים שעל הועדה לשקול לפי ס"ק (3) של סעיף 9 לחוק:

"הרשעותיו הקודמות של האסיר, מספרן, תכיפותן, סוגי העבירות שבהן הורשע, חומרתן, נסיבות ביצוען, תוצאותיהן, היקפן, ותקופות המאסר שנשא בשלהן".

בענייננו, אמנם ציינה הוועדה בהחלטתה כי לחובת המשיב 36 הרשעות קודמות במגוון עבירות בתחומי האלימות, רכוש, סמים, מירמה ותעבורה, אך למעשה אין בנימוקי ההחלטה התמודדות עם המשמעות הנובעת מהרשעות אלה, המשתרעות על פני שנים, ומה ההשלכה שיש לשחרורו של מי שלחובתו ריבוי הרשעות קודמות במגוון עבירות מבחינת הסיכון הצפוי לציבור?

ל"א. ראוי לחזור ולעיין בגזר דינו של בית משפט השלום בנצרת ב-ת"פ 166603-12-11 מיום 15.2.12 (כבוד השופטת יפעת שטרית) שם נדון המשיב בגין הסגת גבול פלילית והחזקת נכס החשוד כגנוב, שם נכתב, בין היתר:

"לחובת הנאשם הרשעות קודמות, כעולה מהגליון ת/1 שהוצג בפניי, הכולל בחובו עבירות רכוש רבות, מרמה, ועוד. לא זו אף זו הנאשם ביצע את העבירות כאן שעה שעונש מאסר מותנה תלוי ועומד בעניינו ולא היה בו כדי להרתיעו, וכן הנאשם אמור היה לרצות עונש מאסר בפועל על דרך עבודות שירות, אשר הלכה למעשה הופקע, נוכח מעצרו של הנאשם בגין הליכים נשוא תיק זה".
(ההדגשה שלנו).

ל"ב. לא למותר להוסיף שבפני הועדה גם הוצגה עמדת משטרת ישראל מיום 5.4.12 בהאי לישנא:

"תשומת לב הועדה לריבוי מאסריו שמתוכם אף זכה פעמיים לשחרור מוקדם ! אך הפר את האמון שניתן בו וחזר לכלא למאסרים נוספים. מעיון במרשם הפלילי ניתן להבין שמדובר ברצידיביסט בעל דפוסי התנהגות עבריינית ובולטת במיוחד. לחובתו 79 הרשעות קודמות. מכאן אנו למדים שפניו אינם לשיקום והיותו מאחורי סורג ובריח מהווה עבורו מגבלה זמנית עד השחרור, ומיד לאחר מכן שב לסורו. לאור האמור לעיל משטרת ישראל מתנגדת לשחרורו המוקדם".

עמדת משטרת ישראל היא אחד מן השיקולים לפי סעיף 9 (7) של החוק.

ל"ג. הוועדה בהחלטתה נשוא עתירה זו, מציינת כי בהחלטה מיום 15.4.12 הביאה הועדה הקודמת מן האמור בגזר דינה של השופטת יפעת שטרית ב- ת"פ 166603-12-11:

"נוכח נכונותו של הנאשם להשתלב בהליך טיפולי ולשנות מדרכיו רואה אני לבוא בהמלצה לשלטונות שב"ס לשלב את הנאשם בבית סוהר שיקומי, וכן לשלבו בהליך טיפולי באם יימצא מתאים לכך, והכל על פי שיקול דעתם המקצועי".

בפני אותה ועדה הצהיר המשיב שהוא מוכן להשתלב בכל תכנית שיקומית, אך עד כה לא שולב בתכנית בכתלי הכלא. בהחלטתה מיום 13.5.12 (נשוא העתירה כאן) כותבת הוועדה שהואיל והמשיב לא זכה בהיותו בכלא לטיפול כלשהו, עקב יתרת מאסר קצרה, סבורה הוועדה שראוי לאפשר למשיב טיפול מתאים במסגרת הקהילה ולפיכך נתמלאו התנאים המאפשרים את שחרורו המוקדם.

ל"ד. בפני הוועדה הונח מכתב הלשכה לשירותים חברתיים של המועצה המקומית ריינה מיום 21.4.12. נאמר במכתב שמשפחת המשיב מוכרת ללשכה מזה שנים רבות עקב התמכרות ראש המשפחה לסמים ומצב סוציו-אקונומי קשה. צויין כי המשיב מקבל קצבת נכות, מטופל במרכז גמילה בנצרת ומשתף פעולה עם המרכז.

בסיכום המכתב נאמר:

"על כן אנו בלשכת הרווחה מוכנים לכל תכנית טיפולית ושיקומית עבור הנ"ל במטרה לעזור לו להשתלב במשפחה ובקהילה להשתקם".

כותבת הוועדה שאמנם המכתב אינו בגדר תכנית שיקומית מפורטת כפי שנתבקש המשיב על ידי הוועדה בישיבה הקודמת, אך בתור אחד מתנאי השחרור נקבע שבתוך שלושה ימים ממועד שחרורו יתייצב המשיב בלשכה לשירותים חברתיים במועצה המקומית ריינה לראיון והכנת תכנית טיפולית – שיקומית עבורו, וחובתו למלא אחר התכנית שתוכן עבורו, ועליו להתייצב לישיבת ביקורת בפני הוועדה ביום 1.7.12.

ל"ה. אין בידינו לקבל עמדתה זו של הוועדה. כידוע, חוות דעת של הרשות לשיקום האסיר, אם ניתנה, לענין שחרורו על תנאי של האסיר, מהווה גם היא אחד משיקולי הוועודה לפי סעיף 9 (8) של החוק. לפי ס"ק א' תובא בחשבון גם מידת הפיקוח על התכנית המוצעת על ידי הרשות לשיקום האסיר.

במקרה שבפנינו, לא זו בלבד שלא הוצגה חוות דעת של הרשות לשיקום האסיר, אלא שהאמור במכתב הלשכה לשירותים חברתיים של המועצה המקומית ריינה איננו בגדר תכנית שיקומית כלל אלא הבעת נכונות של הלשכה לכל תכנית טיפולית/שיקומית עבור המשיב במטרה לסייע לו להשתקם. למעט אמירה כללית זו אין במכתב תוכן ענייני כלשהוא, ובוודאי שלא עולה מן האמור במכתב מה מידת הפיקוח והבקרה שתהא על המשיב בכל הנוגע לקיום האמור בתכנית (שטרם הוכנה).

ל"ו. אין צריך לאמר שדווקא נוכח ריבוי הרשעותיו הקודמות של המשיב במגוון עבירות היה מקום לצפות לתכנית שיקומית מפורטת שתכיל גם מנגנון בקרה ופיקוח, אך כאמור לא הונחה בפני הוועדה תכנית שיקומית כלל.

ל"ז. על יסוד שיקולים אלה הגענו למסקנה לפיה החלטת הועדה אינה יכולה לעמוד.

אנו מפנים בענין זה להחלטת הרוב בעת"א (מחוזי באר-שבע) 28971-01-11 היועץ המשפטי לממשלה נגד והבי מועטי (מיום 9.2.11, דברי כבוד השופט י. שפסר):

"בהינתן חומרת העבירות בהן הורשע המשיב ונסיבותיהן, עברו המכביד, עמדת העו"ס בבית הסוהר ועמדת מטא"ר, ובהינתן העובדה כי שחרור מוקדם אינו זכות מוקנית ועל האסיר לשכנע כי ראוי הוא לו, לא נראה לי כי די ב"תהליך שהחל האסיר בתקופת מאסרו", כדי לשכנע בדבר העדר מסוכנותו והיותו ראוי לשחרור מוקדם. אדרבא, נראה לי כי התמונה הכוללת המצטיירת איפוא ממכלול הנסיבות מצביעה בהכרח על מסוכנות גבוהה הנשקפת מהמשיב ואי הפנמה מצידו של חומרת מעשיו, ובנסיבות אלה סבורני, כי החלטת הועדה חורגת ממתחם הסבירות באופן המצדיק ביטולה".
(ההדגשה שלנו).

החלטת הרוב אושרה בבית המשפט העליון ב-רע"ב 1284/11 והבי עיאט נגד מדינת ישראל (מיום 19.5.11).

ל"ח. כמו כן מפנים אנו לפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז ב-עת"א 33512-05-10 היועץ המשפטי לממשלה נגד שלמה בן-חמו (מיום 31.5.10), שם נאמר:

"12. אכן, הכנת תוכנית רש"א לאסיר העומד בפני שחרור על תנאי היא שיקול משמעותי בהחלטה אם לשחרר אותו על תנאי, אך לא מדובר בחזות הכל. במקרה שבפנינו, גובר החשש למסוכנות מצדו של המשיב אם ישוחרר על תנאי על סיכויי השיקום שלו, מה גם שלא ברור אם הקבוצה הטיפולית לאסירים, שהשתתפות המשיב בה היא חלק מתנאי השחרור על תנאי, תיפתח.
בעניין זה יש להעיר כי המשיב לא עבר שום תוכנית גמילה ממוסדת ומוגדרת לגמילה מסמים, שאיננה רק גמילה פיזית אלא גם גמילה נפשית.

13. לאור כל האמור לעיל, לא הוכיח המשיב במידה הנדרשת ממנו בפני הוועדה כי שחרורו על תנאי לא יסכן את הציבור ולא הוכיח סיכויי שיקום משמעותיים בעתיד, והוועדה בכל הכבוד טעתה כאשר הורתה על שחרורו של המשיב על תנאי, למרות האינדיקציות הרבות לשלילה ובהיעדר סיכוי שיקום".

ל"ט. בענייננו, לא זו בלבד שלא הוצגה תכנית רש"א, אלא שלמעט נכונותה של הלשכה לשירותים חברתיים במועצה המקומית ריינה להכין עבור המשיב תכנית שיקומית, אין בפנינו תכנית שיקומית כלשהיא, ולא כל שכן שאין כל אינדיקציה לגבי מנגנון בקרה ופיקוח מוסדר על יישום תכנית שיקומית, שכאמור, כלל לא הונחה בפני הוועדה.

מ'. על יסוד כל המוסבר והמפורט לעיל, והגם שמודעים אנו להתערבותו המבוקרת והמצומצמת של בית המשפט לעניינים מנהליים בהחלטותיה של הוועדה, הגענו למסקנה לפיה החלטתה של הוועדה אינה יכולה לעמוד.

משכך, אנו מקבלים את העתירה ומורים על ביטול החלטתה של הוועדה מיום 13.5.12.

ניתנה היום, יג' סיון תשע"ב, 3 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

בשים לב להסכמת הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בסיום הדיון מיום 24.5.12 (עמ' 8 לפרוט') אנו מורים למזכירות בית המשפט להמציא העתקי החלטה זו בדואר אל:

1. ב"כ המשיב, עוה"ד אדם סרי, פמ"ח (פלילי).

2. ב"כ המשיב מס' 1, עוה"ד בוריס שרמן (ס. ציבורית).

3. המשיב מס' 1 בעצמו, באמצעות שב"ס – מחלקת האסיר.

ש. ברלינר, ס. נשיא
אב"ד

י. גריל, שופט
ס. נשיא

ב. בר זיו, שופטת

15 מתוך 15


מעורבים
תובע: היועץ המשפטי לממשלה
נתבע: עתאמלה(אסיר)
שופט :
עורכי דין: