ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גברי יבוא והפצת מזון (1998) בע"מ נגד שטיבל בעמ :

23.5.2012

לפני השופט יצחק כהן

בקשה מס' 1

ג'ברי יבוא והספקת מזון (1998) בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד שמעון ביטון ודנה הררי

המבקשת

נגד

שטיבל בע"מ – טחנות קמח

ע"י ב"כ עו"ד עדן ענבר ושרון חכים

המשיבה

בית המשפט המחוזי בחיפה

החלטה

1. בבקשתה המונחת לפני עותרת המבקשת לכך שיינתן צו עשה זמני, ולפיו תחוייב המשיבה לקיים הסכם שנכרת בין המבקשת למשיבה בתאריך 13.3.2012 (להלן – "ההסכם").

לטענת המבקשת, על פי ההסכם, למבקשת הזכות הבלעדית לשווק קמח מתוצרת המשיבה, באריזות של 1 ק"ג, 30 ק"ג ו- 60 ק"ג, באזור זיכרון יעקב וצפונה.

2. מטיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפני עולה, כי המשיבה מפעילה מספר טחנות קמח ברחבי הארץ, ונחשבת ליצרנית קמח גדולה, ומזה שנים רבות התקיימו בין הצדדים יחסי מסחר, במסגרתם שיווקה המבקשת קמח מתוצרת המשיבה ללקוחות שונים באזור צפון הארץ.

3. לטענת המבקשת בבקשתה, המשיבה הביעה רצונה לכך שהמבקשת תהיה מפיצת קמח בלעדית מתוצרתה באזור זיכרון יעקב וצפונה, ועל רקע זה חתמה על ההסכם. ההסכם נכרת לתקופה בת 5 שנים, עם ברירה להאריכו לתקופה נוספת בת 5 שנים.

ואולם, לטענת המבקשת, חרף העובדה שהמשיבה חתמה על הסכם המעניק לה בלעדיות בהפצה נתגלה למבקשת "לתדהמתה ולהפתעתה הרבה", כי המשיבה ממשיכה למכור קמח מתוצרתה ללקוחות שונים באזור הבלעדיות שלא באמצעות המבקשת, ולא זו בלבד, אלא שהמשיבה "מוסיפה חטא על פשע" ומספקת קמח מתוצרתה למתחריה של המבקשת.

4. מתגובת המשיבה עולה, כי המבקשת בבקשתה גילתה טפח, אך הסתירה טפחיים. הטפחיים המוסתרות נתגלו בתגובה שהוגשה מטעם המשיבה.

מתגובת המשיבה עולה, כי לאור תקופת הקשרים העסקיים בין הצדדים, צברה המבקשת חוב למשיבה המגיע כיום כדי סכום של כ- 17 (שבעה עשר) מיליון ₪. לתגובתה צרפה המשיבה מסמך, שנחתם על ידי מנהל המבקשת, בתאריך 15.11.2011, ובו מודה המבקשת בכך שנכון לאותו מועד החוב עמד על סכום של כ- 14.2 מיליון ₪. במכתב זה התחייבה המבקשת לשלם למשיבה את החוב "בתוך 14 ימים - עד סוף חודש נובמבר ש.ז." (דהיינו – סוף חודש נובמבר 2011).

נראה הדבר, שחרף התחייבותה, המבקשת לא פרעה את החוב כפי שהתחייבה, ולפי כרטסת הנהלת החשבונות שבא כוח המבקשת עצמו הניח על שולחני, חובה של המבקשת למשיבה אף טפח, ובתאריך 31.12.2011 עמד על סכום של כ- 15 מיליון ₪.

5. זאת ועוד: מהמסמכים וההתכתבויות שצורפו לתגובת המשיבה עולה, כי מאז נכרת לכאורה ההסכם מיום 13.3.2012, הצדדים ניהלו מו"מ לשם הסדרת תשלום החוב לצד המשך הספקת סחורה למבקשת, ואף הוכנה טיוטת הסכם, אך הטיוטה לא נחתמה והסכם לא הושג.

גם עובדות אלה הועלמו מהבקשה, ויצאו לאוויר העולם מהמסמכים שהמשיבה צרפה לתגובתה.

6. שאלה גדולה היא, מדוע על רקע חוב כה גדול שהמבקשת צברה, חתם מנהל המשיבה על ההסכם בתאריך 13.3.2012.

שאלה זו לא נעלמה מעיני באי כוח המשיבה, והם התייחסו לפגישה שהתקיימה בין מנהל המבקשת ומנהל המשיבה במשרדו של האחרון בתאריך 13.3.2012. נטען, כי באותו מועד הציג מנהל המבקשת מצג שווא, לפיו בכוונתו לפרוע לאלתר את החוב, ואף "השים עצמו" כנותן הוראה טלפונית לבנקאי שלו להעביר 5 מיליון אירו לחשבונה של המשיבה. בכך, כך לטענת המשיבה, פיתה מנהל המבקשת את מנהל המשיבה לחתום על טיוטת הסכם שמנהל המבקשת הביא עמו, הוא ההסכם אשר עליו מבקשת המבקשת לסמוך את טענותיה בבקשתה שלפני. נטען, כי מנהל המשיבה חתם על ההסכם "מתוך שמחה רגעית" כאשר שמע שהכסף יועבר לחשבון המשיבה לאחר מסכת יסורים ארוכה במהלכה ניסתה לגבות את החוב, ובמעמד החתימה אף ציין באוזני מנהל המבקשת, כי לא ימסור לו את המסמך החתום אלא לאחר שהעברת הכסף תבוצע, ועוד ציין כי הטיוטה שהוצגה לו (ולמעשה נחתמה על ידו) אינה מקובלת עליו כיוון שיש לו הערות למכביר בקשר אליה ועליו להעבירה ליועציו המשפטיים. בהקשר זה טוענת המשיבה, כי התנתה את ההסכם בשני תנאים מתלים, והם פירעון החוב ואישור הממונה על הגבלים עסקיים. לתגובתה צרפה המשיבה תרשומת בכתב יד, שלטענתה נערכה על ידי מנהלה בעת המפגש עם מנהל המבקשת, ובו מפורטים, בין היתר, התנאים המתלים הנ"ל (לצד רישומים שנעשו לטענת בא כוח המשיבה על ידי מנהל המבקשת, על אותו מסמך עצמו).

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי עוד באותה פגישה, דקות ספורות לאחר שמנהל המבקשת נתן כביכול הוראה טלפונית להעביר את הכסף, הודיע מנהל המבקשת שקיבל הודעה מהבנק, כי לא ניתן יהיה לבצע את ההעברה, משום שכספי המבקשת חולטו על ידי גורם ממשלתי פלוני. הודעה זאת גרמה למנהל המשיבה "לסערת רגשות אדירה", וסערה זו נוצלה על ידי מנהל המבקשת, אשר גנב את הטיוטה החתומה משולחנו של מנהל המשיבה, והאחרון לא הרגיש בכך.

משחש מנהל המשיבה כי הטיוטה נגנבה משולחנו הודיע למנהל המבקשת כי הטיוטה בטלה ומבוטלת. יתרה מזאת, מנהל המשיבה התנה קיום פגישה נוספת עם מנהל המבקשת, בכך שהטיוטה שנגנבה תוחזר לו. אציין, כי לאחר חתימת ההסכם מיום 13.3.2012 התקיימו מגעים בין הצדדים במטרה להסדיר את היחסים ביניהם, ואף נוסחה טיוטת חוזה. ואולם, טיוטה זו לא נחתמה בסופו של דבר.

7. בשלב הנוכחי אין בית המשפט נכנס לעובי הקורה, ועל כן אין מקום לקבוע ממצאים עובדתיים כאלה או אחרים בדבר נכונות גרסה כזו או אחרת או בדבר עדיפות גרסה אחת על פני גרסה אחרת. עם זאת, כבר בשלב זה, וככל שהדברים נוגעים לבקשה שלפני, מתבררות העובדות הלכאוריות הבאות:

(א) המבקשת חייבת לכאורה למשיבה חוב כספי גדול, כ- 17 מיליון ₪, ועובדה זאת הוסתרה מפני עת הגישה המבקשת בקשתה לקבלת סעד זמני (לו עתרה במעמד צד אחד).

(ב) התחייבות המבקשת לסלק את החוב עד לסוף חודש נובמבר 2011 לא קויימה על ידה, והחוב המשיך לצמוח.

(ג) על פי טענות המבקשת (בסעיף 47 לבקשתה) , רווחיה משיווק הקמח מתוצרת המשיבה מגיעים מידי חודש לכדי סכום של כ- 334,000 ₪. חישוב פשוט ילמד, שאם תבקש המבקשת לסלק את חובה מרווחיה, היא תוכל לסלק את החוב, בתוך 50 חודשים, וזאת מבלי להביא בחשבון הצטברות ריבית נוספת עד לפירעון הסופי של כל החוב כולו, ומבלי להביא בחשבון את התשלומים השוטפים שיהיה על המבקשת לשלם למשיבה במהלך תקופה ארוכה זאת, עבור רכישת קמח לאורך התקופה.

8. גם אם נסיבות חתימת ההסכם מיום 13.3.2012 על ידי מנהל המשיבה מעוררות תמיהה, אין להתעלם מכך שהמבקשת פנתה בבקשה לקבל סעד מן היושר שלא בניקיון כפיים, ולא ציינה את העובדה, כי היא חייבת למשיבה סכומי כסף נכבדים. המבקשת אף לא ציינה כי לא קיימה התחייבותה לפרוע את החוב עד לסוף חודש נובמבר 2011. על כן, בבוא המבקשת לטעון, שהמשיבה מפרה את התחייבויותיה על פי ההסכם, יש לומר לה: "טלי קורה מבין עינייך". קודם שתלין המבקשת על כך שהמשיבה מפרה את ההסכם, ראוי שתראה שהיא קיימה את התחייבויותיה שלה.

9. לא רק טעמים דיוניים, הנוגעים לשאלת הענקת סעד מן היושר, יש להביא בחשבון במקרה שלפני.

מהעובדות הלכאוריות שמתגלות מכתבי הטענות עולה, שמתן צו עשה המופנה אל המשיבה, והמחייב אותה להמשיך לשווק את הקמח מתוצרתה באזור הצפון באמצעות המבקשת בלבד, עלול לגרום לנזק כספי ניכר למשיבה, שכן קיים חשש כבד ורציני, שהחוב שהמבקשת חייבת לה רק ילך ויגדל.

10. בבקשתה, כמו גם בטיעון בא כוחה בדיון שהתקיים, טענה המבקשת שמאזן הנוחות פועל לטובתה, שכן אם לא יינתן הצו המבוקש, עלול הדבר לגרום, בוודאות רבה, לקריסתה של המבקשת.

"מאזן הנוחות", כשמו כן הוא, נועד לאזן בין האינטרסים של שני הצדדים. אל מול הצורך של המבקשת להמשיך ולקבל סחורה מאת המשיבה, כדי שתוכל למכור, להרוויח ולהתקיים, יש להביא את הצורך של המשיבה לקבל את התמורה שהמבקשת חייבת לה, בין היתר כדי שהיא עצמה תוכל להמשיך ולהתקיים.

בנסיבות המקרה שלפני, נראה הדבר, שלמשיבה אין אינטרס כלכלי לגרום להתמוטטות המבקשת, הגם שבא כוח המבקשת ניסה לטעון זאת. התמוטטות המבקשת עלולה להעמיד את המשיבה בפני שוקת שבורה, ולחסל כל סיכוי שתוכל לגבות את חובותיה. ואולם, מכאן ועד למתן צו שיחייב את המשיבה לספק קמח, באופן בלעדי למבקשת, מבלי שפירעון החוב נראה באופק, רב המרחק.

11. המבקשת מאשימה את המשיבה בכך שמנעה ממנה לשמש כיבואן קמח בעצמה, וכפיתיון הבטיחה לה בלעדיות בהפצה מאזור זיכרון יעקב וצפונה, ומטעם זה הייתה מוכנה לחתום על ההסכם מיום 13.3.2012. אלא, שלטענת המבקשת, לאחר שהמשיבה מנעה ממנה את יבוא הקמח, החליטה לכרות את מטה לחמה של המבקשת ולמוטטה סופית.

בשלב העכשווי לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים בנוגע לטענה זו. מכל מקום, אין בטענה זו לאיין את העובדה, שהמבקשת חייבת למשיבה סכום כסף נכבד, ואין היא מרפאת את הפגם שנוצר עקב כך שהמבקשת לא גילתה את כל העובדות כפי שהיה עליה לעשות.

12. מטענות באי כוח הצדדים למדתי לדעת, כי המשיבה מוכנה למכור סחורה למבקשת כנגד תשלום במזומן. על טענה זו השיב בא כוח המבקשת, כי הדבר אינו אפשרי, שכן המבקשת מקבלת תשלומים מלקוחותיה בתנאי שוטף + 60 או שוטף + 90, ועל כן הדרישה כי תשלם למשיבה במזומן אינה אפשרית ואינה מעשית. בהקשר זה מזכיר בא כוח המבקשת את העובדה, שבמהלך כל השנים הייתה למבקשת מסגרת אשראי אצל המשיבה, ובא כוח המשיבה אישר, כי המסגרת עמדה על סכום של 6 מיליון ₪.

לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, אינני סבור שדרישת המשיבה לקבל תשלום במזומן אינה דרישה סבירה. אמנם ביחסי המסחר נהוג להעניק אשראי, אך לאור הנתונים הלכאוריים שלפני, המבקשת ניצלה את כל מסגרת האשראי שהמשיבה העמידה לה, וחרגה הרבה מעבר למסגרת המוסכמת. אם עלה בידי המבקשת לצבור חוב כה גדול, הרי מלמד הדבר לכאורה על כך, שסכומי כסף שגבתה מלקוחותיה, להם סיפקה קמח מתוצרת המשיבה, נשארו בידי המבקשת, מבלי שהמבקשת טרחה להעביר למשיבה את החלק המגיע לה גם בתנאי האשראי שהיו מוסכמים בין הצדדים.

13. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א) הנני דוחה את בקשת המבקשת למתן צו עשה זמני שיורה למשיבה לספק לה סחורה באופן בלעדי.

(ב) הנני מחייב את המבקשת לשלם למשיבה הוצאות המשפט בדיון בבקשה בסך 8,000 ₪.

(ג) נקבע לקדם משפט בתיק העיקרי ליום 12.7.2012 בשעה 08:30.

ניתנה היום, ב' סיוון תשע"ב, 23 מאי 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: גברי יבוא והפצת מזון )1998( בע"מ
נתבע: שטיבל בעמ
שופט :
עורכי דין: