ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד ציון דבריקו :

בפני כבוד הסגן נשיאה ראובן שמיע

מאשימה

מדינת ישראל

נגד

נאשמים

ציון דבריקו

בית משפט השלום בירושלים

פסק דין

בפני בקשה להורות על פסילת המשיב מלהחזיק רישיון נהיגה עד תום ההליכים נגדו.
נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הפקרה לאחר פגיעה (עבירה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ( להלן : "הפקודה"), גרימת חבלה של ממש (עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודה, נהיגה בחוסר זהירות (עבירה לפי סעיף 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א, 1961), תאונת דרכים שתוצאתה פגיעה בגוף (עבירה לפי תקנה 144(א)(1), (2), (4) ותקנה 144(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א, 1961) ועבירת שיבוש הליכי משפט (עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

על פי כתב האישום בתאריך 18.02.12, בסמוך לשעה 03:00 ברחוב האומן בירושלים, לאחר בילוי במועדון, נסע הנאשם ברכב במהירות של כ- 40 קמ"ש וזאת למרות תנאי מזג האוויר הקשים ששררו במקום וגרמו להיווצרות אדים על חלון הרכב, אשר חסמו את שדה ראייתו של המשיב.
באותה שעה חצתה הולכת רגל את הכביש, הנאשם שלא הבחין בהולכת הרגל, פגע בה בחזית רכבו וכתוצאה מהמכה, עפה הולכת הרגל באוויר וראשה נחבט בשמשה הקדמית של הרכב וניפץ אותה.
הולכת הרגל נפגעה במקומות שונים בגופה, המשיב אשר הבחין בכך שפגע בהולכת הרגל, עצר את רכבו למספר שניות מבלי לצאת ממנו ואז נסע מהמקום ברכבו מבלי שידע מה מצבה של הולכת הרגל והסגיר את עצמו למשטרה רק כעבור 3 שעות לאחר קרות התאונה.
יום לאחר התאונה, בתאריך 19.02.12, ביקש המשיב מידידתו למחוק ממכשיר הסלולר שלה מסרונים ששלחו המשיב וידידתו זה לזו בליל האירוע ובהם מסרון ששלח לה לפיו יצא לדרך כדי לאסוף אותה בהיותו "מסטול", מחשש שהמסרונים עלולים להפליל אותו בתיק זה אם יגיעו לידי רשויות אכיפת החוק.

המשיב נפסל מלנהוג למשך 60 יום וזאת על ידי קצין משטרה בהתאם לסמכותו לפי סעיף 47(ה) לפקודת התעבורה ובבקשה שלפנינו עותרת המבקשת להמשך פסילת המשיב מלהחזיק רישיון נהיגה עד תום ההליכים נגדו.
בדיון שנערך ביום 09.05.12, הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה תוך שהוא מדגיש שמס' שעות לאחר התאונה התייצב המשיב בתחנת "שפט".
לב"כ המשיב 3 טענות מקדמיות כדלהלן:
יש מקום למחוק את הבקשה משום שהוגשה לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה בעוד שהיה צריך להגיש את הבקשה לפי סעיף 45 לפקודת התעבורה המתייחס לפסילה לאחר הגשת כתב אישום.
כתב האישום הוגש שלא כדין מאחר שלא בוצע שימוע עפ"י סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי ומאחר והמשיבה אף לא פעלה לפי החריג שבסעיף 60א(ה) לחוק סדר הדין הפלילי, ולא המציאה אישור מקדים של פרקליט המחוז להגשת כתב אישום, וללא שימוע.
בעצם הגשת כתב האישום לבית משפט השלום ולא לבית משפט לתעבורה, הופלה הנאשם על ידי הפרקליטות.

לגופו של עניין טען ב"כ המשיב שאין מקום להיעתר לבקשה לפסילה לאור נסיבותיו של המשיב. לטענתו, למשיב אין כל עבר פלילי (למעט עבירת תעבורה אחת בלבד) והוא השתחרר זה עתה משירות חובה במשטרת ישראל. לטענתו, למשיב עומדת חזקת החפות ולפיכך יש למצוא פתרון שלפיו הפגיעה תהיה מידתית ופחותה ככל האפשר וככל שבית המשפט יחליט לפסול את רישיונו של המשיב הוא מבקש לסייג את פסילת רישיון הנהיגה כך שהמשיב יוכל לנהוג על רכב לצורכי עבודה במשך 6 ימים בשבוע וגם זאת לתקופת פסילה של 6 חודשים בלבד. ב"כ המשיב המציא לביהמ"ש פסיקה שלטענתו מאפשרת פסילה בסייגים.

ב"כ המבקשת סבורה לעומת זאת כי יש לדחות את הטענות המקדמיות של המשיב מכל וכל. לטעמה, היה יסוד להאשים את המשיב והוא אכן מואשם ובוודאי שיש לתביעה סמכות להגיש בקשה לפסילת רישיון עד תום ההליכים יחד עם הגשת כתב האישום. בנוסף, הפנתה ב"כ המבקשת למוצג נ/1 החתום ע"י פרקליטות המחוז בהתאם לחריג המופיע בסעיף 60א(ה) לחוק סדר הדין הפלילי. שעניינו "החלטה בעניין הגשת כתב אישום" לפי סעיף 60א(ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982.(להלן: "האישור החריג")
לטענתה, די באישור החריג שהוגש לביהמ"ש כדי למלא אחר הוראות חוק סדר הדין הפלילי לעניין השימוע.

בנוסף, טוענת ב"כ המבקשת שלאור העובדה שכתב האישום מכיל גם עבירת שיבוש הליכי משפט אשר איננה עבירת תעבורה, הוחלט להגיש את כתב האישום לבית משפט השלום.
דיון
דין טענותיו המקדמיות של המשיב להדחות אחת לאחת:
לבית המשפט קיימת לפי הפקודה סמכות לפסול את המשיב מלהחזיק רישיון נהיגה עד תום ההליכים נגדו ולפיכך, משהוגש כתב אישום נגד המשיב אין לומר שבעצם ההפניה בבקשה לסעיף 46 בפקודה ולא לסעיף 45 יש כדי להצביע על כך שהבקשה הוגשה שלא כדין, או כדי לשלול מביהמ"ש את הסמכות לעשות כן.
משהוכיחה ב"כ המבקשת שפרקליטת המחוז חתמה על האישור החריג ומשהוכח שהאישור הנ"ל מקיים את האמור בסעיף 60א(ה) לחוק,אין לומר שכתב האישום הוגש שלא כדין.
מבלי לגרוע מהאמור, אוסיף שהעובדה שמוצג נ/1 אינו נושא תאריך, אין בה כדי לסייע לב"כ המשיב שכן מנוסח סעיף 5 לאישור החריג (נ/1) עולה שהאישור נחתם במועד.
אביא להלן את נוסח הסעיף: "אופי המעשים המיוחסים למשיב מצביע על מסוכנות המצדיקה את המשך פסילתו מלנהוג. מאחר שתקופת הפסילה מסתיימת היום ומאחר שבקשת הארכתה מותנית בהגשת כתב האישום כבר היום, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי כאמור לעיל".הנני קובע איפוא, שהחלטת פרקליטת המחוז להגשת כתב אישום ללא שימוע בהתאם לסעיף 60א(ה) לחוק הסדר הדין הפלילי ניתנה כדין.

אשר לטענת ההפליה, דינה של טענה זו להידחות גם כן. המאשימה הגישה את כתב האישום לבימ"ש השלום בהתאם לסמכותה מה גם שבענייננו לעבירת ההפקרה שבכתב האישום התלוותה עבירת שיבוש הליכי משפט.

גם לגוף העניין דין הבקשה להדחות..
מכתב האישום עולה שהמשיב נהג ברכב המעורב בתאונה שכתוצאה ממנה נפגע אדם, ולא עצר מיד, לא הגיש לנפגע התאונה עזרה מתאימה ולא הודיע מיד לתחנת המשטרה הקרובה על התאונה, ועשה דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא ליידי עיוות דין.
כדברי ב"כ המשיב עסקינן בבחור צעיר, נעדר עבר פלילי (למעט עבירת תעבורה אחת) וברור שפסילתו מלהחזיק ברישיון נהיגה יש כדי לפגוע באיכות חייו ואולי אף בפרנסתו ולצורך העניין הנני מוכן להניח שאין מדובר בהתנהגות אופיינית למשיב אך,יחד עם זאת, הנני סבור שמה שמכריע את הכף במקרה שלפנינו הינו עצם ההפקרה שלאחר הפגיעה .
עבירת ההפקרה הינה עבירה חמורה ביותר המגלמת בתוכה מסוכנות טבועה. מי שמסוגל חרף כל הנסיבות המקלות להפקיר אדם לאחר תאונת דרכים, הינו מסוכן לבריות אפילו מדובר במקרה חד פעמי.
וכדברי כבוד השופט סולברג בשבתו כשופט בימ"ש המחוזי בירושלים בב"ש 4899/08:

"מי שמסוגל לכאורה לכך- חרף כל הנסיבות המקלות שלגביהן טען ב"כ המשיב- הרי הוא מסוכן לבריות. גם אם מדובר במקרה חד פעמי, הרי בפגיעתו הפוטנציאלית הרעה, מכריעה את הכף. האינטרס הציבורי גובר".

גם העובדה שהמשיב פנה למשטרה כשלוש שעות לאחר האירוע איננה מפחיתה מחומרת מעשה ההפקרה שכן עיקר חשיבות הסיוע נעוץ בהושטת העזרה באופן מיידי לקורבן בדרך של קריאה לרשויות ההצלה או בכל דרך אחרת. עבירת ההפקרה לאחר הפגיעה בקורבן הינה בבחינת הוספת חטא על פשע. מעשה ההפקרה פוגע בסולידריות החברתית ומעיד על זלזול בערך חיי אדם ועל דופי מוסרי של ממש. (רע"פ 3626/01 ויצמן נ' מדינת ישראל, פד"י נ"ו (3) 187 (2002)).
במקרה שלפנינו מסוכנותו של המשיב אף מקבלת מימד חמור יותר שכן בנוסף לעבירת ההפקרה, ניסה המשיב מיד לאחר שפנה למשטרה לשבש את הליכי החקירה בכך שביקש מחברתו למחוק ממכשיר הסלולר מסרונים שחשש שיש בהם כדי להפלילו, למותר לציין שבפעולתו זו יש כדי להקהות את טענת ב"כ המשיב שמדובר באירוע חד פעמי.
אוסיף שפסקי הדין שהמציא ב"כ המשיב לפיהם בנסיבות מסוימות, סווגה הפסילה לרכב מסוג מסוים ואף צומצמו שעות הפסילה על מנת לאפשר לנאשם להשתמש ברכב לצורכי עבודתו, אינם מסייעים למשיב במקרה שלפנינו שכן פסקי הדין מתייחסים לנהיגה בשכרות ולנהיגה במהירות גבוהה ואינם מתייחסים לסיווג הרישיון ולהקטנת היקף הפסילה כאשר עסקינן בעבירת הפקרה, על אחת כמה וכמה כאשר עבירה זו בענייננו ,כאמור, אף לוותה בעבירת שיבוש הליכי משפט שהעצימה את חומרת המסוכנות.
התוצאה היא שהנני נעתר לבקשה ומורה על פסילתו של המשיב מלהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בעניינו בתיק העיקרי. פסילה זו תעמוד בעינה גם אם יחלפו יותר מ- 6 החודשים הנקובים בפקודה.
ניתן היום, ג' סיון תשע"ב, 24 מאי 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: ציון דבריקו
שופט :
עורכי דין: