ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דאיס אליהו נגד משרד המשפטים/האפוטרופוס/הכונס הר :

בפני כבוד השופט כרמי מוסק

המבקש-החייב
דאיס אליהו

נגד

המשיבים

  1. משרד המשפטים/האפוטרופוס/הכונס הר
  2. בנק לאומי לישראל בע"מ
  3. סיגל נוימן (נאמן)

בית המשפט המחוזי בירושלים

החלטה

1. כנגד החייב ניתן צו מאסר עקב העובדה שאינו עומד בתשלומים שהוטלו עליו על פי צו הכינוס.

2. צו המאסר ניתן על פי בקשת הנאמנת, המשיבה 3. הבסיס לבקשה פורט והובהר במסגרת הבקשה שהוגשה לבית המשפט ביום 5.6.11. החלטת בית המשפט (כבוד השופט ד' מינץ), הורתה על מתן צו מאסר כנגד החייב למשך 21 יום. כמו כן נקבע, כי אם החייב יפקיד סך של 9,000 ₪ יוכל להשתחרר.

3. החייב הגיש ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 7356/11). ביום 19.4.12 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון, לפיו בהסכמת הצדדים, תבוטל החלטת בית המשפט המחוזי, הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי, החייב יוזמן לדיון בבקשה להוצאת צו מאסר ותישמענה טענותיו.

4. מכאן הדיון שהתקיים לפניי.

5. הדיון התקיים ביום 9.5.12. הרקע לבקשת הנאמנת להוצאת פקודת המאסר הוא הפרת התנאים שנקבעו בצו הכינוס. צו הכינוס ניתן כנגד החייב ביום 25.3.09, ובו הוחלט כי התשלום החודשי לקופת הכינוס יעמוד על 250 ₪. ביום 26.4.10 הוכרז החייב פושט רגל והתשלום הוגדל ל-750 ₪. החייב ביקש באותו מעמד לבטל את הליך פשיטת הרגל. בית המשפט דחה בקשה זו. מאז אותו מועד הפסיק החייב לשלם תשלום כלשהו לקופת הכינוס וכן הפסיק להגיש דוחות חודשיים.

6. ביום 18.11.10 התקיים דיון נוסף בבית המשפט, בו ביקש החייב לבטל את הליך הפש"ר. בית המשפט דחה בקשה זו פעם נוספת.

7. ביום 24.2.11 הגישה הנאמנת חוות-דעת מטעמה, בה נטען כי החייב נמנע מלגלות את כל פרטי הכנסתו. כמו כן נאמר על ידי הנאמנת, כי הסתבר לה שהחייב רכש רכב חדש בסכום של 41,000 ₪, הוא מסרב למסור את כתובתו הנוכחית או את פרטי בעל הדירה ממנו הוא שוכר דירה. הנאמנת טענה כי לכל אורך ההליך החייב מסתיר את הכנסותיו. באשר לביטול הליך פשיטת הרגל, טוענת הנאמנת כי אין מקום לבטלו כפי שמבקש החייב. ההליך משמש כסות לחייב להתחמק מתשלום חובותיו. עתה ניתן לעמוד על הכנסות החייב, רכושו, באמצעות ניהול ההליך. מאחר והחייב אינו משתף פעולה והפסיק לשלם תשלומים ולהגיש דוחות, ומאחר ואין בידי הנאמנת אמצעים אחרים, היא ביקשה לחדש את פקודת המאסר.

8. החייב הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 4911/11), בה השיג החייב על החלטות בית המשפט המחוזי לעניין עיקולים שהוטלו על רכב שהיה בבעלותו, וכן על החלטת בית המשפט המחוזי שסירב לבטל את הליך הפש"ר.

9. בית המשפט העליון, בהחלטתו (כבוד השופטת מ' נאור), קבע כי לא היה מקום לבטל את הליך הפש"ר לאור המתווה שקבע בית המשפט המחוזי, הכולל חקירת החייב. בית המשפט הוסיף וקבע בזו הלשון: "יש לדחות את טענתו של המבקש לפיה בית המשפט מחזיק בו כבן ערובה. המבקש הוא שיזם את הבקשה להכריז עליו כפושט רגל, אך המשך ההליכים אינו תלוי ברצונו שלו".

10. בדיון שהתקיים לפניי ביום 9.5.12 חזרה הנאמנת על טענותיה שהביאו לבקשה להוצאת צו המאסר. באשר לבקשת החייב לבטל את ההליך, ציינה הנאמנת כי הכנ"ר וכן הנושה בעל החוב הגדול ביותר התנגדו לבקשה זו. הנאמנת הדגישה, כי החייב התגורר בגפו, הכנסתו החודשית היא 6,500 ₪ מקצבאות הביטוח הלאומי ועל כן לדבריה ברור שהחייב יכול לעמוד בסכום חודשי של 750 ₪.

11. בא-כוח הכנ"ר הצטרף לעמדת הנאמנת.

12. יוער, כי עקב אי תשלום הסכום החודשי, צבר החייב חוב של 20,000 ₪ לקופת הכינוס.

13. החייב טען בדיון, כי צבר בזמנו חובות, שהביאו לבקשה לפשיטת רגל עקב כוח עליון. אין מדובר בעסקאות שביצע. לדבריו, העלאת התשלום החודשי התבססה על טענה מוטעית כאילו לא דיווח על מלוא הקצבאות אותן הוא מקבל מאת המוסד לביטוח לאומי. לדברי החייב, הנאמנת קיבלה נתונים מוטעים משני נושים, דבר שהביא לבקשה להוצאת צו מאסר כנגדו. החייב הדגיש, כי בעבר הועבר לקופת הכינוס סך של 50,000 ₪ שהיה ברשותו. החייב הסכים לשלם 250 ₪ לחודש.

14. מהאמור עולה, כי החייב סבור שהוא יכול לנהוג כרצונו בנוגע לקיומו או אי קיומו של צו הכינוס, או בכל הנוגע להחלטות בית המשפט. גם לאחר שבית המשפט העליון הבהיר לו כי אינו יכול לחזור בו מהליך פשיטת הרגל, המשיך החייב ולא שילם דבר לקופת הכינוס, אפילו סכומים נמוכים יותר, שאף לדבריו הוא ביכולתו לשלם. החייב גם אינו מגיש דוחות ומסתיר נתונים מהנאמנת. החייב ככל הנראה סבור, כי הוא יכול ליהנות מההגנה שמקנה לו הליך פשיטת הרגל כנגד נושיו, אולם לא למלא אחר הוראות צו הכינוס.

15. כאמור, החייב אינו משתף פעולה, אינו מוסר פרטים ואינו משלם דבר. גובה התשלום החודשי בסך 750 ₪ נקבע לאחר שבית המשפט שקל את הנתונים הכלכליים הנוגעים לחייב וקבע כי מדובר בסכום סביר. ייאמר, כי החייב לא ערער על החלטה זו כפי שידע לעשות לגבי החלטות אחרות.

16. המסקנה היא, כי לא ניתן לקדם את ההליך ללא נקיטה בסנקציה קיצונית של צו מאסר.

17. יצוין, כי במהלך הדיון הגיש החייב תעודות רפואיות מהן עולה, כי הוא סובל ממגבלה הנובעת מבעיות רפואיות שיש לו בחוליות עמוד השדרה. מתעודה אחת עלה, כי קיימת המלצה לניתוח. מובן, כי אין באמור בתעודות אלו כדי להצדיק את התנהגות החייב.

18. לאור כל האמור, אני מורה על חידוש צו המאסר. החייב ייאסר לתקופה של 21 יום אלא אם כן יפקיד בקופת הכינוס סך של 9,000 ₪.

ניתנה היום, ז' סיון תשע"ב, 28 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

כרמי מוסק, שופט


מעורבים
תובע: דאיס אליהו
נתבע: משרד המשפטים/האפוטרופוס/הכונס הר
שופט :
עורכי דין: