ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שלום סגל נגד אברהם פריימן :

בפני כבוד השופטת לימור רייך

תובע

שלום סגל
באמצעות ב"כ עוה"ד לייזר דוד
מטעם הסיוע המשפטי

נגד

נתבעים

1.אברהם פריימן
2.זאב בליזינסקי
באמצעות ב"כ עוה"ד יאיר סלע

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

פסק דין

לפני תביעה כספית לתשלום שווי הסחורה שהוצאה מחנות , אשר לטענת התובע רכושה הינו בבעלותו המלאה ואשר הוענקה, לטענת התובע, ביתר וללא כל הרשאה לצד ג' ע"י הנתבע 1 , לצורך כיסוי חוב בתיק ההוצל"פ שנפתח נגד חתנו , הנתבע 2 , בסך של 27,000 ₪ ( הסכום העודף מעבר לסכום יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל).
בנוסף, תובע התובע סך של 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

רקע עובדתי

הנתבע 2 הוא החייב בתיק הוצל"פ מס' 01-11832-07-7 . הזוכה בתיק הוא מר יעקב שטיינמץ (להלן:"מר שטיינמץ").

במסגרת תיק ההוצל"פ הוטל צו עיקול על סחורה אשר הייתה מצויה בחנות ברח' עבודת ישראל 13 בירושלים (להלן:"החנות").

ביום 13.2.07 שלם הנתבע 1 סכום של 100,000 ₪ למר שטיינמץ לצורך סגירת תיק ההוצל"פ נגד החייב- הנתבע 2, אשר הינו חתנו.

ביום 3.6.07 הוגשה תביעה בתיק ת"א 37151/07 ע"י חברת מליטף שיווק (2006) בע"מ (להלן:"חברת מליטף") ומר שלום סגל , הוא התובע בתביעה דנא, נגד מר שטיינמץ ונגד עו"ד יצחק אינדיג אשר היה בא כוחו של מר שטיינמץ בתיק ההוצאה לפועל.

ביום 24.5.09 ניתן פסק דין מפי כבוד השופט אטדגי אשר דחה את התביעה בתיק ת"א 37151/07.

ביום 1.7.09 הגיש התובע תובענה למתן סעד הצהרתי נגד הנתבע 2 , אשתו של הנתבע 2, חברת מליטף והנתבע 1.

ביום 29.10.09 ניתן פסק דין הצהרתי בת"א 174236/09 בהסכמת הצדדים לקבלת התביעה ללא צו להוצאות. בפסק הדין ההצהרתי נקבע :

בין התובע לנתבעים 1- 3 בת"א 174236/09 חוזה מיום 1.1.07 לפיו 80% מרכושה של חברת מליטף שייך לתובע.
80% מהרכוש המוחשי של חברת מליטף שייך לתובע.
80% מהרכוש שנמצא ו/או שהיה נמצא בעבר במחסן ו/או בחנות שברחוב עבודת ישראל 13 בירושלים, המושכר ע"ש הנתבע 1, והנמצא בבעלות חברת מליטף הנמצאת בבעלות הנתבעת 2, שייך לתובע.
בין התובע לנתבעים 1- 3 חוזה נוסף מיום 1.6.08 לפיו 100% מרכושה של חברת מליטף שייך לתובע.
100% מהרכוש המוחשי של חברת מליטף, שייך לתובע.
100% מהרכוש שנמצא ו/או היה נמצא בעבר במחסן ו/או בחנות שברח' עבודת ישראל 13 בירושלים, במושכר ע"ש זאב בליזינסקי (הוא הנתבע 2 בתביעה דנא) והנמצא בבעלות מליטף, שייך לתובע.
מר אברהם פריימן(הוא הנצבע 1 בתביעה דנא) אין ולא היה לו כל זכויות או חובות בחברת מליטף ו/או במחסן ו/או בחנות ברח' עבודת ישראל 13 ירושלים למעט זכויות עובד אצל חברת מליטף.

לאחר מתן פסק דין ההצהרתי שניתן בהסכמת הצדדים, הגיש התובע את התביעה דנא בהתבסס על המוצהר בפסק הדין.

טענות הצדדים

לטנעת התובע, הינו הבעלים של 100% מהרכוש אשר נמצא או שהיה בעבר בחנות של חברת מליטף.

טוען התובע, כי הנתבע 1 חתם על דעת עצמו וללא כל הרשאה על הסכם המאפשר לצד ג', להוציא מן החנות סחורה בשווי כולל של 100,000 ₪, לצורך כיסוי חוב ההוצל"פ של הנתבע 2 העומד על סך של 73,000 ₪, ובכך העניק הנתבע 1 סכום של 27,000 ₪ ביתר לצד ג'.
עוד טוען התובע,כי פעולתו של הנתבע 1 הינה פעולה של אורגן בחברה אשר יצרה נזק לתובע ועל כן מוטלת עליו האחריות בגין הנזק שנגרם.

באשר לנתבע 2 טוען התובע, כי משהסחורה הוצאה לצורך כיסוי חובותיו של הנתבע 2 לתיק ההוצאה לפועל, אף הוא אחראי לנזק.

מוסיף התובע וטוען, כי נגרמה לו עוגמת נפש רבה ונזק כלכלי רב.

טוענים הנתבעים, כי יש לסלק את התביעה על הסף בהיותה קנטרנית וטורדנית המונחת על אדני שווא ונעדרת תימוכין אשר במסגרתה מנסה התובע להתעשר על גבו של הנתבע 2 מבלי שישנו כל הסכם של הנתבע 1 כלפיו ומבלי שטרח לציין את חלקו של הנתבע 2 בגרימת הנזק.

לחילופין, טוענים הנתבעים, כי מהלך העסקים עם צד ג' התנהל מול חברות בע"מ כשהתובע לא הניח תשתית עובדתית על מנת להרים את המסך נגדם.

לגופו של עניין, טוענים הנתבעים, כי לתובע לא היה כל קשר עסקי או קשר אחר אשר יצר מחויבות כספית כלשהי של הנתבעים כלפיו, לתובע לא היה נזק ממכירת הסחורה , לא הייתה לו כל זיקה לחברת לופו ליין אשר מחנותה נמכרה הסחורה ולא הייתה לו כל זיקה לחנות או לסחורה.
טוען הנתבע 2 ,כי הוא היה בעל המניות בחברת לופו ליין בע"מ(להלן:"חברת לופליין"), כשאשתו שרה בליזינסקי הייתה בעלת המניות בחברת מליטף.

טוען הנתבע 2, כי אכן על מנת לסיים סכסוך שהיה קיים בינו לבין מר יעקב שטיינמץ הסכים לשלם למר שטיינמץ סכום של 100,000 ₪, על אף וסכום החוב בתיק ההוצל"פ עמד על 73,000 ₪, כשהתשלום בוצע באמצעות מכירה של סחורה השייכת לחברת לופו ליין.
מדגיש הנתבע 2 ,כי הסחורה הייתה קיימת בחנות של חברת לופו ליין ולא של חברת מליטף , כשהנתבע 1 הינו עובד של חברת לופו ליין .
טוען הנתבע 2 ,כי כתובתה של חברת מליטף אינה בירושלים ומעולם לא היתה לה חנות או כל פעילות עסקית בירושלים, כשחברת לופו ליין היא שהפעילה את החנות בירושלים.

לטענת הנתבע 2 , חודש לאחר סיום הסכסוך בינו לבין מר שטיינמץ מכר את מניותיו בחברת לופו ליין כשבינואר 2008 אשתו מכרה את מניותיה בחברת מליטף. עם מכירת החברות הופסקה פעילותם בחברה.

לטענת הנתבע 2 , התובע אינו הבעלים של הרכוש שנמצא ו/או היה בחנות של חברת מליטף ופסק הדין ההצהרתי שניתן בהעדר הגנה דינו להתבטל משלא הוגש נגד הנתבעים הנכונים-בעלי המניות הרלוונטיים בחברת מליטף להם נמכרו מניות החברה . כמו כן, מלאי החברה שייך לחברה ובוודאי לא לתובע.

טוען הנתבע 2, כי התובע יצר עימו קשר וניסה לשכנעו לתבוע ממר שטיינמץ את התשלום שניתן לו ביתר בסך 27,000 ₪. לאחר שהתובע הפעיל עליו לחצים רבים ומשטען כי יפעל לבדו להוצאת הכספים מבלי לדרוש ממנו דבר, הסכים הנתבע 2 שהתובע יפעל בעניין, התובע אכן פעל בהליכים נגד שטיינמץ והפסיד בהם.
מציין הנתבע 2, כי לאחר שניתן פסק דין נגד התובע ולאחר שחברת מליטף נמכרה לצד ג' החתים התובע את הנתבע על מסמך עם תאריך רטרואקטיבי , אשר אינו זוכר את מהותו.

על מנת להמשיך ולפעול נגד שטיינמץ הגיש התובע פסק דין הצהרתי נגד הנתבע 2 ,אשתו ,הנתבע 1 ומליטף לפיו יוצהר, כי התובע הינו בעל המניות של חברת מליטף, על אף שידע, כי הנתבע 2 והנתבע 1 אינם בעלי המניות בחברה וכי אשת הנתבע 2 מכרה את מניותיה כשנתיים קודם לכן.
מאחר שהחברה נמכרה שנתיים קודם והחברה כבר לא הייתה בבעלותם, לא ראו לנכון הנתבע 1 ואשתו להגיש כתב הגנה. בנסיבות אלו קיבל התובע פסק דין הצהרתי לבעלותו בחברה שלאחריו פתח בהליכי סרק נגד הנתבעים והגיש את התביעה הנוכחית.

דיון ומסקנות

לאחר עיון בכלל מסכת הראיות כפי שהובאה לפניי שוכנעתי, כי דין התביעה להידחות, ואפרט:
התובע לא הוכיח בפניי כל זיקה בינו לבין הסחורה, אשר אין חולק כי נמכרה לשם כיסוי חובותיו של הנתבע 2 למר יעקב שטיינמץ בתיק ההוצאה לפועל, ואשר בגין מכירתה הוגשה התביעה.
אין חולק כי הסחורה נמכרה מחנות הנמצאת ברח' עבודת ישראל 13 בירושלים.
אין חולק כי הנתבע 1 עבד בחנות זו.
כאמור בנספחים אשר צורפו לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעים, החנות הנמצאת ברח' עבודת ישראל 13 הינה חנות בשם "בני מלכים" השייכת לחברת לופו ליין בע"מ ולא לחברת מליטף אליה קושר התובע את תביעתו.
עוד עולה מנספחי תצהיר עדות ראשית של הנתבעים, כי כל ההתנהלות של הנתבע 2 נגד מר שטיינמץ והחוב כלפיו הייתה אל מול חברת לופו ליין ולא חברת מליטף.
עיון בתלושי המשכורת של נתבע 1 (נספח ו' לתצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים) מעלה כי , הנתבע 1 עבד בחברת לופו ליין ולא בחברת מליטף.
התובע לא טען לקשר בינו לבין חברת לופו ליין וממילא לא הוכיח קשר בין חברת לופו ליין לחברת מליטף.
יותר מכך, התובע לא הוכיח בפניי את הקשר בינו לבין חברת מליטף.
שוכנעתי, כי יש לקבל את גרסת הנתבעים לפיה, לתובע לא היה כל קשר בפועל עם חברת מליטף והסכמתם לפסק הדין וחתימת הנתבע 2 על מסמך הייתה לבקשת התובע, שרצה לתבוע את הכספים שניתנו למר שטיינמץ ביתר. גרסה זו מתיישבת עם מכלול הראיות כפי שהובאו בפניי , עם הגיונם של דברים ותכתיב השכל הישר.
התובע סומך עיקר טענותיו באשר לקשר בינו לבין חברת מליטף, במסמך המכונה זיכרון דברים/הסכם/חוזה מיום 1.5.07 (להלן:"המסמך") ובפסק הדין ההצהרתי מיום 29.10.09.
המסמך אשר נחתם ע"י הנתבע 2, נחתם לאחר שהועברו למר יעקב שטיינמץ, 100,000 ₪ לשם סגירת תיק ההוצל"פ שנפתח נגד הנתבע 2. הסכום שולם ע"י הנתבע 1 אשר הינו חמו של הנתבע 2.
עיון במסמך מיום 1.5.07 מעלה, כי המסמך נכתב לצורך תביעה אשר הוגשה או תביעה שתוגש נגד מר יעקב שטיינמץ וכנגד עו"ד יצחק אינדיג , ע"י התובע , הנתבע 1 , הנתבע 2 או חברת מליטף, ומתייחסת לסכום אשר נגבה ביתר ע"י מר שטיינמץ בסך 27,000 ₪ בתיק ההוצל"פ ונזקים שנגרמו כתוצאה מגביה זו שנגבתה ביתר.
נשאלת השאלה מה עניינו של התובע בתשלום החוב למר שטיינמץ, באשר הסכום שולם לסגירת חובו של הנתבע 2 בתיק ההוצל"פ , כשלטענת הנתבעים סכום החוב ניתן למר שטיינמץ ביתר משיקולים אישיים ועל מנת לסיים את הסכסוך?
התובע יכול לתבוע סכומים אלו רק אם אכן יוכיח, כי הסחורה בחנות אשר נמכרה כתשלום חובו של נתבע 2 הייתה בבעלותו .
מעבר לכך, עולות תמיהות ביחס לגרסתו של התובע שכן, לאור טענתו של התובע כי שווי הסחורה היה למעלה מ-100,000 ₪ (בתצהירו ובעדותו טוען כי הייתה שווה כ- 70,000 ₪ אל מול גרסת הנתבעים שטוענים ששווי הסחורה הייתה גבוהה בהרבה מסכום זה), לא ברור מדוע לא תבע ממי מהנתבעים את יתר הסכום שנתקבל מעבר ל-100,000 ₪. כמו כן, אם אכן התובע הינו בעליה של הסחורה כיצד טוען בעדותו כי אין לו מושג כמה בדיוק הסחורה שווה ומדוע ,אם לטענתו אינו מבין בעניין זה, לא ביקש הערכת שמאי בעניין ?
במקרה דנא התובע לא הוכיח כי הינו בעליה של הסחורה בחנות , לא הוכיח את הקשר בין חברת מליטף לסחורה שבחנות ולא הוכיח את הקשר בינו לבין חברת מליטף.
במסמך נכתב, כי התובע עובד כמנהל אצל הנתבע 2 ואשתו והחברות שבבעלותם, כש-80% מהכספים שנגבו ביתר, שייכים לו מכוח המחאת חיובים, ו-20% מהכספים שייכים לחברת מליטף.
ממסמך זה לא ברור האם הכספים הגיעו לו כעובד בחברה, כמנהל בחברה או כנמחה? ועל נקודה זו אף עמד כבוד השופט אטדגי בפסק דינו מיום 24.5.09.
עוד יצוין, כי כפי שעולה מן המסמך, זה נחתם לאחר שנכתב בו כי התובע מתחייב לנהל לצדדים את כל מה שניהל בעבר כולל דברים חדשים שיתבקש ע"י הנתבע 2 לטובת כל הצדדים עד ליום 1.11.07 ללא שום תשלום נוסף. מכאן, נראה כי כוונתו של הנתבע 2 בחותמו על המסמך , הייתה לעזור לתובע לנסות ולקבל את הכספים בסך 27,000 ₪ אשר ניתנו למר שטיינמץ מעבר לסכום החוב, בעוד שלא עלה על דעתו שהתובע יעשה בו שימוש נגדו.
התובע אף לא הוכיח בפניי כי אכן עבד באי אלו מהחברות אשר הייתה בבעלותם ו/או בניהולם של הנתבע 2 ואשתו, ועדותו בעניין זה מעוררת תמיהות רבות באשר למהימנות גרסתו.
בפרוטוקול הדיון מיום 25.10.11 נשאל התובע לעניין הזיקה שלו לחברת מליטף ותפקידו בחברה (עמ' 3- 4, עמ' 5 שורות 1- 7):
ש. איך נהיית בעל מניות בחברת מליטף?
ת. בהתאם לנספח ג' לתצהירי, עליו חתם מר בליזינסקי, והיה עוד הסכמים שלצערי הרב בשריפה ובשוד שהיה לי אינם בידי, אבל יש לי אחד עם חתימה אורגינלית שלו שצירפתי כנספח ג', אני מציג את המקור. היו עוד חוזים בין הצדדים. אני אדם שעבד אצל עורכי דין אחרים ועשיתי איתו הסכם שאושר בעבר בלשכת עורכי הדין שבמידה והוא מאשר לי שאני אהיה מנהל, וגם אני צריך להשקיע בחברה אצלו באופן אישי, יש לי זכות לקבל אחוזים לפי הסכמים שאני עושה בין הצדדים. ערכנו הסכמים, אחד מהם הוא נספח ג' לתצהירי. זה קיבל תוקף של פסק דין הצהרתי בנספח כ"א, וזאת בהמשך לתצהיר בנספח כ' יחד עם תצהירו של מר פריימן, לפיו 100% מהסחורה שייכת לי.
ש. מי היה בעל המניות של חברת מליטף ב-1.5.2007?
ת. רסמית, אני רק המנהל ברשם החברות, והבעלים הם אשתו, לא רסמית יש הסכמים בינינו, לא רק איתי, גם עם שטיינמץ, שזה שייך לי. היו שני הסכמים, אחד ששייך לי רק 80% ואחד ששייך לי 100%. עד נכון להיום למרות מה שהוא כתב בתצהירו שמיוצג על ידי מר סלע, עדיין לא הגיש בקשה לביטול פסק הדין. אילו רצה לערער היה עליו לערער.
ש. כשחתמת על המסמך הזה מה-1.5.07, בעל המניות הרשום ברשם החברות היה אשתו של הנתבע 1?
ת. כן.
ש. ואתה היית מנהל?
ת. נכון.
ש. היית רשום ברשם החברות כמנהל?
ת. כן. אינני יכול להראות כי הכל נשרף לי אך הראיתי את זה אצל השופט אטדגי ולא הייתה הכחשה על הנקודה הזו.
ש. כמה זמן עבדת בחברת מליטף?
ת. בערך שנתיים.
ש. מה עשית שם?
ת. כל מה שהיה לחברות בעיות, או למר בליזינסקי באופן אישי או אשתו –
אני עבדתי.
ש. קיבלת באותה תקופה משכורת?
ת. לא. הכל בהתאם להסכמים. היו עוד הסכמים.
ש. מאיזו שנה התחלת לעבוד בחברת מליטף?
ת. אני לא זוכר תאריכים.
ש. כבר עבדת שם בזמן ההסכם?
ת. כן.
ש. קיבלת תלוש משכורת?
ת. לא רק שלא קיבלתי תלוש משכורת, גם השקעתי כספים.
ש. תוכל להראות מסמך כלשהו שהעברת כספים, שעבדת, או שהכל נשרף, דוּוחת לביטוח לאומי כעובד?
ת. לא. לפי ההסכם בנספח ג' מר בליזינסקי חייב לדווח. גם בתקופה שלפני נספח ג' הוא אמור היה לדווח.
ש. אמרת שעבדת תקופה עוד לפני ההסכם הזה בחברת מליטף?
ת. נכון.
ש. לפני ההסכם היית מדווח, או שיש לך מסמך שמראה ששילמת ביטוח לאומי, מס הכנסה?
ת. לא. לא קיבלתי כסף. לא שילמתי. לא קיבלתי משכורת.
ש. יש לך מסמך שאתה יכול להראות שהשקעת כספים בחברת מליטף?
ת. לכאורה יש כזה מסמך.
ש. תוכל להראות לי אותו ?
ת. לא.
התובע אישר בעדותו, כי למעט המסמך (נספח ג' לתצהיר עדות ראשית מטעמו) עליו הוא מסתמך אין בידו מסמכים המעידים על הסכמים שנעשו בינו לבין החברות אשר היו בבעלותם ובניהולם של הנתבע 2 ואשתו, או מסמכים המעידים על עבודתו באחת החברות או אצל הנתבע 2 ואשתו, וכי לא יכול להציג מסמך המעיד כי אכן השקיע כספים בחברת מליטף כטענתו.
מהימנותה של גרסתו באשר לאי המצאת המסמכים מוטלת בספק משלא החליט בעדותו האם המסמכים נשרפו או נשדדו, ואף לא הציג כל ראיה לאירוע של שריפה אשר כילתה את המסמכים או שוד אשר גרם להיעלמותם.
התובע אף לא טרח להציג תדפיס מרשם החברות אשר יהא בו כדי לאשש ולמוך בגרסתו לפיה, הינו רשום כמנהל ברשם החברות כטענתו, טענה אשר בנקל ניתן להוכיחה.
בעדותו טען התובע, כי טיפל בחברת מליטף ובחברת לופו ליין (לעניין זה ראה אף עדותו של התובע בעמ' 7 שורות 7- 10) ואף טיפל בנתבע 2 ובאשתו באופן אישי , כשלא קיבל משכורת עבור עבודתו . תמוה הוא, כי התובע לא מצא לנכון להגיש תביעה בבי"ד לעבודה ולתבוע את שכר עבודתו.
התובע אף לא ידע ליתן תשובה מספקת, במהלך עדותו, היכן פעלה חברת מליטף ומה היה בדיוק תפקידו בחברה.
שם, עמ' 7 שורה 32 ועמ' 8 שורות 1- 7 העיד התובע:
ש. איפה פעלה חברת מליטף?
ת. החלק המשפטי אצלי בבית. כל בעיה שהיתה בחברת מליטף או אצל חברת לופו ליין או כל הרשימה של החברות המופיעה וצרפתי, למעשה צורף ע"י שטיינמץ, בכל החברות האלו היו כל מיני בעיות וזה נוהל אצלי בבית.
ש. ושאר הדברים?
ת. בכמה מקומות, בירושלים, באשדוד, בכמה מקומות.
ש. יש לך מסמך ממנו אפשר לראות שחברת מליטף עבדה בעסק בירושלים?
ת. לא, רק את פסק הדין ההצהרתי.
תמוה, כי אין בידי התובע אף מסמך אשר יכול להעיד כי חברת מליטף פעלה בירושלים, במיוחד נוכח טענתו לפיה, טיפל בחברת מליטף ואף השקיע בה כספים, מבלי שטרח לפרט ולהבהיר מה היה בדיוק תפקידו בחברה ובאילו בעיות טיפל?
משלא הוכיח התובע, כי אכן עבד בחברה וכי קיבל משכורת מהחברה( לא הציג ולו תלוש משכורת אחד) נקל בעניי לקבל את עדותו של הנתבע 2 ,כי כל תפקידו של התובע הסתכם בגביית שיקים שחזרו מהחברה, כשתשלום עבור עבודתו היה בקבלת אחוזים מהשיקים שהצליח לגבות, מבלי שהתובע השקיע ולו שקל בחברה, ממילא לא היה שם ולא ניהל כלום.
בעניין זה, משהתובע אינו עו"ד תמוהה עדותו כי נתן שירותים משפטיים וייעוץ משפטי לנתבע 2. טענה זו, דווקא מתיישבת עם גרסתו של הנתבע 2, כי אכן התייעץ עם התובע ,אולם התייעצותו הייתה שלא על בסיס מקצועי וכחלק מעבודתו של התובע אלא על בסיס חברי על רקע הבנתו של התובע בטיפול בשיקים. עניין זה אף מסתדר עם טענת הנתבע 2 ,כי קרא לתובע שיעזור לו ביום 13.2 כדי להתמודד עם ביצוע העיקול שנעשה בחנותו , כשאף לטענתו של התובע , הוא הגיע למקום ולא עשה כלום רק ייעץ, נכנס לראות מה נשמע ויצא מהמקום.
עדות הנתבע 1 מתיישבת עם יתר העדויות משהעיד כי הבין מהנתבע 2 שהתובע הגיע לחנות בירושלים כדי לעזור לו עם הערבים אשר באו לקחת את הסחורה, אולם לא הבין, כיצד ניתן לטעון שהסחורה בחנות שייכת לתובע.
באשר לפסק הדין ההצהרתי אותו הביא התובע כראייה, יצוין כי פסק הדין ההצהרתי היה בשנת 2009, כשנתיים לאחר תשלום החוב לידי מר שטיינמץ. כאמור בדוחו"ת מרשם החברות, בעל המניות בחברה החל מיום 10.3.07 ,כחודש בלבד לאחר תשלום החוב, הינו עו"ד פרידמן יעקב ישראל (עדותו של הנתבע 2 עמ' 12) .
עוד עולה מתדפיסי רשם החברות, כי חברת מליטף נרשמה בבעלות חברת לופו ליין ביום 1.1.08 , שעה שחברת לופו ליין כבר הייתה בבעלותו של עו"ד פרידמן יעקב ישראל. לאור זאת, משהנתבע 2 ואשתו לא היו בעלי המניות בחברה בעת מתן פסק דין ההצהרתי, אין להסתמך על פסק דין זה כראייה לטענות התובע בתביעתו.
לאור האמור לעיל, משהתובע לא צרף כל הסכם בינו לבין הנתבע 2 ואשתו או בינו לבין אחת החברות אשר בבעלותם ובניהולם של הנתבע 2 ואשתו כאמור במסמך ולא הציג כל ראיה לכך שאכן הייתה שריפה אשר כילתה את המסמכים שלטענתו הושמדו או כל ראיה כי מסמכיו נשדדו ומשלא הביא כל תדפיסים מרשם החברות להוכיח טענתו כי אכן היה מנהל בחברת מליטף, על אף ובנקל ניתן להוציא תדפיס זה, משלא ידע לומר בדיוק מה מילא במסגרת תפקידו כמנהל החברה ולא הביא כל מסמך המראה על עבודה כלשהי שעשה עבור חברה כלשהי שבבעלותם ובניהולם של הנתבע 2 ואשתו,משאין בידו תלושי שכר מהחברות על אף טענתו כי עבד בחברת מליטף ואף השקיע בה כספים ואף ייעץ לנתבע 2 ואשתו כשהייתה בעיה בחברות שבבעלותם או בעיה באופן אישי , משלא הראה כל מסמך כי השקיע כספים בחברת מליטף או בכל חברה אחרת שבבעלות או בניהול הנתבע 2 ואשתו, משפסק דין ההצהרתי ניתן שעה שהנתבעים כבר לא היו בעלי המניות בחברה, התובע לא הוכיח קשר בינו לבין חברת מליטף או חברה אחרת שבבעלות הנתבע 2 ואשתו ולא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת העובדות כאמור בכתב התביעה.
אציין, כי עדותו של התובע מעלה ספקות רבות באשר למהימנות גרסתו, בקשר שלו לחברת מליטף או לכל חברה אחרת אשר הייתה בבעלות הנתבע 2 ואשתו , למי מהנתבעים, לסחורה שנמכרה לצורך תשלום החוב למר שטיינמץ, ולטענותיו כפי שהועלו בכתב התביעה.
סוף דבר
לאור האמור לעיל, התביעה נדחית, התובע ישלם הוצאות הנתבעים בסך כולל של 5,000 ₪ .
מזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום + א.מ.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ב, 21 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

11 מתוך 11


מעורבים
תובע: שלום סגל
נתבע: אברהם פריימן
שופט :
עורכי דין: