ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יהודה אדרי נגד עירית נתניה :

בפני כבוד השופטת בדימוס ריבי צוק

מבקשים

יהודה אדרי

נגד

משיבים

עירית נתניה

בית משפט לעניינים מקומיים בנתניה

החלטה

ההליך

הבקשה
1. בפני בקשה (להלן: "הבקשה") המעידה על עצמה, על פי כותרתה, כי הינה עתירה לעיכוב הליכים לגבייתו של דו"ח חניה שנרשם לחובת המבקש ביום 15.9.09 (להלן: "הדו"ח), ובקשה להישפט באשמת העבירה המיוחסת למבקש על פי הדו"ח הנל.

2. הבקשה אינה נתמכת בתצהיר או במסמכים לכשהם לאימות האמור בה.

לגוף האשמה נטען בבקשה כי הדוח נרשם עת הגיע המבקש לקופת חולים לצורך בדיקה אצל אורטופד, כשהוא נתון בגבס ובכסא גלגלים. מי שנהגה ברכב הינה בתו של הנאשם אשר הגיעה למקום על מנת לאוספו בתום הביקור במרפאה, ובהעדרו של מקום חניה החנתה את מכוניתו מעבר לכביש, עם שני גלגלים קדמיים על המדרכה. הדוח נרשם כאשר הבת חצתה את הכביש על מנת לסייע לאביה להגיע למכונית, ואכן השניים פגשו את הפקח בזמן רישום הדוח, כשהדבר בא לידי ביטוי בתרשומת שנערכה על ידי הפקח על גבי הדוח.

לעניין הפעולות שננקטו על ידי המבקש לאחר אותו מועד וההודעות שהתקבלו על ידו נאמר כי בשבוע בו קיבל את הדוח פנה למשיבה, הציג את הדוח שצולם במחלקה המשפטית ושם "למעשה הבהירו כי מדובר בתיק סגור". מאז אותה פניה לא קיבל כל הודעה רשמית ולפיכך נדהם לקבל פניה לתשלום ודרישה לתשלום כפל קנס והוצאות. בינואר (2012) פנה למשיבה בעניין זה ונענה כי עליו לשלם את מלוא הסכום הנדרש הימנו.

המבקש גם קובל על גובה הסכום אותו הוא נדרש לשלם לאחר שצבר תוספת פיגורים.

תגובת המשיבה

3. לטענת המשיבה יש לדחות את הבקשה, הן דחיה על הסף משום חלוף מועדים, העדרן של בקשות מתאימות והעדרו של תצהיר מפורט לתמיכת הבקשה, והן לגופו של עניין. בהמשך הדברים נפרט את אלו, ובשלב זה נביא בקצרה את תגובתה המשיבה ביחס לשני העניינים שנזכרו בסעיף 2 שלעיל.

3.1 לגוף האשמה נטען כי הבקשה אינה מגלה הגנה מפני העבירה המיוחסת למבקש, וגם אם היתה מוגשת ומתקבלת בקשה להישפט, וגם אם היה הדבר נעשה במועד, הרי שהמבקש היה מורשע בעבירה המיוחסת לו.

לטענת המשיבה החניה לא היתה כנטען על ידי המבקש, כי אם חניה עם ארבעה גלגלים על המדרכה (כפי הנראה בתמונה נספח יג), תוך חסימתה של אפשרות מעבר במדרכה, באופן שאינו מותר גם על פי חוק החניה לנכים (כשאין מחלוקת שהמבקש אינו נכה, אינו בעל תו חניה לנכה ואינו זכאי להקלות בחניה הקבועות שם).

לעניין נסיבות ביצוע העבירה מצביעה המשיבה על כך שגם לגרסת המבקש אין מדובר במקרה חירום רפואי כי אם ביקור במרפאה שנקבע מראש וטוענת כי בסמיכות מקום מצויים חניונים בתשלום.

המשיבה מוסיפה וטוענת כי משנרשם הדו"ח הסמכות לביטולו אינה נתונה עוד לפקח שרשם את הדו"ח והמשמעות היחידה הנודעת לאישור שניתן על ידו להופעת המבקש כשהוא על כסא גלגלים הינה אימות טענותיו העובדתיות בעניין זה בכל הנוגע לנסיבות ביצועה של העבירה.

3.2 לעניין הפעולות שננקטו על ידי המשיבה מיום מתן הדו"ח לצורך גביית הקנס על פיו, לרבות ההודעות השונות שנשלחו למבקש בכל הנוגע לדו"ח מצביעה המשיבה, בתגובתה, על נספחיה, על שלל הודעות, התראות ופניות שנשלחו למבקש במהלך התקופה שמיום מתן הדו"ח ועד היום, כפי שעולה מהמסמכים השונים שצורפו לתגובה אשר מניינם המלא ומועדי משלוחם מופיעים בנספח ב לתגובה.

המסגרת הנורמטיבית

כללי
4. בפני מי שמקבל דו"ח בגין עבירת חניה ומבקש להשיג על הרשעתו בעבירה המיוחסת לו על פי הדו"ח פתוחים שלושה אפיקי פעולה אפשריים, שעיקרם כדלקמן.

4.1 להגיש בקשה לתובע לביטולו של הדו"ח, ואם סורבה בקשתו, לבקש, בתוך שלושים יום, להשפט באישום נשוא הדוח.

4.2 להגיש בקשה להשפט בגין העבירה נשוא הדוח, וזאת בתוך תשעים יום ממועד המצאתה של הודעת הקנס למקבל הקנס.

4.3 לפנות בבקשה להסבתו של הדו"ח לאחר, מקום שהעבירה בוצעה על ידי אחר, וזאת בתוך תשעים יום מיום המצאת של הודעת הקנס.

בקשה להשפט
5. המבקש להישפט לאחר חלוף המועד להגשתה של בקשה כאמור נדרש לבקש את הארכת המועד להגשתה. בקבלו את ההחלטה בעניין זה יבחן בית המשפט אם יש הצדקה לאיחור המבוקש, וזאת בשים לב לתקופה בה מדובר ולטעמי האיחור הנטענים (ראה סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ"), 80082/06 מקובר רונית נגד מדינת ישראל, ע"פ 4488/09 קמר נגד מדינת ישראל).

6. מכוח הוראת סעיף 229 (ח2) לחסד"פ רואים את מי שלא ביקש להישפט במועד כמי שהודה בעבירה המיוחסת לו על פי הדו"ח ומי שנגזר עליו קנס בסכום הנקוב בהודעת הקנס.

לפיכך על המבקש את הארכת המועד להישפט לאחר חלוף המועד להגשתה של בקשה כאמור לעתור לביטולו של פסק הדין כנגד מקבל הדו"ח, פסק דין שבא לעולם מעצם העדרה של בקשה להשפט במועד שנקבע לכך. ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר הנאשם מוסדר בהוראת סעיף 130 לחסד"פ. בקבלת החלטה אם לבטל פסק דין שניתן בהעדר הנאשם יבחן בית המשפט האם הותרתו של פסק הדין על כנו תגרום לעוות דין. על מנת שניתן יהיה להכריע בשאלה זאת על המבקש את ביטולו של פסק דין מרשיע שניתן כנגדו לפרט את הגנתו מפני כתב האישום.

עניינים שאינם מסורים לסמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים

7. סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מקומיים קבועה בסעיף 55 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד- 1984 והינה לדון בעבירות שונות, ובכלל זה עבירות על חוקי העזר העירוניים. בית המשפט לעניינים מקומיים חסר סמכות לדון בעניינים הנוגעים להוצאתו לפועל וגבייתו של הקנס לאחר שהודעת הקנס היתה לחלוטה.

בסעיף 229(ב) לחסד"פ שעניינו תוספת פיגורים המתווספת לקנס שלא שולם במועדו נאמר במפורש כי הוראת סעיף 69 לחוק העונשין, תשל"ז-1973, המסמיכה את בית המשפט לפטור את החייב בתשלום הקנס מתוספת הפיגורים, כולה או מקצתה, לא תחול.

משלוח הודעת הקנס ודרישות תשלום ונקיטתם של הליכים נוספים לגביית החוב

8. בבקשה לא נזכרים אלא פניה למשיבה בסמוך לאחר קבלת הדו"ח במאי 2009, ממנה למד לכאורה המבקש על ביטולו של הדו"ח, ודרישה מינואר 2012 הכוללת כפל קנס והוצאות, ועל פי המשתמע דרישה מפתיעה שבאה עליו כרעם ביום בהיר.

התמונה העובדתית בכל הנוגע למודעותו של המבקש לקיומו של הדו"ח וחבותו בתשלום הקנס העולה מהראיות לכאורה שהוצגו על ידי המשיבה בתגובתה שונה באופן קיצוני ומהותי מהתאור הכללי שניתן בעניין זה על ידי המבקש. מהתגובה, על נספחיה, עולה לכאורה כי:

8.1 הודעת תשלום הקנס הומצאה למבקש במסירה כדין, בהתאם להוראת תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד- 1974 (להלן: "התקנות") (ראה אישור המסירה נספח ו לתגובה).

8.2 המבקש, אשר עוד קודם לכן היה מודע לקיומו של הדו"ח הגיש בקשה לביטולו ביום קבלתו (נספח ז לתגובה), נענה ביום 8.11.09 (נספח ח לתגובה), חזר וביקר במשרדי המשיבה במאי 2010 והגיש בקשה חוזרת לביטולו של הדו"ח, אשר לפנים משורת הדין נדונה לגופה חרף חלוף המועד. ביום 27.7.10 נדחתה הבקשה לביטולו של הדו"ח על ידי התובע, תוך שלמבקש ניתנה האפשרות לתשלום קנס המקור והובהרה חבותו בתשלום הקנס (נספח ט לתגובה).

8.3 במהלך שנת 2011, במועדים שונים לאורך השנה כולה, נשלחו למבקש, למען מגוריו הנקוב גם בבקשה, חמש דרישות תשלום התראה ואזהרה בגין הקנס שלא שולם. החל ממחצית שנת 2011 החלו ננקטים גם הליכי עיקול.

8.4 גרסת המשיבה מגובה בראיות לכאורה, בין העתקים של המסמכים הנוגעים בעניין ככל שמדובר במענה לבקשות הביטול ופניית המבקש לראש העיר בינואר 2012, בין אישורים של דואר ישראל המעידים על מסירתם של דברי דואר למשלוח למבקש על ידי רשות החניה, ובין רשומות העיריה בכל הנוגע לטיפול בדו"ח, המהוות רשומות מוסדיות (המהוות ראיה לכאורה לתוכנם).

השיהוי הניכר בפנייתו של המבקש והעדרו של עוות דין בהותרתו של הקנס על כנו

9. בהמשך לאמור בסעיפים 8.2 ו-4.1 לעיל על המבקש היה להגיש בקשה להשפט לכל המאוחר בתוך 30 יום מיום דחייתה של בקשת הביטול ביום 27.7.10. המבקש לא עשה כן ופנה לראשונה לבית המשפט בבקשה לבטל את הדו"ח באפריל 2012, כשנה וחצי לאחר מכן.

לא רק שפנייתו של המבקש לא כללה את הפרוט הנדרש מבקשה כאמור, שיש בו ליתן טעם על שום מה מן הראוי להאריך את המועד (ראה סעיף 5 לעיל), אלא שעיון בתגובת המשיבה מעלה לכאורה כי המעט שנאמר בבקשה בעניין זה מטעה (ראה סעיף 8 לעיל), והמסקנה הלכאורית העולה מכל אלה הינה כי לא התקיים כל טעם ממשי שיש בו להצדיק את האיחור והשיהוי שננקטו על ידי המבקש, ואת הארכת המועד הנדרשת לצורך דיון לגופו של עניין.

10. זאת ועוד, הדין עם המשיבה כי גם לו היתה מוגשת מלכתחילה בקשה להישפט אין בטענות המועלות על ידי המבקש להוות הגנה מפני העבירה המיוחסת לו. אפילו יש בדברים הסבר לנסיבות מקלות בהן נעברה העבירה אין בהן לאיינה, הכל כמתואר וכמובהר בסעיף 3.1 לעיל. בנסיבות אלה הותרתו של הדו"ח על כנו לא תגרום עיוות דין ואין עילה לגופו של עניין לביטולו (ראה סעיף 6 לעיל).

הסבת הדו"ח
11. אינני סבורה כי המבקש עותר להסבת הדו"ח לבתו, ואזכורה כמי שנהגה לא נועד להעביר אליה את האחריות, כי אם כחלק מהשתלשלות הארועים. כך נובע לכאורה מהעובדה שגם בשלב זה אין בקשה להסבת הדו"ח, להבדיל מביטולו, ואין בבקשה פרטים מזהים של הבת.

לשלמות התמונה ובהמשך לאמור בתגובה לעניין זה יצויין כי המועד לבקש את הסבת הדו"ח חלף זה מכבר ללא נימוק כלשהו שיש בו להצדיק את השיהוי, וכי בינתיים התיישנה העבירה כנגד הבת באופן שהסבה לבת משמעה שאיש לא ישא באחריות.

תוספת פיגורים והוצאות גביה
12. כמובהר בסעיף 7 לעיל משנותר הדו"ח על כנו אין בית משפט זה מוסמך לדון ולהכריע בהליכי גביית הקנס ולשנות מהחיובים בגין תוספת פיגורים והוצאות הגביה. בנסיבות אלה לא מצאנו להתייחס לגוף הדברים, הגם שתגובת המשיבה כוללת גם מענה לגופו של עניין לטענות המבקש בנושאים אלה.

מתן החלטה בהתאם למסמכים בכתב

13. ב- ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם, תק-על- 2009, נפסק:

"נחזור, אפוא ונדגיש כי בקשה לביטול פסק דין אין להגיש באופן סתמי וללא ביסוס הטענות המועלות בה. כפי שנקבע בעניין איטליא על המבקש להעלות בבקשתו לביטול פסק הדין את כל טענותיו, כולל אסמכתאות להן ותצהיר מטעמו התומך בבקשתו, ככל הנדרש. בית המשפט המעיין בבקשת הביטול מוסמך לדחותה על סמך האמור בה בלבד; כך ייעשה בוודאי אם הטענות אינן מאומתות והבקשה אינה מגלה עילה לביטול פסק הדין. בית המשפט מוסמך גם לבקש את תגובת המדינה לבקשה, אם ראה צורך בכך, ובנסיבות מתאימות וחריגות אף יזמן את הצדדים לדיון בבקשה אם יראה לנכון. עוד רואים אנו חשיבות להעיר כי בעניין איטליא הוסיף בית המשפט וקבע כי לאחר שבית המשפט לתעבורה שוקל את נסיבות המקרה על-פי הכתב, עליו לפרט בהחלטתו, ולו בתמצית, את הנימוקים להחלטתו (ראו והשוו שם, בעמ' 802). לצערנו, מתקבל הרושם כי הפרקטיקה שנקבעה בעניין איטליא והטילה חובת פירוט ואימות על המבקש ביטול פסק הדין וחובה על בית המשפט לנמק את החלטתו, אינה מקוימת הלכה למעשה, ומן הראוי שבעניין זה יקפידו המעורבים בהליך ואף בתי המשפט, לפעול לפי הכללים האמורים"

בהיות העבירות על פי פקודת התעבורה והעבירות על חוקי העזר העירוניים כאחד עבירות קלות, כמשמעותו של מושג זה בחוק סדר הדין הפלילי, האמור לעיל חל במידה שווה גם בענייננו, קרי בכל הנוגע לבקשה לביטולו של פסק דין שבו הרשעה בעבירה קלה הנתונה לסמכות הדיון של בית המשפט לעניינים מקומיים.

סוף דבר

14. סוף דבר:

14.1 מהטעמים שפורטו בסעיפים 7 ו-12 העתירות הנוגעות לסכום תוספת הקנס וההוצאות נדחות מחמת חוסר סמכות עניינית.

14.2 מהטעמים שפורטו בסעיפים 9-10 לעיל העתירה לביטול הדו"ח נדחית בהעדר פרוט מינימלי של טעמי השיהוי מזה, וראיות לכאורה של המשיבה שיש בהן להצביע על העדרו של טעם שיש בו להצדיקו מזה, ובשים לב להעדרה של הגנה לגופו מפני העבירה המיוחסת למבקש על פי הדו"ח.

14.3 בהמשך להלכה שצוטטה בסעיף 13 ולאחר העיון בתגובת המשיבה אינני סבורה שיש מקום לקיומו של דיון נוסף כלשהו, ומשמצאתי שיש לדחות את הבקשה, הדיון שנקבע ליום 2.9.12 בטל.

14.4 לפנים משורת הדין כל צד ישאב הוצאתיו.

14.5 המזכירות תעביר העתק של ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ב' סיון תשע"ב, 23 מאי 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יהודה אדרי
נתבע: עירית נתניה
שופט :
עורכי דין: