ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אשר זליג ספיר נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד השופט רענן בן-יוסף
המערער
אשר זליג ספיר

נגד

המשיבה
מדינת ישראל


נוכחים:
המערער בעצמו
ב"כ המשיבה – עו"ד נורית הרצמן

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

פרוטוקול

המערער: אני מגיש ערעור על החלטת בימ"ש קמא, כאשר לעניות דעתי נפלו טעויות, הן בנושאים שבעובדות והן בנושאים המשפטיים. אני רוצה להוסיף משהו ויש סיבה שלא כתבתי את זה. בנוגע לטענות בדבר הפגמים העובדתיים, אני קיבלתי כתב אישום "נהגת ברכבת בעת שהרכב היה בתנועה השתמשת בטלפון שלא באמצעות דיבורית לפי תקנה 28". אני טענתי בפני ביהמ"ש שהרכב לא היה בתנועה אלא בעצירה עם בלם יד. אף אחד לא סתר את שטענתי. השוטר בדו"ח לא כתב שנהגתי, אף אחד לא סתר את העובדה שהייתי במצב כזה וכשהרמתי את הפלאפון הרמתי את בלם היד. בנוסף "השתמשת בטלפון", הוכחתי לביהמ"ש שלא הייתה לי כוונה להשתמש, הפלאפון נפל ולא הרמתי אותו. "שלא באמצעות דיבורית", הבאתי מסלקום קבלה שיש לי דיבורית ובית המשפט מצא לנכון להרשיע אותי באישום שלא הואשמתי בו והשופט כותב שגם אם הוא מקבל את גרסתי, הוא מצא להרשיע אותי על כך שהתכופפתי. זה היה דבר חדש ולא ידעתי מפני שגנבו לי יומיים לפני כן. זו אשמה? אין לי נקודה אחת בכל הזמן שנהגתי. הואשמתי בדבר שבכלל לא נכון. לא נהגתי, הרכב היה בעצירה עם בלם יד, לא השתמשתי בטלפון, יש לי דיבורית ברכב ואף אחד לא סותר את העובדות האלה, אז איך אני נאשם?

ב"כ המשיבה: השוטר העיד שהמערער היה בתנועה. בית המשפט העדיף את עדותו בעניין הזה. כפי שבימ"ש קמא ציין, אין הכרח שהתבצע שימוש בטלפון והשוטר מסר שהוא נראה כמשוחח, אבל גם אם נלך לגרסתו, הרי שלא ניתן לאחוז בטלפון בזמן תנועה. לגבי השאלה אם הוא שוחח או לא, פירוט השיחות שצורף נפסק בשעה 12:00 בצהריים והאירוע היה בשעה 16:50 אחה"צ, בכל מקרה זה רק פירוט שיחות יוצאות ולא נכנסות והפירוט הוא לא אינדיקציה. בנוסף, ההתקן של הדיבורית צריך להיות כזה שנמצא באופן יציב. אם המערער יודע שהמכשיר התקין נגנב, אז שיניח את הטלפון בתיק ולא על התקן שהוא לא יציב. לגופו של עניין אני חייבת לומר, כשנוסעים בנתיבי איילון ולהתכופף להרים טלפון, גם אם זה בפקק, זה דבר מסוכן.
המערער: אני שומע פה דברים שהם ממש לא נכונים, שאלתי את השוטר האם הוא ראה שנהג באוטו והוא אמר "אם כתוב בדו"ח סימן שזה נכון", לא כתוב בדו"ח אז איפה השוטר יכול לומר שנהגתי? לא כתוב בכלל שהייתי בשעת נהיגה והשוטר מפרט הכל. צריך להיות ספק סביר.


פסק דין

ביום 26.01.11 סמוך לשעה 16:50 בכביש 20 בצפון, כלומר בנתיבי איילון צפונה, נרשם למערער דו"ח תנועה על שימוש במכשיר פלאפון ללא דיבורית תוך כדי תנועה בניגוד לתקנה 28 (ב) לת"ת. עסקינן בעבירה של ברירת משפט. המערער ניצל את זכותו וביקש להישפט ואכן, ביום 28.02.12 נשמעו ראיות בפני בימ"ש קמא [כבוד השופט ש. מלמד].
המדינה העידה את השוטר, עורך הדו"ח, מויאל יורם, המערער העיד לעצמו ואף צירף ראיות כתובות, פלט מטעם חברת סלקום של שיחות למנוי הפלאפון שהוא החזיק באותה עת, ואישור על התקנת דיבורית ברכב.
עפ"י הדו"ח של השוטר ועפ"י עדותו בבית המשפט, שהתבססה, רובה ככולה, על הרשום בדו"ח, המערער, תוך כדי תנועה, אם כי בכביש עמוס מאוד בו התנועה זרמה באיטיות, נראה משוחח ממכשיר פלאפון הנמצא 30 ס"מ לערך מפיו. המערער טען שלא היו דברים מעולם, לא דיבר במכשיר הפלאפון משום שיש לו דיבורית מסוג בלוטות' המותקנת ברכב, ואין צורך כלל להחזיק את הטלפון, רק מדברים בו. באותו זמן ממש משום כך שהזרוע שמחזיקה את הפלאפון הייתה מקולקלת וברכבו היה לו התקן זמני, ועובר לרישום הדו"ח מכשיר הפלאפון נפל מהתקנו וכל שעשה הוא להרימו.
בית משפט קמא, כאמור, שמע את עדותו של השוטר ואת עדותו של הנאשם ובהכרעת דינו, שמבוססת, רובה ככולה, על קביעות עובדה וממצאי מהימנות של שני העדים שבאו בפניו, הכריע את הדין לחובתו של המערער בקבעו שהוא מאמץ את עדות השוטר והוא מאמין שהמערער דיבר תוך כדי נסיעה.
בסיפא להכרעת דינו קבע בימ"ש קמא כי אף אם לא היה משוכנע שעדות השוטר אמת היא, ואף אם היה מאמץ את גרסת הנאשם, היה עליו להרשיע את הנאשם על סמך האמור בסעיף 28(ב)(2), עם הפתיח של התקנה, הקובע: "בעת שהרכב בתנועה, הנוהג ברכב...(2) 'דיבורית' – התקן המאפשר שימוש בטלפון ללא אחיזה בו, ובלבד שאם ההתקן מצוי בטלפון, הטלפון יונח ברכב באופן יציב המונע את נפילתו".
המערער איננו משלים עם התוצאה.לדבריו, קביעתו של בית משפט קמא שהוא מאמין לעדות השוטר איננה נכונה, כל הדו"ח שקרי הוא, כפי שאמר בעדותו בבימ"ש ושכתב בערעור. ההלכה היא, ראה למשל מדינת ישראל נ' פלוני (מיום 12.05.11, לא פורסם), כי: "על ערכאת הערעור למעט להתערב בקביעות עובדה וממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית, שהרי בידי הערכאה הדיונית הופקדה מלאכת ההתרשמות מהנאשם, מהמתלונן ומיתר העדים, משפת גופם ומהתנהגותם של העדים, כמו גם מאופן מסירת דבריהם. להתרשמותה הישירה של הערכאה הדיונית, הרואה והשומעת את העדים, יתרון מובן מאליו על פני התרשמותה העקיפה של ערכאת הערעור..."
לא מצאתי כל סיבה או כל סייג המאפשר לי להתערב בקביעות העובדה והמהימנות שקבע בית משפט קמא בהעדיפו את עדות השוטר. הנני מאמין שהמערער מאמין באמונה שלמה בצדקתו, אך לא די בכך כדי להפוך את התרשמותו של בית משפט קמא.
צדק גם בית משפט קמא בסיפא להכרעת הדין. עפ"י הודאתו ודבריו של המערער עצמו עבר עבירה הקשורה במכשיר הפלאפון בכך שלמרות תקנה 28(ב)(2), מכשיר הפלאפון שלו נפל משום שלא הונח באופן יציב ברכב. בית משפט קמא עשה שימוש אפוא בסעיף 184 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982, מבלי שציין שהוא עושה שימוש בסעיף זה, אך באופן מוצדק הוכחו בפני בימ"ש קמא עובדות המהוות עבירה בהתנהגותו של המערער ואין מקום להתערב גם בקביעה זו.
הערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום כ"ה אייר תשע"ב, 17/05/2012 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט


מעורבים
תובע: אשר זליג ספיר
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: