ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מלכה ברוידה נגד בטוח לאומי-סניף תל-אביב :

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו

פסק דין

2. לאחר ששמענו את עדות התובעת, ניתנה החלטתנו ביום 16/4/09 ולפיה התביעות בעניין פגיעה בשמיעה וטנטון וכן התביעה שעניינה "התכופפות", נדחו.
בנוסף קבענו שיש למנות מומחה, יועץ רפואי, לעניין בעיות במיתרי הקול ולעניין פגיעה בברכיים.

פגיעות במיתרי הקול
3. תחילה מונה מומחה א.א.ג. ד"ר בייזר, כמומחה יועץ רפואי.
אלה העובדות שהועברו למומחה:
א. התובעת ילידת 1954.
ב. התובעת עבדה כגננת – מנהלת גן במשך 30 שנה, משנת 1976 ועד יציאתה לגמלאות בשנת 2006.
ג. בגנים היו כ- 35 ילדים בכל שנה.
ד. ב- 15 שנים ראשונות עבדה 6 ימים בשבוע, 5 שעות ליום.
ב- 14 שנים לאחר מכן עבדה 5 ימים בשבוע, חמש שעות ו- 20 דקות בכל יום.
בשנה האחרונה עבדה באותן שעות, שבוע אחד 4 ימים ושבוע שני 5 ימים.
ה. העבודה כללה ישיבה על כיסא נמוך של גן ילדים וכן אימוץ הקול בצורה ניכרת. ו. במהלך יום עבודה ישבה וקמה מכיסאות הגן המיועדים לילדי הגן, עשרות פעמים
ביום.
כמו כן נפגעה בברכיה מעת לעת מרהיטים שמותאמים בגובהם לילדי הגן.
ז. במהלך יום עבודה דיברה, דיברה בקול רם, שרה, אימצה את קולה.

4. אלה השאלות שהופנו למומחה:
א. מה מחלתה של התובעת בגרון?
ב. האם קיים קשר סיבתי בין עבודתה כמתואר לעיל לבין הליקוי?
ג. התשובה חיובית – האם הליקוי נגרם ע"י רצף אירועים זעירים שניתן לאתרם בזמן ובמקום, כאשר כל ארוע כזה גורם לנזק זעיר בלתי הפיך, עד שהצטברויות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאו לליקוי או שאותו ליקוי הינו תוצאה של תהליך תחלואתי מתמשך?
ד. האם השפעת עבודתה של התובעת על הליקוי פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, ביניהם מצב רפואי קודם או גורמים סביבתיים אחרים?

5. במכתב מיום 29/2/09 ביקש המומחה שהתובעת תעביר בדיקת לרינקס מצולמת.

6. ביום 18/8/10 ניתנה חוות דעת המומחה כדלקמן:
"לפני שאענה לשאלות כבוד בית הדין אחת לאחת, אבקש להוסיף כי התובעת נבדקה, לבקשתי ובאישור בית הדין, במרפאתי שברעננה כשהיא מלווה בבעלה היום ב- 18.8.10. היא זוהתה על ידי ע"י רשיון הנהיגה שלה. גב' ברוידה נבדקה בעזרת סיב פיבראופטי גמיש בסיועה של קלינאית תקשורת בכירה, גב' בלקוביץ שושנה.
ועתה לתשובות:
א. התובעת מתלוננת על צרידות. בבדיקת הגרון עם הסיב האופטי לא נראה ממצא פתולוגי על מיתרי הקול. יש בצקת קלה בגרון האחורי שניתן לשייכה להחזר וושטי ושנצפתה גם ע"י ד"ר ניב.
לתובעת קול מאומץ מאוד. בעל גוון מונוטוני וסימנים למאמץ בשרירי הצוואר. אין מדובר כאן בפגם אורגני אלא בבעיה פונקציונלית (תפקודית). לדבריה, קולה בבוקר הוא במיטבו והוא משתנה לרעה בהדרגה, לקראת שעות הערב.

ב+ ג. הליקוי הוא ליקוי תפקודי וניתן לטיפול על ידי קלינאית תקשורת העוסקת בליקויי קול ודיבור.
אין מדובר כאן בנזק מסוג מיקרוטראומה. לא נראה כי קיים קשר סיבתי בין הליקוי ועבודתה.

ג. השפעת עבודת התובעת על הליקוי פחותה מהשפעת גורמים אחרים כמו למשל טכניקת הפקת הדיבור. כאמור, אין מדובר בשינוי אורגני של מיתרי הקול כמו למשל קשריות או פוליפים".

7. ביום 28/12/10 הופנו למומחה שאלות הבהרה:
1. בחוות הדעת ציינת כי לתובעת "קול מאומץ מאוד, בעל גוון מונוטוני וסימנים למאמץ בשרירי הצוואר ...".
האם נכון כי סימנים למאמץ בשרירי הצוואר במהלך דיבור, נמצא בעיקר אצל עובדי הוראה ו/או אנשים הנדרשים לעבודה עם אימוץ הקול?

2. עוד קבעת בחווה"ד כי "השפעת עבודת התובעת על הליקוי פחותה מהשפעת גורמים אחרים כמו למשל טכניקת הפקת הדיבור".
א. מה הגורם לצורת הדיבור הנ"ל אצל התובעת?
ב. האם יתכן כי עבודתה של התובעת כגננת במשך 30 שנה שכמובן הצריכה דיבור ממושך במשך כל שעות עבודתה, הוא אשר השפיע על טכניקת הפקת הדיבור אותו היא סיגלה לעצמה במהלך השנים?
3. בבדיקה מיום 17.3.2010 על ידי דר' ניב אלכסנדר, מומחה א.א.ג, מביה"ח איכילוב נמצאו אצל התובעת ציסטות במיתרי הקול.
בבדיקתך ביום 18.8.2010 ציינת כי לא נמצאו יבלות במיתרי הקול.
א. כיצד יכול הממצא של ציסטות להיעלם תוך מספר חודשים? נא הסבר ופרט את המנגנון.
ב. האם נכון כי בדיקת סטרוקופיה של מיתרי הקול הינה בדיקה מתוחכמת ומדויקת יותר מבדיקה בעזרת סיב פיבראופטי? אם כן, האם נוכח ההבדל המשמעותי בממצאים תוך זמן קצר היית ממליץ לבצע הבדיקה הנ"ל?

8. להלן תשובות המומחה מיום 13/2/11:
"1. סימנים למאמץ בשרירי הצוואר ניתן למצוא בעיקר אצל אנשים הנדרשים לעבוד באימוץ הקול, לאו דווקא בקרב עובדי הוראה, שזאת צורת הפקת הקול שלהם.
2. א. הגורם לצורת הדיבור הנ"ל היא הטכניקה הלקויה בהפקת הקול, שקלינאיות תקשורת מנסות לתקן.
3. ב. מרבית הגננות הותיקות נצרכות לדיבור ממושך במשך שעות עבודתן ורובן אינן צרודות ואילו לצרודות יש בד"כ "יבלות" על המיתרים או ממצא אנטומי אחר.
4. א. אינני יודע להסביר את התופעה. דבר אחד ברי לי כי בבדיקתי, לא מצאתי כל ממצא פתלוגי. לא ציסטות ולא "יבלות", נמצאה עדות לרפלוקס ושטי כפי שציינתי בחוות דעתי.
ב. נכון כי בדיקה סטרובוסקופית של מיתרי הקול, הינה יותר מדויקת מבדיקה בעזרת סיב אופטי ללא המנגנון הסטרובוסקופי. כמובן שאינני מתנגד לבצע את הבדיקה".

9. עיון בחוות דעת המומחה מעלה שהמומחה לא מצא ממצא פתולוגי, כגון יבלת על מיתרי הקול, אלא איבחן "בצקת קלה בגרון האחורי", אותה הוא מייחס להחזר ווישטי.
כמו כן המומחה איבחן צרידות, קול מאומץ מאד, בעל גוון מונוטוני וסימנים למאמץ בשרירי הצוואר, המהווים לדעתו בעיה תפקודית ולא אורגנית.
לדברי המומחה, הליקוי שממנו סובלת התובעת הוא ליקוי תיפקודי הניתן לטיפול באמצעות קלינאית תקשורת.
המומחה בדיעה שלא מתקיימת פגיעה מסוג מיקרוטראומה.
מאידך, בתשובות לשאלות הבהרה אישר שסימנים למאמץ בשרירי הצואר, כפי שמופיעים אצל התובעת, אופיניים לאנשים שעובדים באימוץ קול וכי הגורם לכך הוא טכניקה לקויה בהפקת קול.

10. ממכלול חוות הדעת עולה שהמומחה קובע כי לא קיים ממצא אורגני שיכול להוות פגיעה כתוצאה ממקרוטראומה.
מאידך, הפגיעה התיפקודית של צרידות ומאמץ בשרירי הצואר, קשורים לעבודה ולאימוץ הקול ולכן לגביהם בלבד, ניתן להכיר כפגיעה בעבודה מכח תורת המקרוטראומה.
היקף הפגיעה והאם מקנה אחוזי נכות, אינם מענייננו בהליך זה ואמורים להקבע על ידי ועדה רפואית.

11. סוף דבר, התביעה שעניינה פגיעה במיתרי הקול מתקבלת, על פי קביעת המומחה, באופן שצרידות ומאמץ בשרירי הצואר, והם בלבד, מוכרים כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק.

פגיעה בברכיים
12. ביום 7/3/11 מונה מומחה אורטופד, ד"ר לב-אל.
למומחה הופנו העובדות והשאלות שצוינו לעיל (בהתייחס לברכיים).

13. להלן חוות דעת המומחה מיום 29/3/11:
"א. מחלתה של התובעת בברכיה הנה "דלקת מפרק העצם" לפי המינוח של האקדמיה ללשון או אוסטאוארטריטיס (וגם "שחיקת סחוס" בלשון הדיבור).

ב. אין קשר סיבתי בין עבודתה של התובעת כמתואר בהחלטת בית המשפט מיום 7.3.11.
אצל התובעת מתקיימים שני מצבי סיכון ללקות במחלה זאת, והם: סיכון מגדרי, כלומר היותה אישה והשני היותה בעלת משקל יתר. פעילות של התיישבות וקימה מכסאות נמוכים אינה מוכרת כמצב סיכון לחלות במחלה וכן לא הישיבה הנמוכה עצמה. מן הראוי לחדד נקודה זאת ולציין שהקשר בין תנוחת עבודה להתפתחות המחלה בברכיים זוהה אך ורק לגבי שני מצבים: כריעה תוך כדי ביצוע העבודה ועבודה על הברכיים. בשני המקרים התחלואה הייתה קשורה גם בארועים של נזק תוך מפרקי כמו קרע של מניסקוסים ופגיעה ביציבות הברכיים.
ג. התשובה השלילית למעלה מייתרת את התשובה לשאלה זו.
ד. השפעת עבודתה של התובעת על הליקוי פחותה מהשפעת גורמים אחרים דהיינו מגדרה ומשקלה".

14. ביום 18/8/11 הופנו למומחה שאלות הבהרה:
א. האם אתה מסכים שבמצבים שתוארו בהחלטה, מקבילים ל- BENDING כפי שמצוין בספרות הרצ"ב:
Occupation that invoive regular knee bending … confer a greater likelihood of developing knee OA. Clinbing and squatting showed an increased risk for OA.
ב. האם אתה מסכים לקביעה כי מצבים אלו הנם מהגורמים להתפתחות OA במפרק הברך כפי שמקובל בספרות הרצ"ב.
ג. לתיק הרפואי צורפו מאמרים המציינים במפורש כי BENDING, הינו גורם ל- OA בנשים.
האם אתה מכיר את המאמרים הנ"ל ומסכים עם הכתוב?
ד. האם אתה מסכים שבהגדרה, פעילותה של התובעת כפי שתוארה בהחלטה, עומדת בקריטריונים של מחלת מקצוע?

15. ביום 7/9/11 הוגשו תשובות המומחה.
להלן תשובות המומחה לשאלות:
"1. איני יכול להסכים שהמצבים שתוארו בהחלטת בית הדין מקבילים ל BENDING
כפי שמצוין בספרות שצורפה (מאמר מס' 11), וזאת מן הטען שבמקור כתוב:
Occupation that involve regular knee bending and heavy lifting
confer a greater likelihood of developing knee OA.
Occupation that involve regular knee bending … confer a greater likelihood of
developing knee OA.ולא

השמטת המילים "and heavy lifting" לא רק שהיא מסרסת את כוונת הכותב וחוטאית לאמיתות ביומכניות אלא גם חשודה בעיני כנסיון להטעיה.
עיון במאמר המלא ילמד את הקורא כי אמנם מדובר במקצועות הכורכים יחדיו הרמת משא כבד תוך כדי כפיפת ברך.

2. אינני מסכים לקביעה כי מצבים אלו הנם מן הגורמים להתפתחות OA במפרק הברך כפי שמקובל בספרות שצורפה לשאלות וזאת מן הטעם שעיון בספרות מלמד דבר אחר לחלוטין כפי שיפורט בהמשך".

בהמשך ניתח המומחה כל מאמר ומאמר שאליו התייסחו שאלות ההבהרה וסיכם דבריו:

"לסיכום: מוסכם על הכל כי עומס יתר הנו אחד הגורמים החשובים להתפתחות מחלת האוסטאוארטריטיס של הברכיים. עומס יתר כזה קורה במצבים של כריעה או עמידה על הברכיים, הרמת משא כבד תוך כדי כפיפת הברכיים וטיפוס מדרגות מרובות.
עומס יתר לא קיים בעת ישיבה על כיסא נמוך שכן משקל הגוף אינו עובר לברכיים אלא לכיסא באמצעות עצמות האגן.
השרירים המישרים את הברכיים הם השרירים שבהתכווצותם מעלים את העומס על הברכיים.
שרירים אלה נמצאים במצב מנוחה בעת הישיבה. יש אמנם התכווצות של השרירים במעברים מעמידה לישיבה ולהפך אך כאן מדובר בעומס רגעי שלא רק שאינו מזיק אלא מועיל, שכן הוא מאפשר – על ידי פעולת משאבה" את אספקת החמצן וחומרי המזון לסחוס המפרקי שאין בו כלי דם ותזונתו היא על ידי דיפוזיה מן הנוזל המפרקי.
חשוב להדגיש כי עצם הכיפוף של הברך אין בו שום פגיעה. הפגיעה קוראת כאשר הכיפוף מלווה בהתכווצות שרירי הירך, התכווצות המחוייבת מן הצורך למנוע תמט של הברך. התכווצות זאת מעלה את הלחץ על הברך לכדי פי 2 ויותר ממשקל הגוף. אם התובעת הייתה עומדת עם ברכיים כפופות לאורך זמן ניתן היה לומר כי ברכיה עמדו בעומס יתר אך כאשר מדובר במעבר רגעי מעמידה לישיבה, או מישיבה לעמידה, אין בכך אלא פעילות נורמלית שאינה שונה בהרבה מהתיישבות וקימה מכיסא בגובה רגיל".

16. התובעת ביקשה לפסול את המומחה, ד"ר לב-אל. בהחלטה מיום 30/11/11, נדחתה הבקשה.
בסיכומים טענה כי על אף קביעת המומחה, לבית הדין יש סמכות לקבוע קשר סיבתי משפטי וכך יש לעשות במקרה דנן.

17. קביעת המומחה היא ברורה וחד משמעית ולפיה לא קיים קשר סיבתי בין הישיבה על כסא נמוך לבין העבודה.
המומחה מפרט ומנמק את מהות הישיבה על הכסא, את השרירים המופעלים ואת העובדה שהפעלתם אינה גורמת נזק כלשהו.
המומחה התייחס לכל שאלות ההבהרה ולכל המאמרים שאליהם הופנה.
אין זה המקרה שבו על בית הדין לסטות מקביעת המומחה ולקבוע אחרת משקבע הוא.

18. נוכח קביעות חד משמעיות של המומחה, מפורטות ומנומקות, התביעה שעניינה פגיעה בברכיים, נדחית.

19. סוף דבר
התביעה שעניינה פגיעה במיתרי הקול מתקבלת, כאמור לעיל.
התביעה שעניינה פגיעה בברכיים, נדחית.

20. אין צו להוצאות.

לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, 14/5/12 , בהעדר הצדדים.

נציגת עובדים – גב' שור

הדס יהלום,שופטת

נציג מעסיקים – מר איזנפלד
ק/רוניתע/
4 מתוך 7


מעורבים
תובע: מלכה ברוידה
נתבע: בטוח לאומי-סניף תל-אביב
שופט :
עורכי דין: