ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עדי כפיף נגד המוסד לביטוח לאומי :

בפני כבוד השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

עדי כפיף
ע"י ב"כ עו"ד קובי שפירא

המערער

-

המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ספורטה

המשיב

פסק דין

1. לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 19.7.11, שדחתה את הערר שהגיש המערער על החלטת הוועדה מדרג ראשון, וקבעה שלא נותרה לו נכות בקרסולו הימני.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים
2. המערער נפגע בידו וברגלו בתאונה בעבודתו ביום 23.11.09, והתאונה הוכרה על-ידי המשיב כתאונת עבודה.
ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי בעקבות התאונה נותרה למערער נכות בשיעור 5% בגין צלקת ונכות בשיעור 5% בגין הפגיעה בידו הימנית. אותה ועדה קבעה, עם זאת, שלא נותרה למערער נכות בגין הפגיעה בקרסולו הימני.

3. המערער הגיש ערר על החלטה זו, והופיע לפני ועדה רפואית לעררים ביום 26.4.11 (להלן: הוועדה). הוועדה שמעה את תלונות המערער על כאבים בקרסול ועל הירדמות ונימול לעיתים, ובדקה את המערער. בבדיקתה פירטה הוועדה, בין היתר, שהיקפי קרסוליו של המערער שווים, שהיקף סובך ימין קטן ב-1/2 ס"מ לעומת שמאל, שהיציבות שמורה, שהמערער עומד בצורה טובה על קצות האצבעות ועל העקבים, ושהוא מתהלך על רגל מלאה. עם זאת, לאור רגישותו של המערער באיזור הרצועה בקרסול ימין, החליטה הוועדה שעל המערער לבצע בדיקת US של שני הקרסוליים, על מנת לשלול נזק לרצועת ATFL מימין.

4. ביום 16.5.11 ביצע המערער את בדיקת ה-US. ביום 19.7.11 התכנסה הוועדה, עיינה בבדיקת ה-US וסיכמה החלטתה, ללא נוכחות המערער, כך:
"בדיקת US קרסול ימין בלבד ללא השוואה לשמאל תאריך 16.5.11. הגיד הטיביאלי האחורי מעובה וכנראה עם תוכן סינוביאלי במעטפת. שאר המבנים – גיד טיביאלי קדמי, המפרק הטיביוטלרי, הגידים המיישרים, הגידים הפרונאליים, מכופף הבוהן הארוך והרצועה הצידית חיצונית בקרסול – כולם תקינים.
אין כל ממצא המעיד על פגיעה ברצועות קרסול ימין. הממצא בגיד הטיביאלי האחורי כפי שאובחן בבדיקת ה-US היא ללא כל ביטוי קליני הן בבדיקה והן בתלונות. הוועדה דוחה את הערעור".

5. על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.
המערער טען שהוועדה שגתה בכך שלא קבעה לו נכות בגין הפגיעה בקרסולו הימני, שקביעתה אינה מתיישבת עם תוצאות בדיקת ה-US בה הודגמו ממצאים בקרסול, ושהחלטתה אינה מנומקת כדבעי. לטענת המערער, הוועדה כלל לא נימקה מדוע ממצאי בדיקת ה-US אינם יכולים להסביר את תלונותיו על כאבים והגבלות בקרסול, ולא הסבירה מדוע ממצאי בדיקת ה-US אינם תואמים את ממצאי הבדיקה הקלינית שביצעה הוועדה עצמה. כך, הוועדה כלל לא התייחסה לממצא שהודגם בבדיקתה את המערער, לפיו "היקף סובך ימין קטן ב-1/2 ס"מ לעומת שמאל".
לטענת המערער, הנמקתה של הוועדה אינה עומדת בקנה אחד עם דרישת הפסיקה, לפיה על הוועדה לנמק את החלטתה באופן ממנו ילמד כל אדם את הלך המחשבה שהביא להחלטה.
לאור אלה, ביקש המערער את בית הדין להשיב עניינו לוועדה.

6. המשיב טען, מנגד, שהוועדה היא היחידה שמוסמכת לקבוע את אחוזי הנכות של המערער, ושכל טענותיו של המערער מופנות כנגד שיקול דעתה הרפואי של הוועדה. לטענת המשיב, הוועדה בדקה את המערער, הפנתה אותו לבדיקה נוספת, עיינה בתוצאות הבדיקה והסבירה מדוע אין ממצאיה מצדיקים קביעת נכות למערער. בנסיבות אלה, לא נפל בהחלטת הוועדה פגם משפטי, והמשיב ביקש את בית הדין לדחות את הערעור.

הכרעה

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את הערעור.

8. בפסיקת בית הדין הארצי נקבע שהוועדה מחויבת לנמק החלטתה, ו"ההנמקה צריך שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את מהלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא שגם בית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך, אם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק" (דב"ע לה/01-129 משה שריקי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 206, וגם – דב"ע מג/01-1356 מרדכי לביא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130; דב"ע נה/01-17 חיים כהן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח 535).

9. במקרה שלפני מצאתי שהנמקתה של הוועדה לא היתה מפורטת דיה, כך שלא ניתן להבין ממנה כיצד החלטתה שלא לקבוע למערער אחוזי נכות בגין הפגיעה בקרסולו מתיישבת עם הממצאים הרפואיים השונים אתם פירטה בהחלטתה.
כך, הוועדה פירטה במסגרת הממצאים שהודגמו בבדיקה הקלינית שערכה למערער, שיש הבדל בין היקף סובך ימין של המערער והיקף סובך שמאל שלו, אולם בהחלטתה הסופית לא התייחסה כלל לממצא זה ולהשפעתו על נכותו של המערער, אם קיימת.
כמו כן, במסגרת פירוט הממצאים שהודגמו בבדיקת ה-US אליה הופנה המערער נכתב בדו"ח הוועדה ש"הגיד הטיביאלי האחורי של המערער מעובה וכנראה עם תוכן סינוביאלי במעטפת", ושכל שאר המבנים – "תקינים"; ואולם בהחלטתה לא הבהירה הוועדה את משמעותם של הממצאים שעלו מבדיקת ה-US, ולא הסבירה – באופן שיהא בהיר לכל – מדוע לממצאים הללו "אין כל ביטוי קליני הן בבדיקה והן בתלונות".
גם אם מטרת הוועדה, בעת הפניית המערער לבדיקת ה – US מלכתחילה, הייתה בדיקת רצועת ה – AFTL נוכח רגישותו באזור זה, וגם אם בבדיקת ה – US נמצא כי רצועה זו תקינה, לא ניתן ללמוד מכך בהכרח כי הממצאים שנמצאו הינם חסרי משמעות לפגיעתו של המערער בעבודה, ועל הוועדה לנמק מסקנותיה בקשר לכך באופן מפורט יותר.

10. בנסיבות אלה, החלטתי להשיב את עניינו של המערער לוועדה, על מנת שתתייחס לכל תלונותיו של המערער, לכל ממצאי הבדיקה שערכה למערער ביום 26.4.11 ולכל הממצאים שעלו מבדיקת ה-US שעבר המערער ביום 16.5.11, ותשקול מחדש את קביעת שיעור נכותו לגבי קרסול ימין. הוועדה תזמין את המערער ובא כוחו לטעון בפניה, ותנמק החלטתה.

11. סוף דבר – הערעור מתקבל, כאמור בסעיף 10 לעיל.
המשיב ישא בהוצאות המערער בגין ההליך בסך של 1,500 ₪, לתשלום תוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ז אייר תשע"ב, 20 מאי 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עדי כפיף
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: