ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעקב עודד ז"ל נגד זדה גילה צדף :

בפני כבוד השופטת מיכל וולפסון

בעניין:

  1. גילה זדה צדף ת.ז. XXXXXX447
  2. ענבל זדה ת.ז XXXXXX138

ע"י ב"כ עו"ד מאיר ברוכים
התובעות שכנגד

נגד

  1. יעקב עודד ז"ל ת.ז. XXXXXX696
  2. דן זלאייט ז"ל ת.ז. XXXXXX533

ע"י ב"כ עו"ד יחיא תמיר
הנתבעים שכנגד

בית משפט השלום בבאר שבע

פסק דין

1. התביעה הוגשה במקורה ביום 20.09.2005 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"א 4202-05). העתירה בכתב התביעה המקורי היה פס"ד הצהרתי כי התובע 1 הינו הבעלים והאחראי לחזקה בבית אמי 71 אשקלון הידוע כגוש 1246 חלקה 2/71 (להלן:"הנכס").
הנתבעים היו זדה גילה צדף, זדה חנה, זדה ענבל וכן לשכת רשום המקרקעין ברחובות ומשרדי רישום המקרקעין בבאר שבע. ביום 15/12/2005 תוקן כתב התביעה על פי החלטות בית המשפט. ביום 12/02/2006 הוגש כתב הגנה וכן כתב תביעה שכנגד שבו עתרו זדה גילה וזדה ענבל סילוק יד ודמי שימוש ראויים בסך של 100,000 ₪ וזאת מהטעם שהן טוענות שהן הבעלים הרשום ו/או מי שזכאיות להירשם כבעלים בנכס.
נטען כי הנתבעים/ תובעים בתיק העיקרי פלשו לנכס ועשו בו שימוש אישי תוך הפקת רווחים לתקופה העולה על 10 שנים כפי שעולה מכתב התביעה בתיק העיקרי.
בין ובין נפטרה הגברת זדה חנה ויורשיה על פי הפרוטוקול כוללים את אמה ושאר יורשיה.

2. בקדם משפט ביום 05/11/2006 העירה כבוד השופטת צילה צפת על כך כי כתב התביעה לא תוקן בהמשך לפטירתה של הגברת חנה זדה ז"ל ונתנה ארכה אחרונה של 60 יום לתיקון כתב התביעה.
ביום 26/04/2007 נמחקה התביעה בתיק העיקרי לאחר שלא תוקנה ונותרה התביעה שכנגד. מאחר והתביעה שכנגד בפני עצמה היא בסמכות בית משפט השלום הורה בית המשפט המחוזי להעביר את התיק לבית המשפט השלום (החלטה מיום 23/03/2008, כבוד השופטת צפת).
ביום 28/01/2010 התקיים קדם משפט בפני מותב זה. ביום 26/10/2010 נקבע התיק על פי הסדר דיוני להוכחות ולפני כן לקדם משפט נוסף על מנת להשלים המצאת צו הירושה לגבי השישית שנותרה בידי יורשי הסבתא ואשר איננה בבעלות התובעות שכנגד.
ביום 03/03/2011 ניתן צו ירושה לגבי חלקה של התובעת שכנגד חנה זדה ז"ל אשר נפטרה ביום 03/03/99 היורשים של חלקה של חנה זדה ז"ל הינם התובעת שכנגד 1, התובעת שכנגד 2 וכן עוד שישה יורשים נוספים שאינם צד לתיק זה.

3. בתום שמיעת הראיות בימים 27/09/2011 ו- 09/10/2011 הוריתי לב"כ התובעות שכנגד לסכם תוך 45 יום ולאחר מכן יסכם ב"כ הנתבעים שכנגד תוך 45 יום.

בין ובין, ביום 10.10.2011 הגיש ב"כ התובעות שכנגד תצהירים משלימים כאשר מצורף אליהם חוזה מכר מיום 27/02/2004 בין התובעות שכנגד לבין סננס – שטיחים, דקורציה ושיווק בע"מ). התובע/ נתבע שכנגד מס' 1 נפטר במהלך חודש דצמבר 2011 (בקשה מס' 12) ובהמשך נפטר התובע / נתבע שכנגד מס' 2 (בקשה מס' 13) .

סיכומי ב"כ התובעים שכנגד הוגשו ביום 30/11/2011. לא הוגשו סיכומי הנתבעים שכנגד וביום 18/03/2012 עתר ב"כ התובעות שכנגד לפסק דין .

בא כוח הנתבעים עתר לארכה להגשת סיכומים לאחר קבלת צווי ירושה. ניתנה החלטה כי יגיש סיכומים תוך 15 יום (החלטה מיום 9/3/12, בקשה מס' 13 ) . לא הוגשו סיכומים גם אחרי מתן הארכה ולא הומצא צו ירושה לגבי היורשים, או צו הממנה מנהל עזבון.

פסק הדין ניתן אפוא בהתייחס למצב המשפטי שהיה קיים בעת ניהול התיק, אך הביצוע שלו כפוף להוראות חוק הירושה, התשכ"ה-1965 .

4. בשלב שמיעת הראיות הוגש תצהירו של הנתבע שכנגד מס' 2 והוא גם נחקר על תצהירו. למועד הגשת התצהירים של הנתבעים שכנגד וגם למועד ישיבת ההוכחות שהתיימה ביום 14/9/11 היה מצבו הרפואי של הנתבע שכנגד מס' 1 קשה והניסיון להגיע לביתו ולהחתים אותו על תצהיר לא צלח.

גרסת הנתבעים שכנגד כפי שהיא מופיעה בכתב התיבעה בתיק העיקרי שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבה היתה שבשנת 1969 או בסמוך לכך רכש התובע מס' 2 (דן זלאייט ז"ל, הנתבע שכנגד 2 - מ' ו') את הנכס מיפה זדה ז"ל ומאז הוא מחזיק בנכס ועושה בו מנהג בעלים. העסקה דווחה לשלטונות המס והחזקה הועברה על שמו בעיריה. העסקה בוצעה כאשר גב' זדה ז"ל היתה מיוצגת ע"י עו"ד וכך גם הקונה שיוצג ע"י עו"ד באומן, ז"ל.
בשנת 2004 נמכרו הזכויות לתובע מס' 1 (נתבע שכנגד מס' 1 – מ' ו'). הרישום של העסקאות לא הסתיים עד לפטירת עו"ד באומן ז"ל. לאחר פטירת יפה זדה ז"ל, עבר הרישום בלשכת רישום המקרקעין ליורשיה .

על פי נסח לשכת רישום המקרקעין מיום 22.5.94, שצורף לכתב התביעה המקורי, העסקה הראשונה רשומה כמכר בשנת 1970 והשניה של רישום צו ירושה בשנת 1985 ואין רישום של הערות אזהרה בגין העסקאות מושא כתב התביעה בתיק העיקרי, שכאמור נמחק.

על פי תצהירו של הנתבע שכנגד מס' 2, דן זלאייט ז"ל, הוא רכש את הנכס מיפה זדה ז"ל. לפי עדותו השטר/התיק המקורי של הנכס בלשכת רישום המקרקעין לא אותר בגנזך המדינה ולכן אין בידו אסמכתא לעסקה. העתק אישור על כך מיום 13.01.05 צורף לתצהירו. המסמך החסר הוא שטר מס' 2833/69 בתיק יוצר 2178/69. הנתבע שכנגד מס' 2 צירף גם אסמכתאות נוספות עקיפות שלטענתו מבססות את טענתו שרכש את הנכס. אסמכתא אחת הוא צילום של מספר שוברים של אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין במשרד האוצר משנת 2004. השובר הראשון מאשר שאין חובות במס רכוש ועליו חותמת של המשרד. השובר הוא: "אישור לרישום בספרי המקרקעין". שני השוברים הנוספים הם שוברי תשלום וקבלה עם הכיתוב "לא לתשלום". הרלבנטיות של האסמכתא לא ברורה בהנתן שמדובר בחנות בבנין קיים שלטענת הנתבע מס' 2 נרכשה בשנת 1969, כאשר המבנה היה כבר בנוי. אסמכתא נוספת הוא צילום תדפיס מיום 2.5.94 המעיד על רכישה ביום 1.12.85. התדפיס הוא תוצאה מבקשת שאילתא. בפרטי הבעלים רשום: PF3 .
הנתבע שכנגד 2 נסמך על מסמך זה מאחר ומספר הזיהוי שלו מופיע ברישא של השאילתא. על פי התצהיר מדובר בשאילתה ממס רכוש. מסמך נוסף מיום 16.11.04 הוא דרישה של עיריית אשקלון לתשלום היטלת השבחה כתנאי למתן אישור הסדר חובות עבור רשם המקרקעין.
המסמך ממוען לנתבעים שכנגד. הזיהוי של הנכס ברישום העיריה הוא: העבודה בית אמי 71, גוש 1255 חלקה 174. הזיהוי הזה תואם את הנתון בלשכת רישום המקרקעין , בנסח מיום 18.5.11, כי הרישום של הנכס הוא גוש שומה 1246 חלקה 2 תת חלקה 71 משותף עם חלקות: 1255/174 ומזוהה גם בספר 1/55 (אשקלון), ספר 1/58 (אשקלון). לפי הנסח המפורט זדה גילה וזדה ענבל רשומות כבעלות 1/6 כל אחת בעסקת מכר מיום 1.7.70.
ביום 30.6.85 הן נרשמו, כל אחת כבעלות 1/6 מכוח ירושה. צו ירושה נוסף נרשם ביום 17.5.11.
השטר שאבד ולא אותר בגנזך המדינה רשום בתיק בתים משותפים מס' 174/69. הרישום על שם התובעות שכנגד, כל אחד 1/6, מאוחר לרישום הנכס כבית משותף, ומאוחר גם למועד שהנתבע שכנגד 2 טען שהוא רכש את החנות מיפה זדה ז"ל, האם של התובעות שכנגד.

5. התובעות שכנגד העידו את דודן, אחי אמן המנוחה, שקיבל מאחותו המנוחה, עוד בחייה, את הטיפול בחנויות. לפי עדותו אחותו לקחה אותו והראתה לו פיזית את החנויות שלהם ומסרה לו את המפתחות (עמ' 28 לפרוטוקול).
לפי גרסתו היו דרישות פינוי הן של אחותו המנוחה והן שלו מחמת חובות (עמ' 28 לפרוטוקול). העד מאשר שעו"ד בכר ייצג את המשפחה (עמ' 29 לפרוטוקול).

על צילום השאילתא מיום 2.5.94, יש רישום בכתב יד, בין היתר: " ל (לא ברור - מ' ו')... עו"ד בכר דחוף". מעדותו של הנתבע מס' 2 עולה כי היו לו מחלוקות עם יפה זדה ז"ל על חוב ארנונה, וחוב מס רכוש (עמ' 32-33 לפרוטוקול). בהמשך הוא סיפר כי בניית הבניין הסתיימה בשנת 1969 ואז הוא הלך עם האם, יפה זדה ז"ל, לעו"ד ברחוב הרצל והוא שילם 6,000 לירות והוא קיבל ממנה קבלה ובהמשך הוא קיבל את המפתח. מאותו מועד הוא השכיר את החנות המשמשת כמשרד. בפועל עורך הדין לא רשם את העסקה. בגלל זה חוב מס הרכוש היה ממשיך להשלח אל יפה זדה ז"ל ונמאס לה לשלם 12-10 שנים. אז הוא שילם 1,000 ₪ במס רכוש והרישום עבר על שמו.
כנגד ו/או במקביל לגרסה זו המציאו התובעות שכנגד את האסמכתאות המבססות את זכויותהן ברכישה מחברת א.מ.י. חברה לבנין והשקעות בע"מ (נספחים ג' ו- ד' לתצהירן). נספח ד' הוא עסקת מכר בין חברת א.מ.י. לבין יורשי המנוח אברהם זדה ז"ל של 2 חנויות ו- 2 משרדים בהם נכלל הנכס (נספח ד'). בהמשך נחתם שטר מכר ביום 30.6.70 בין חברת א.מ.י. ליורשות, ה"ה יפה זדה, גילה זדה, ענבל זדה, חנה זדה (נספח ג'). השטר מתייחס לגושים 1255, 1246 חלקות 174, 2 תתי חלקות 16,25, 70 ו- 71 שכולם כלולים בחוזה המכר (נספח ד'). לפי פתק מיום 10.3.72, חנה זדה ז"ל מאשרת שקיבלה מיפה זדה, ז"ל סך של 475 לירות, עבור דמי שכירות על פי 1/6 בחנות מס' 16 ובמשרד מס' 71 (נספח ה').
מתוך החוזה נספח ד', שטר המכר נספח ג', הפתק נספח ה', ניתן ללמוד שהנכס במחלוקת נמכר על ידי א.מ.י. לכל יורשי אברהם זדה ז"ל, וליפה זדה ז"ל היו רק 3/6 בנכס.
אני מאמינה לנתבע מס' 2 ששילם כסף ליפה זדה ז"ל במטרה לרכוש את הנכס, אך מתוך מסמכי התובעות שכנגד עולה כי לכל היותר היה בידה למכור לו 50% והנתבעות שכנגד, כיורשות שלה ושל חנה זדה ז"ל בעלת 1/6, נכון להיום הן הבעלים של ה- 50% הנותרים.
הנימוקים לכך הם הצטברות הראיות החיצוניות שמתיישבות עם גרסתו ואינן מתיישבות עם עסקת השכרה בלבד. התובעות שכנגד היו ילדות קטנות בזמן אמת ולכן אין להם ידיעה ישירה ודודם האח של אמן יפה זדה ז"ל, קיבל ממנה, לפי גרסתו, הדרכה בדבר החנויות של המשפחה. הדרכה שגם עם קבלת עדות הנתבע שכנגד 2, אינה בלתי נכונה, עם כי "חסרה". הדוד, העד מתתיהו כזרי לא קיבל מסמכים משפטיים לביסוס הקביעות שקיבל מיפה זדה ז"ל , בסיור. הנתבע שכנגד, דן זלאייט ז"ל, העיד על חזקה רצופה מעל 30 שנה ויותר תוך השכרה לאחרים והוא לא פונה, הגם שלמשפחת זדה היה עורך דין שטיפל בעניינם, עו"ד בכר, ששממוען באסמכתא שהיא השאילתא.
גרסת הנתבע שכנגד מס' 2 כי נסע עם יפה זדה ז"ל להעביר על שמו את מס הרכוש תואם את השוברים שבהם הוא רשום כמי שאין לו חוב. גם הרישום בעירית אשקלון בהקשר להיטל השבחה הוא של דן זלאייט, ז"ל. היטל השבחה אינו מוטל על שוכרים אלא על בעלים (סעיף 2 (א) לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א -1961 ).

הנתבע שכנגד מס' 2 העיד שבשנת 2004 הוא מכר את הנכס לנתבע שכנגד מס' 1 אך העסקה לא נגמרה ברישום. כאמור, הוא רכש רק מחצית כי העסקה נעשתה רק עם יפה זדה, ז"ל.

התביעה בפני היא לסילוק יד ותשלום דמי שימוש ראויים. לגבי הסעד של סילוק יד הנתבע שכנגד מס' 2 ו/או הנתבע שכנגד מס' 1, בעילת פלישה - התביעה כפי שהיא נדחית שכן לא הורם נטל השכנוע כי הנתבע שכנגד מס' 2 פלש לנכס ואגב אורחא גם קבעתי כי הוא רכש מיפה זדה ז"ל 3/6 בנכס.
בהעדר ראיות שיפה זדה ז"ל רכשה את יתר החלקים (3/6 סך הכול) לפני ביצוע העסקה נותרו התובעות שכנגד ויורשי חנה זדה ז"ל, בעלים של היתרה, לפי חלקיהן .

6. נותרה התביעה לדמי שימוש ראויים של 100,000 ₪. בטרם אתייחס לתביעה לגופה אתייחס לזכות התובעות שכנגד. על פי הראיות התובעות שכנגד היו מלכתחילה כל אחת בעלת 1/6 בנכס. בעלת 1/6 נוספת היתה חנה זדה ז"ל, שהיתה צד לתיק העיקרי בבית המשפט המחוזי, שהוגש ביום 28.9.05, ונפטרה ביום 3.3.99. על פי צו הירושה מיום 3.3.11 יורשיה הם התובעות שכנגד, כל אחת 2/16 וכן עוד 6 יורשים נוספים שלא צורפו לתביעה שכנגד.
בישיבת קדם המשפט ביום 14.9.11, דיווח עו"ד מאיר ברוכים, בא כוח התובעות שכנגד כי דאג לרישום צו הירושה בלשכת רישום המקרקעין אך הוא לא זכה לשיתוף פעולה הגם שיידע את היורשים ואף היו שכעסו עליו (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 14.9.11).
במועד הראשון שנקבע להוכחות, 27.9.11, התברר כי התובעות שכנגד מכרו את זכויותיהן בנכס כפי שנרשם בחוות דעת שמאי מטעמן שהוגש לתיק ביום 4.9.11 (חוות דעת מיום 7.8.11). לפי רישום השמאי קיים הסכם מיום 27.2.04 לפיו התובעות שכנגד מכרו את זכויותיהן בנכס לחברת סננס – שטיחים דקורציה ושיווק בע"מ ומועד מסירת החזקה נקבע ליום 15.4.04.
ע"פ נסח עדכני שהפיק השמאי, הנכס רשום בבעלות התובעות שכנגד וכן עוד 6 יורשים.
בא כוח הנתבעים שכנגד העלה אפוא עתירה לאפשר לו לתקן את כתב ההגנה שכנגד ונעתר ובהמשך עתר בא כוח התובעות שכנגד לבחון תיקון התביעה שכנגד (עמ' 19-16 לפרוטוקול).
בפועל תיקון כתב ההגנה שכנגד כשל כי לא שולמו ההוצאות. כתב תביעה שכנגד מתוקן לא הוגש (עמ' 23 לפרוטוקול) והתיק נותר עם כתבי הטענות המקוריים כאשר לפני הדיון הגיש בא כוח התובעות שכנגד כתב תשובה לכתב ההגנה המתוקן, שכאמור נמחק.
להשלמה, לאחר שמיעת העדים ומתן צו לסיכומים הוגשו התצהירים וצרופות שהוכנו על פי כתב ההגנה המתוקן, שהוגשו למען הזהירות (עמ' 22 לפרוטוקול). מאחר ויוזמת המחיקה של כתב ההגנה היתה של ב"כ התובעות שכנגד, מחמת אי תשלום ההוצאות (עמ' 21 לפרוטוקול) ובקשתו נעתרה (עמ' 23 לפרוטוקול ) כתב התשובה והראיות הנוספות לא מהווים חלק מתיק הראיות.

העולה מהמקובץ עד כה הוא שנכון למועד מתן פסק הדין ועל פי הראיות שהותרו להגשה, עולה ספק באשר להיקף הבעלות של זכויות התובעות שכנגד או לעצם הוותרות זכויות כאמור, עוד לפני הגשת התביעה שכנגד.

7. בתמיכה לתשלום דמי שימוש ראויים הגישו התובעות שכנגד חוות דעת שמאי אשר העריך את גובה דמי השכירות החודשיים שניתן להשיג עבור הנכס בפרק הזמן שבין 2004 ועד 2011 (חוות דעת אביגיל ביטון, שמאית מקרקעין). בפרק זמן זה קיים ספק האם לתובעות שכנגד זכויות בנכס, ובכל מקרה גם אם אקבל את הודעת עו"ד ברוכים לטיב עסקת המכר, וגם אם אדחה את טענת הבעלות של הנתבע שכנגד מס' 2, ומכוחה את תביעת הבעלות של הנתבע שכנגד 1, עדיין היקף הזכויות של התובעות שכנגד אינו מגיע ל- 100%.
השמאית לא נחקרה על חוות דעתה. ב"כ הנתבעים שכנגד שלח דרישה לחברו לזימונה באופן שבא כוח התובעים שכנגד ראה את הזימון רק בבוקרו של יום ההוכחות השני שהיה קבוע ליום 9.10.11 (עמ' 21 לפרוטוקול).
בא כוח הנתבעים שכנגד השיב שחוות הדעת עוסקת בשנתיים האחרונות ולכן לגובה דמי השכירות ל- 7 שנים אחרונות, אין רלוונטיות וככל שהתיק יסתיים באותו יום לא יעמוד על זימונה, וכך נעשה (עמ' 22 לפרוטוקול).
בפועל ב"כ הנתבעים שכנגד גם לא הגיש סיכומים, ולכן נותרה חוות הדעת בפני עצמה ללא חקירה נגדית וללא סיכומים.
בהעדרם אני מקבלת את חוות הדעת כלשונה בהיבט גובה דמי השכירות החודשיים על פני רצף השנים, אשר להם יש להוסיף מע"מ דהיינו:
בשנים 2004 - 2007 - סך של 850 ₪ לחודש, בהעדר התייחסות לשנת 2008, אני מניחה שדמי השכירות עמדו על 850 ₪ לחודש.
בשנים 2009 - 2010 - סך של 1,000 ₪ לחודש .
בשנת 2011 סך של 1,100 ₪ לחודש.

לאור הספק באשר לזכויות התובעות שכנגד כמפורט לעיל, אינני מורה על חיוב בפועל.

8. לסיום אשלים כי מלכתחילה התביעה שכנגד הוגשה בטרם היה בידי התובעות שכנגד צו הירושה לגבי עזבון חנה זדה ז"ל, שנפטרה לפני שהוגשה התביעה העיקרית בבית המשפט המחוזי.
כמו כן, בתביעה שכנגד אין התייחסות כלל לעסקה עם צד ג', בשנת 2004, שנעשתה לפני הגשת התביעה העיקרית. התובעות שכנגד התעכבו בהוצאת צו הירושה גם אחרי הגשת התביעה שכנגד במשך כ-5 שנים. מאחר והנתבעים שכנגד עתרו בתיק העיקרי לפסק דין הצהרתי בהתבסס על הנתונים בלשכת רישום המקרקעין והתברר כי חנה זדה ז"ל נפטרה, והדבר לא תוקן על ידם, נמחקה תביעתם. בדיעבד התברר בשנת 2011 כי גם התובעות שכנגד לא הציגו את המחלוקת האמיתית בפני בית המשפט הגם שהם, להבדיל מהנתבעים שכנגד, ידעו כי חנה זדה ז"ל נפטרה והותירה יורישם נוספים והם גם ידעו על העסקה עם צד ג', אך הותירו גם נתון זה מוסתר מעיני הצד שכנגד ובית המשפט.
לכן היה ראוי גם למחוק את תביעתן כפי שנמחקה גם התביעה בתיק העיקרי.
אולם לאור הראיות שנשמעו ומשך הזמן הרב שחלף לצד העובדה ש- 5 מהנפשות הפועלות כבר נפטרו (ה"ה יפה זדה ז"ל, חנה זדה ז"ל, עו"ד באומן, והנתבעים שכנגד), מצאתי לקבוע ממצאים שיעמדו לשימוש הצדדים בהליכים עתידיים, מבלי לפסוק בעתירות נשוא התביעה.

בנסיבות אלה, פסק הדין הוא הצהרתי בלבד. התביעה נדחית בסעד הפינוי.

9. מחמת הסתרת נתונים כאמור לעיל ובהעדר צווי ירושה של הנתבעים שכנגד, אינני מורה על תשלום הוצאות לאף צד. יחד עם זאת, התמונה העולה מהראיות היא עגומה, החל מעסקה במקרקעין שמתיימרת להיות עסקה על תת חלקה בשלומתה שמתבררת להיות חלקית ואשר אינה מסתיימת ברישום והמשכה בפתרונות זמניים של צמצום עלויות עוד בזמן חייה של המנוחה יפה זדה, ז"ל. לעסקה אין ביטוי ברישום בלשכת רישום המקרקעין למרות שמדובר במקרקעין מוסדרים. כאשר בוגרות היורשות של יפה זדה ז"ל, התובעות שכנגד, המימוש של הזכויות שלהן נעשה אף הוא מבלי שבעיית היסוד נפתרה והמצב הופך יותר מורכב עם פטירת הסבתא, חנה זדה ז"ל.

לצד כל אלה מתנהל הליך משפטי מבלי שניתנת הדעת לטיבו והסדריו, כך שבית המשפט נדרש לתת פסק דין על יסוד נתונים שלא עודכנו לפני הגשת התביעה או תוך פרק זמן קצר אחרי שהוגשה. התוצאה היא פסק דין שאינו נותן מענה סופי למחלוקת ואשר מחייב התדיינות נוספת, מצב לא רצוי שעלותו בזמן שיפוטי יקר על חשבון משלם המיסים.
יחד עם זאת, השתכנעתי שהן עו"ד מאיר ברוכים והן עו"ד תמיר יחיא עשו כמיטבם בנסיבות לא פשוטות שניכרו בדרכם, כאשר עו"ד יחיא מוצא עצמו למועד הגשת הסיכומים כאשר שני מרשיו נפטרו.
לכן אינני מחייבת בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

10. סוף דבר

השתכנעתי כי הנתבע שכנגד מס' 2 רכש את זכויות יפה זדה, ז"ל בנכס ,3/6 , ולכן תביעת הפינוי שהוגשה נגדו נדחית.

מחמת ספק חלקן של התובעות שכנגד לדמי שכירות - לא ניתן פסק דין כספי .

לאור תוצאה זו, אינני נותנת צו להוצאות.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, 30 מאי 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יעקב עודד ז"ל
נתבע: זדה גילה צדף
שופט :
עורכי דין: