ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין כפיר נגר נגד אילן יצחק :

בפני כבוד השופטת אורלי מור-אל

תובעים

כפיר נגר

נגד

נתבעים

1.אילן יצחק
2.אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

פסק דין

תביעה זו עניינה בתאונת דרכים שארעה ביום 24/6/09. על פי הנטען בכתב התביעה, התובע שנהג במונית שבבעלותו ברחוב הלח"י בבני ברק, ביקש לבצע פניית פרסה, אותת לפניה שמאלה, האט מהירות נסיעתו עד כדי עצירה, הרכבים שאחריו עצרו ואפשרו לו לבצע את הפרסה ולאחר שהתובע וידא שאין רכבים החל בנסיעה. כאשר היה התובע בנתיב הנסיעה הנגדי לפתע הגיח מאחור במהירות נסיעה גבוהה הרכב של הנתבע, עקף את הרכבים העומדים בנתיב הרכב של התובע, תוך שהוא נוסע בנתיב הנגדי ופגע בעצמה רבה בצדו השמאלי-קדמי של רכב התובע. בהודעה לחברת הביטוח שצורפה לכתב התביעה, ציין התובע כי אין סימונים בכביש או נתיבים.

גרסת הנתבע-1 (להלן: "הנתבע") בכתב ההגנה שונה. לטענתו, נסע ישר עם רכבו בנתיבו, מדובר בנתיב נסיעה אחד רחב לאותו כיוון, לפתע וללא כל התראה ביצע רכב התובע פניית פרסה שמאלה-שמאלה כשהוא מאונך לנתיב הנסיעה וחוסם את דרכו של רכב הנתבע ופגע עם דלת הקדמית-שמאלית של רכבו ברכב הנתבע.

העידו בפני התובע והנתבע. לדברי התובע, הוא נכנס לרח' הלחי בבני ברק, ופנה ימינה לכיוון החניון, במרחק של 25 מטר מהצומת התכוון לבצע פרסה, עצר את הרכב, מאחוריו עצרו שניים או שלושה רכבים, ראה שהשטח נקי גם מצד ימין וגם מצד שמאל ולאחר מכן החל לבצע את הפנייה. כשהיה במצב של 90 מעלות ראה את רכבו של הנתבע על הנתיב הנגדי עוקף את השיירה, נוסע במהירות, ונכנס בו. לדבריו הרכב של הנתבע נסע מהר וגם בלם חזק. לטענתו, ביצע פרסה במקום, כי ראה שהכל פנוי. התובע נשאל האם ראה במו עיניו את הרכב עוקף את הרכבים שעמדו והשיב, כי ראה את רכב הנתבע בנתיב הנגדי כשהוא בולם ונכנס בו. כאשר נשאל התובע מדוע ביצע פרסה במקום ולא המשיך עד הסוף, השיב, כי ראה שהכל פנוי. כאשר עומת התובע עם מוקד הנזק במונית, שהוא מעיכה ושפשוף ליד הדלת הקדמית, ולא מוקד מעיכה רחב כפי שניתן היה לצפות אם רכב הנתבע היה פוגע בו כפי שתאר, השיב התובע, כי רכב הנתבע איבד שליטה כי הוא בלם, וכי פגע בו בטמבון, היה בהלם ולכן לא יכול לזכור בפרטי פרטים.

הנתבע סיפר בעדותו, כי נכנס לרחוב הלח"י, היה בדרך לחניה, והבחין בשיירה של מוניות בצד הימני, לפתע החליט התובע ללא כל התראה מוקדמת לעשות פניית פרסה. הוא עצר את הרכב עצירה מוחלטת במרחק של 25 ס"מ מהרכב של התובע והתובע המשיך להסתובב ועצר תוך כדי סיבוב, כך שהוא משפשף את המונית ברכבו של הנתבע. הנתבע הכחיש, כי עקף שורה של רכבים וטען שנסע במסלול הימני.

בטופס ההודעה של הנתבע לחברת הביטוח מסר הנתבע, כי נסע מרח' הלח"י מכיוון מזרח למערב ולפתע ראה מונית עושה פרסה באמצע הכביש. עצר עצירה מוחלטת, נהג המונית לא הרגיש בקיומו והתנגש בו. בפרטי הנזק נרשם שריטות ושפשופים פגוש קדמי מרכזי ושמאלי.

הוצגו בפני תמונות של מקום הארוע וכן תמונות הנזק במכוניתו של התובע. מתמונות מקום הארוע ניכר, כי בנתיב נסיעת התובע ישנו נתיב רחב מאוד, כאשר בכניסה לנתיב מסומן כי מדובר ברחוב חד סטרי, רכבים חונים בצד ימין וכן קו מקווקו המפריד מנתיב הנסיעה הנגדית. מתמונות הנזק של המונית עולה, כי קיים מוקד נזק מרכזי אחד סמוך לדלת הקדמית והגלגל הקדמי השמאלי שניכר כי מדובר במוקד שפשוף ומעיכה בנקודה מרכזית אחת.

כל אחד מבאי כוח הצדדים ביקש לתמוך בסיכומיו את הטענה לאחריות של הצד שכנגד לתאונה בראיות החיצוניות, ב"כ התובע טען, כי הנתבע שינה את גרסאותיו ולא הביא כל חוות דעת שמאי ותמונות נזק אשר יעידו על אופי המכה. ב"כ הנתבעת טען, כי יש להחיל במקרה דנן את הכלל "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה", שכן נהג התובעת ביצע בניגוד לפקודת התעבורה עבירה ולפיה הוא ביצע פניית פרסה במקום שלא אפשר לו להשלים את הפרסה בצורה שלמה וחסם את נתיבת נסיעת הנתבעת, ולטענתו, הפגיעה דווקא מתיישבת עם גרסת הנתבע.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בכל חומר הראיות המונח בפני, וכן בסיכומי ב"כ הצדדים, אני בדעה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו, ומכל מקום, גם לפי גירסתו של התובע עיקר האחריות לתאונה רובצת על כתפיו.

כפי שעלה מגירסתו של התובע, התובע בחר לבצע פניית פרסה באמצע כביש דו סטרי, תוך שהוא גורם לעצירת הרכבים שנוסעים אחריו, זאת חלף האפשרות שהייתה לו לנסוע עד סוף הנתיב שהיה ללא מוצא, ולהסתובב בבטחה. לטענת התובע, הוא נהג כך כיוון שראה שהכל פנוי, דא עקא שהתובע שגה. התובע, גם לפי גירסתו, יצר מצב מסוכן, בניגוד לתקנות התעבורה, בכך שגרם לרכבים אחריו לעצור ויצר שיירה של רכבים עומדים, כשהוא בראש השיירה מבקש לפנות פרסה לנתיב הנגדי שלא בצומת באמצע כביש דו סטרי. גם אם אקבל את גירסת התובע, כי הנתבע עקף את השיירה, הרי שהנתבע שנסע בנתיבו וראה שיירה של רכבים עומדים לא היה צריך לצפות, כי הרכב בראש השיירה יבקש לבצע פניית פרסה באמצע הנתיב. שיירת רכבים עומדים יכולה להיות בין אם הם חונים ובין אם הם מתעכבים בשל מכשול או רכב המבקש להכנס לחנייה. לכאורה, וכל עוד המסלול של הנתבע היה פנוי לא הייתה מניעה שינסה לעקוף את השיירה. יתירה מכך, גרסת התובע, כי הנתבע עקף את השיירה, עומדת על כרעי תרנגולת, שעה שהתובע עצמו הודה כי הפעם הראשונה בה ראה את הנתבע היא בעת שהנתבע בלם מול רכבו וכי הלכה למעשה לא ראה את העקיפה אלא את מכוניתו של הנתבע בנתיב הנגדי מול מכוניתו.

תקנה 44 לתקנות התעבורה מסדירה את נושא פניית פרסה, בקובעה -
" (א) לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי (להלן - פניית פרסה), אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך, ולא יפנה כאמור כשהוא מתקרב לעקומה או לפסגה תלולה או במקום שרכבו אינו נראה לעיני נוהג רכב אחר המתקרב מכל צד שהוא.
(ב) בכפוף לאמור בתקנת משנה (א), מותר לפנות פניית פרסה לשמאל מנתיב לפניה שמאלה ומכל נתיב אחר שלא הוצב בו תמרור או סימון האוסר פניית פרסה".

אין ספק שלפי הדין, פניית פרסה באמצע נתיב דו סטרי, בכביש כדוגמת הכביש בו נסע התובע, אינה מותרת, במיוחד שעה שגם התובע עצמו העיד שלא הייתה כל מניעה לנסוע עוד כמה עשרות מטרים עד סוף הנתיב ולבצע את פניית הפרסה. התובע הוא זה שיצר את ההפרעה בכביש שעה שהחליט לבצע פניית פרסה בכביש דו כיווני, שאמנם אין בו קו הפרדה לבן, דבר המאפשר סטייה מנתיב בנסיבות מסויימות, אך לבטח אינו מאפשר חסימת הנתיב במלואו תוך כדי הפרעה או סיכון התנועה וכלי רכב אחרים, תוך הקמת מכשול משמעותי לרכבים הנוסעים בכביש. משכך, עיקר האחריות היא דווקא עליו.

זאת ועוד, מיקום הנזקים לא יכול ללמד בהכרח על גרסת התובע או על גרסת הנתבע – אכן ניכר כי ברכב התובע יש פגיעת מעיכה, אולם מוקד המעיכה קטן ומלווה בשפשופים מה שלא מסתדר עם גירסת התובע כי הנתבע פגע בו פגיעה אחת בטמבון. ומאידך המעיכה, אינה מתיישבת לחלוטין עם גירסת הנתבע, כי רכבו של התובע הוא זה ששפשף את רכבו בעת עשיית הפרסה. במקרה כזה היינו מצפים למצוא שפשופים בלבד ולאו דווקא מוקד מעיכה קטן ככל שיהא. יחד עם זאת, אף לא אחד מהצדדים לא תמך את גירסתו בחוות דעת מומחה לעניין מוקד הנזק ומשמעותו לגבי התאונה, ובשים לב, כי נטל ההוכחה על התובע וכי גירסתו אינה מתיישבת עם מוקד הנזק, הרי שאין אלא לקבוע כי לא הוכיח את תביעתו.

חרף העובדה שהתובע לא עמד בנטל להוכחת תביעתו, לא אעשה מלאכתי נאמנה אם לא אעיר, כי בנסיבות שהוכחו, וגם אם אקבל את גרעין גירסת הנתבע, הרי שניכר, כי הייתה לו תרומה מסויימת בתאונה. בהנחה, כי התובע יצא מחניה או מתוך שיירה עומדת לפניית פרסה, הרי שמהירות נסיעתו הייתה נמוכה מאוד (בניגוד לטענת הנתבע כי התובע נסע במהירות 40 קמ"ש (עמ' 4 שורה 10), וככל שהנתבע כטענתו לא עקף שיירה עומדת אלא נסע בנתיבו, הרי שהיה עליו להבחין בתובע מבעוד מועד, ולבלום את מכוניתו באופן שיאפשר לתובע להשלים את פניית הפרסה. כפי שעלה מגירסתו של הנתבע עצמו הוא בלם בלימת חירום ועצר קרוב מאוד לרכבו של התובע, ככל הנראה עקב העובדה שנסע במהירות שלא התאימה לתנאי המקום, שהוא מרובה מכוניות, חונות, עוצרות ויוצאות מחניה. גם על הנתבע חלה החובה לנהוג בזהירות בתנאי הדרך בכך שיוכל לצפות גם אירועים בלתי שגרתיים.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי לקבוע מסמרות בשאלה האם חל כאן הכלל של "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה" כפי שטען הנתבע. לטעמי, ספק אם כלל זה מתאים לנסיבות של היארעות תאונת דרכים שאינה מעשה מכוון, אלא בבחינת תוצאה של הפעלת שיקול דעת רשלני בנהיגה (השווה: "עא 2242/03 אורה אברהם נ' עדנאן רשאד (פורסם בתקדין).

בנסיבות אלה, נוכח אחריותם של שני הצדדים לתאונה, מצאתי לדחות את התביעה ללא צו להוצאות. אינני רואה גם להורות על השבת שכר העד, שכן העד היה צד להליך ולא היה מקום לבקש לפסוק שכרו מלכתחילה.

המזכירות תעביר עותק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' סיון תשע"ב, 30 מאי 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: כפיר נגר
נתבע: אילן יצחק
שופט :
עורכי דין: