ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שרל גואטה נגד בנימין ביטון :


בפני כבוד השופט יחיאל ליפשיץ

המבקשים:
הנאשמים

  1. בנימין ביטון
  2. יעקב אפריאט

נגד

המשיב:
הקובל
שרל גואטה

בית משפט השלום בחיפה

החלטה

בפני מספר בקשות שהוגשו על ידי הצדדים בהליך זה, שהינו הליך של קובלנה.

בתאריך 31/8/2011, הגיש הקובל קובלנה כנגד הנאשמים. כתב הקובלנה מייחס לנאשמים את העבירות הבאות: לשון הרע – עבירה לפי ס' 1-3 ו 6 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965; איומים – עבירה לפי ס' 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין); ומהומה ועלבון במקום ציבורי – עבירה לפי ס' 194 לחוק העונשין.

הקובל הינו בעל עסק לשיווק והצבת מצבות בבתי עלמין. הנאשם 1 הינו מנהל בית העלמין בעכו והנאשם 2 הינו עובד בבית העלמין. נטען, בתמצית, כי שני הנאשמים התנכלו לקובל וזאת משום שסירב להעביר להם "אחוזים" ממכירותיו. כך, בין היתר, השמיצו אותו בפני לקוחות טפלו עליו טענות שווא שונות וכן ביצעו את העבירות לעיל בהזדמנויות שונות.

ישיבת ההקראה נקבעה במקור לתאריך 11/10/11, אולם עקב בקשות דחייה מטעם הקובל התקיים הדיון הראשון בתיק בתאריך 27/3/12.

בתאריך 9/2/12 הגיש ב"כ הנאשמים בקשה לביטול הקובלנה, וזאת ממספר טעמים:
ראשית, נטען כי כתב הקובלנה הינו פגום שכן הוא אינו מפרט כנדרש את המעשים המיוחסים לנאשמים, אינו מפרט מי אמר את האמרות שצוינו בכתב הקובלנה ועוד כהנה וכהנה פגמים בכתב הקובלנה.
שנית, נטען כי הקובל לא העביר לנאשמים את חומר החקירה ואת רשימת חומר החקירה.
שלישית, נטען כי היה צורך לקבל את הסכמת היועץ המשפטי לממשלה להגשת הקובלנה וזאת משום שיש לראות בנאשמים כעובדי מדינה.

אדון בטענות לפי סדרן לעיל.

טענות בנוגע לניסוחו של כתב הקובלנה
עיון בכתב הקובלנה מעלה כי אכן כתב הקובלנה מנוסח באופן עמום, באופן שיקשה על הנאשמים לנהל את הגנתם.

כך, נקט הקובל בניסוחים כגון:"לקוחות" (ס' 21, מיהם הלקוחות?); "מתאבל" (ס' 22, מיהו?); "אישה" (זהותה ? ס' 24); "שני אנשים" (מיהם? ס' 36) "פונים שונים" (מיהם? ס' 39-40); ועוד.

כמו כן, כולל כתב הקובלנה חלקים שעל פני הדברים ממילא לא יהיה ניתן להוכיחם בראיות קבילות ודומה שהם נכללו בכתב הקובלנה רק כדי לייצר "אוירה" - ור' בהקשר זה את ס' 15-20 ובמיוחד ר' ס' 19. באותו חלק נטען, כיצד, לשיטת הקובל, התקיים הליך משמעתי במשרד הדתות כנגד הנאשם 1, כיצד נערך בעניינו תחקיר עיתונאי, וכיצד ההליך המשמעתי הופסק בסופו של דבר למרות ממצאי התחקיר העיתונאי שהיה אמין ומבוסס. .
כך לא מנוסח כתב אישום (או כתב קובלנה), האמור לכלול רק עובדות שיהיה ניתן להוכיחן בראיות קבילות.

לאור האמור לעיל, הוריתי לקובל להגיש כתב קובלנה מתוקן עד לתאריך 28/4/12.

בתאריך 29/4/12 הגיש הקובל בקשה להארכת המועד להגשת כתב הקובלנה המתוקן. נטען, כי בימים שטרם הגשת הבקשה הצטברו עובדות נוספות ונתגלו עדים נוספים. לכן, נדרשת ארכה בת 15 יום להשלמת תחקור העדים ולצורך תיקון כתב הקובלנה.

הגם שלא ניתנה החלטה בנוגע לבקשה לעיל, הקובל טרם הגיש כתב קובלנה מתוקן במועד מתן החלטה זו. אתייחס לכך בסיפא של החלטתי.

טענות לגבי אי העברת רשימת החומר שנאסף
בהקשר זה, נטען כי הקובל לא העביר לרשות הנאשמים את רשימת חומר החקירה.

לפני שנמשיך בדיוננו, ראוי להבהיר שס' 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן: החסד"פ), נוקט, ולא בכדי, במונח:"רשימת כל החומר שנאסף . . ." ולא במונח רשימת חומר החקירה.

ומהי רשימת כל החומר שנאסף ?

תיאור תמציתי לכך ניתן במסגרת מ"ת (מחוזי חיפה) 3876/08 אלהוואשי נ' מ"י, ניתן בתאריך 5/7/2009 (כבוד השופט רון שפירא):

"הוראת סעיף 74(א) לחסד"פ מטילה על המשיבה, כמי שמרכזת את כל המידע והנתונים בעניין החקירה, לערוך רשימה אחת, שלמה וממצה של כל החומר שנאסף ונרשם, אותה עליה למסור לעיון הנאשם. על הרשימה לפרט אף את החומר שלא נמסר לסניגור.
. . .

כפי שנקבע בפסיקה המפורטת לעיל, רשימת חומר חקירה חייבת להבהיר לא רק את עצם קיומם של מסמכים אלא את תמצית תכנם וכן התייחסות לעמדת המאשימה האם יועברו מסמכים אלו להגנה. כדי שניתן יהיה לבדוק את המסמכים, דרוש פירוט תמציתי של תוכנם ופרטים מזהים. כן צריך עורך הרשימה להבהיר אם מסמך זה או אחר מועבר להגנה. אם אינו מועבר יש לציין את הסיבה (חוסר רלוונטיות, תרשומת פנימית, חומר החוסה תחת תעודת חיסיון וכד'). אם חסוי המסמך יש ליתן, במידת האפשר ובמגבלות החיסיון, פרפראזה של תוכן המידע החסוי. פרטים אלו צריכים להיות מפורטים ברשימת חומר החקירה באופן שיאפשר לתביעה לערוך בדיקה יעילה של החומר, ובהמשך יאפשר לב"כ נאשם להעלות את טיעוניו בדבר זכותו לעיין בו ולבית המשפט לבדוק את הטענות.
. . ."

נשאלת השאלה באם בהליך של קובלנה פלילית מחויב הקובל להעביר לנאשם את רשימת כל החומר שנאסף (להלן: הרשימה).

ב"כ הקובל טען כי אין חובה שכזו ואף הפנה לשתי החלטות שתומכות, לשיטתו, בעמדה זו.

סבורני, כי חובה על הקובל להעביר לנאשמים רשימה מסודרת של כל החומר שנאסף.

חובה זו לא רק שאינה פחותה מזו המוטלת על המאשימה ה"רגילה", כי אם מוגברת.

במצב דברים רגיל בו המאשימה הינה המדינה, הרי שעומדת לזכותה חזקת החוקיות וחזקת התקינות.

בהליך של קובלנה פרטית, החזקות לעיל אינן עומדות לצד הקובל הפרטי.

משכך, על הקובל להכין רשימה מסודרת של כל החומר שבידו, בהתאם להנחיות שהובאו לעיל.

בע"פ (מחוזי חיפה) 3773/03 דיוקמן נ' סי אמ טי טכנולוגיות רפואיות בע"מ (החלטה מתאריך 8/9/2004, כבוד השופט אילן שיף) נאמרו הדברים הבאים:

"הרשעתו של נאשם בעקבות הגשת קובלנה פלילית פרטית עלולה לפגוע בשמו הטוב ובכבודו. עלולות להיות לה אף השלכות שליליות לגבי מעמדו, משרתו והתנהלותו העתידית. שומה, איפוא,על בתי המשפט להתייחס בזהירות להליך זה וליתן לנאשם הזדמנות ואפשרות להתגונן כיאות. לא בכדי קבע, איפוא, המחוקק בסעיף 70 הנ"ל, כי ככלל, יחולו הוראות חוק סדר הדין הפלילי [לרבות סעיף 74] על הליך של קובלנה.

גם אילו לא הוחלה הוראת סעיף 74 הנ"ל על הליך של קובלנה, על ידי סעיף 70 דלעיל, היה מקום לפסוק כך בהתאם לקבוע בסעיף 3 לחוק סדר הדין הפלילי, שכן עשיית הצדק דורשת לאפשר לנאשם להתגונן כיאות בהליך של קובלנה.

סעיף 79 לחוק סדר הדין הפלילי, שבה רואה המשיבה מעין חוק מיוחד המוציא מכלל תחולה את סעיף 74 לחוק, בא להוסיף על האמור בסעיף 74 ולא לגרוע ממנו.

. . .

הענקה של סמכות פלילית לידי כל אדם, בדמותה של סמכות להגיש קובלנה פלילית, מחייבת משנה זהירות, ביחסו של המחוקק אליו, על מנת שלא יעשה בה שימוש לרעה. יש איפוא להעניק לנאשם בקובלנה משנה הגנה ולא לגרוע מאפשרויותיו להתגונן.

. . ."

ועוד ר' בנדון בהקשר זה את ההחלטה שניתנה בתאריך 18/2/2007 בע"פ (מחוזי חיפה) 1086/06 דיוקמן נ' סי אמ טי טכנולוגיות רפואיות בע"מ (כבוד השופט יצחק כהן); וכן החלטה מתאריך 16/4/2012 בע"ח (מחוזי חיפה) 27559-02-12 אסייג ואח' נ' אסייג (כבוד השופטת רבקה פוקס).

סוף דבר בהקשר זה:
על הקובל להעביר לנאשמים את כלל החומר שבידו, בכפוף לחריגים שבדין (חומר החוסה תחת חיסיון כלשהו או שיש הצדק בדין שלא להעבירו, הגם שיש לציינו באופן מפורש ברשימה).
על הקובל להכין רשימה בהתאם להנחיות לעיל.
על הקובל להעביר לנאשמים את תצהירי העדים שבשליטתו, או את פירוט העדות הצפויה וזאת לגבי העדים שאינם בשליטתו (ור' בנדון ההחלטה בעניין אסייג לעיל).

האם נדרש הקובל לאישורו של היועץ המשפטי לממשלה בטרם הגשת כתב האישום ס' 69 לחסד"פ קובע כי לא תוגש קובלנה כנגד עובד מדינה בגין מעשה שעשה תוך מילוי תפקידו, אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. בענייננו, הנאשמים הינם עובדי המועצה הדתית עכו.

טוענים הנאשמים, כי הגם שהם אינם עובדי מדינה מבחינה פורמאלית, הרי שיש לראותם ככאלה, וזאת לעניין הוראות ס' 69 לעיל. הנאשמים נסמכים על שתי טענות:

ראשית, הדבר נלמד מהוראת ס' 13 לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], תשל"א – 1971. סעיף זה קובע שהשר לשירותי דת רשאי להורות כי הוראות חוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט–1959; הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970; והוראות חוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963, יחולו - כולן או מקצתן - על עובדי המועצות.

שנית, מבחינה עניינית ומבחינת מטרת ס' 69, אין מקום שלא לדרוש את אישורו של היועץ המשפטי לממשלה בטרם הגשת קובלנה כנגד עובד מועצה דתית. הרציונאלים הפועלים בהקשר לעובד מדינה "רגיל", ובהם הרצון שלא להותירו חשוף כנגד קובלנות חסרות בסיס המוגשות בהקשר למעשים שנעשו במסגרת התפקיד, תקפים גם בענייננו.

בעניין זה, אין לי אלא להפנות לאמור ברע"פ 10857/08 אבו סוכון נ' מ"י ואח', ניתן בתאריך 20/8/09.

באותו עניין, דובר על עובדי עיריה שאף הם טענו כי יש לראותם, לעניין ס' 69 לחסד"פ, כעובדי מדינה. בית המשפט העליון דחה את הטענה, על אף ההיגיון המסוים שבצידה, בציינו כי:

"תהא תשובתו של המחוקק לסוגיה זו אשר תהא, במצב המשפטי הנוכחי לא ניתן להשקפתי להחיל את האמור בסעיף 69 לחוק סדר הדין הפלילי גם על עובדי עירייה, ומכאן מסקנתי, כי הגשתה של הקובלנה על-ידי המבקש לא היתה טעונה את אישורו של היועץ המשפטי לממשלה, ולפיכך לא היה מקום לבטלה מטעם זה" (פסקה 10, כבוד השופט א. לוי).

ובפסקה 10, בעמדתה של כבוד השופטת מ' נאור צוין כי:"בטיעונה בכתב טענה המדינה כי מבחינת התכלית, ראויים עובדי העיריות לאותה הגנה המוענקת בחוק לעובדי מדינה. כמו חברי השופט א' א' לוי, סבורה אני כי זהו ענין למחוקק לענות בו, אך לא ניתן, אך בשל כך שראוי לדעת המדינה, לפרוש את אותה הגנה גם על עובדי עיריה להחיות סעיף שבוטל באופן שאינו משתלב כלל ועיקר עם החקיקה הקיימת".

איני סבור כי עניינם של עובדי מועצה דתית שונה מזה של עובדי עיריה.

גם ס' 13 לחוק שירותי דת אליו הפנו הנאשמים, אינו יכול לסייע. סעיף זה מפנה לרשימת חוקים שיחולו על עובדי המועצה. החסד"פ בכלל וס' 69 לחסד"פ בפרט אינו נמנה עליהם.

סיכום
לכאורה, לאור החלטותיי לעיל, יש מקום לקצוב את זמנו של הקובל ולאפשר לו למלא אחר הוראותיי.

למרות זאת, בחינת התיק מעלה כי הוא מתקדם בעצלתיים בעיקר בשל מחדלי הקובל.

9 חודשים לאחר שהוגשה הקובלנה, מצויים אנו במצב שטרם הונח כתב הקובלנה שיהווה את הבסיס להמשך הדיון ולבחינת אשמתם או חפותם של הנאשמים.

מבקשתו האחרונה של הקובל עולה, כאמור לעיל, כי לאחרונה נתגלו לו עדים נוספים והוא מבקש לתקן את כתב הקובלנה.

אזכיר, כי מדובר במעשים שהתרחשו, כך נטען, בסביבות שנת 2007-2008. כתב הקובלנה הוגש לפני 9 חודשים.

מה יהיה תוכנו והיקפו של כתב הקובלנה המתוקן – לא ברור.

מדוע לא הוגש כתב הקובלנה המתוקן בהתאם ללוחות שהקובל עצמו ביקש ? אין תשובה.

הקובל נדרש, כאמור לעיל, לעבודה רבה כדי לעמוד בדרישות הדין.

ספק באם יספיקו לכך שבועות מספר.

איני סבור, כי הנאשמים אמורים לשבת ולהמתין תקופה נוספת שמשכה לא ברור, בעוד חרב ההליך הפלילי ממשיכה להתנופף מעל לראשם.

מנגד, אין לשלול מהקובל, לפחות לעת הזו, את זכותו שבדין להגיש קובלנה פלילית כנגד הנאשמים.

סבורני, כי לאור השיקולים לעיל, לכאן ולכאן, הפתרון הראוי הוא להורות על ביטול כתב הקובלנה, תוך שמירת זכותו של הקובל להגיש את הקובלנה בשנית בעתיד, אם וכאשר.

למותר לציין, כי באם ייעשה כן, אזי יהיה על הקובל להמציא לנאשמים את כלל החומר שצוין לעיל כבר עם הגשת כתב הקובלנה ולא יישמעו טענותיו כי הוא נדרש לדחיות לשם כך.

ור' בהקשר לביטול כתב אישום והגשתו בשנית את ספרו של קדמי, "על סדר הדין בפלילים", מהדורת 2009, עמ' 1238.

סוף דבר, אני מורה על ביטולו של כתב הקובלנה.

לשלוח לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, א' סיון תשע"ב, 22 מאי 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שרל גואטה
נתבע: בנימין ביטון
שופט :
עורכי דין: